ע"פ 721/00 מערוף מארון נ. מדינת ישראל

ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת יעל אבירם) מיום 25.01.00, שלא לפסול את עצמו מלדון בת.א. 4102/99.

1.ביום 27.10.99 הורשע המערער, על פי הודאתו, בגרימת חבלה חמורה, איום וחבלה במזיד. בית המשפט הורה על הכנת תסקיר קצין מבחן והדיון נדחה לטיעון לעונש ליום 25.1.2000. בפתח הדיון האמור, פנתה השופטת אל בא כח המערער וציינה, כי קראה את תסקיר המבחן (הממליץ על הטלת מאסר בפועל, שירוצה בעבודות שירות). כן ציינה השופטת, כי באת כח המשיבה כבר הודיעה בשיחה מוקדמת שניהלו, בטרם נכנסו המערער ובא כוחו לאולם, כי ראש לשכת התביעות בחיפה מתנגד להמלצות שירות המבחן. לדברים אלה השיב בא כח המערער, כי אין הוא מסכים לעבודות שירות והוא יבקש מאסר על תנאי. לטענת המערער, אמרה השופטת בתגובה, כי "בתיק כזה הרצפה אצלי זה עבודות שירות והנאשם לא יקבל עונש פחות מזה". עוד באותו דיון ביקש בא כח המערער, כי בית המשפט יפסול עצמו מלשבת בדין. בקשתו נדחתה.

2.לפנינו טען המערער, כי מששוחחה השופטת עם באת כח המשיבה בעניין המשפט, ומשנמסר לבית המשפט "מידע אודות תיקו", טרם נכנסו לאולם המערער ובא כוחו, נפגעה זכותו להיות נוכח (בין בעצמו ובין באמצעות בא כוחו) בכל מהלך הדיון. לטענתו, מהנסיבות האמורות ומדבריה של השופטת עולה, כי היא גיבשה עמדה סופית בעניין העונש שיוטל על הנאשם, וזאת עוד בטרם החל הדיון בטיעונים לעונש. לפיכך טוען המערער, כי "ננעל" לבה של השופטת לטענות המערער, ולכן יש לפוסלה מלשבת בדין בענינו. באת כח המשיבה במכתבה לפרקליטות המדינה מגיבה לבקשת המערער בטענה, כי טרם כניסת המערער ובא כוחו לאולם, נמסר לשופטת רק על עצם ההתנגדות להמלצות תסקיר המבחן, דברים שהיו נאמרים בכל מקרה לפני המערער ובא כוחו. לא נמסרו, לדבריה, כל פרטים לגבי הרשעות קודמות של הנאשם, ולכן היא דוחה את טענת המערער, כי נמסר לבית המשפט "מידע אודות תיקו". לפיכך, היא מבקשת שהערעור ידחה.

3.ביום 10.2.00 ביקשתי את הערותיה של כב' השופטת אבירם באשר לנסיבות העובדתיות של המקרה והנמקתה בבקשת הפסילה. בהמשך להחלטתי, העבירה השופטת הערותיה בנוגע למקרה הנדון. לדבריה, כרגיל לא מגיעים כל התסקירים אל רשויות התביעה, ולפיכך נוהל רגיל הוא, כי השופט מברר עם בא כח המשיבה אם הגיעו אל לשכת התביעות כל התסקירים הרלבנטים. במידה וחסרים תסקירים - מצולמים אלה מתיק בית המשפט. במקרה דנן ערכה בלשכתה - המשמשת גם אולם המשפטים - בירור כאמור, ובאת כח המשיבה השיבה לה, כי התסקיר הנדון הגיע אליה, וכי ראש לשכת התביעות מתנגד להמלצות התסקיר. לדבריה, מיד לאחר שנאמרו דברים אלו נכנס בא כח המערער. לא נמסרו לה, שלא בפניו, דברים נוספים. בנוגע לדבריה לגבי "רצפת הענישה", מוסיפה השופטת, כי המדובר בהערה כללית לגבי רף הענישה המקובל, ואין בה משום התייחסות ספציפית למערער. בנוסף, מציינת השופטת, כי עשתה מאמצים רבים, כדי לשכנע את בא כח המערער להיפגש עם נציגי המשיבה, כדי להגיע להסדר בענין הענישה, אך זה סרב להצעתה.

4.לדעתי, דין הערעור להתקבל. בכלל שופט אינו רשאי לקיים שיחה בענין התלוי ועומד בפניו עם צד אחד בלבד, בלא נוכחותו של הצד השני. שיחתה - ולו הקצרה - של השופטת עם באת כח המדינה, בלא נוכחותו של הסניגור, יש בה במצב הדברים הרגיל כדי לפסלה מלהמשיך מלדון בתיק שלפניה. מודע אני לקשיים הנגרמים לשופטים רבים, שלשכתם היא גם אולם משפטים. אך דומה ששורש התקלה בעניינו אינו מצב דברים זה, אלא הנוהג - עליו עמדה השופטת - לפיו "כאשר הגיעה נציגת המאשימה ערכתי עימה בירור, על פי הנוהג הרגיל, אם הגיעו ללשכת התביעות כל התסקירים הרלוונטים" (ממכתבה של השופטת אלי, בתגובה לבקשתי לקבל הערותיה). נוהג זה פסול הוא. הבירור בשאלה אם הגיעו התסקירים - בירור שהוא חשוב וראוי ליעילות הדיון - אינו צריך להערך על ידי השופט הדן בתיק. בירור זה צריך להערך על ידי פקיד במזכירות בית המשפט.

מטעמים אלה - ובלא להתייחס כלל להערת השופטת בדבר "רצפת הענישה" - הנני מקבל הערעור, ומורה כי התיק יועבר לשופט אחר לגזירת הדין.