ע"פ 7306/09 ציון זלה נ. מדינת ישראל

לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בראשון-לציון (השופטת א' נחמן ) מיום 7.9.09, שלא לפסול עצמו מלדון ב-ת"פ 4749/06.

1.

ביום 18.10.06 הוגש לבית משפט השלום בראשון-לציון כתב אישום נגד המערער המייחס לו, בשלושה אישומים שונים, עבירות של תקיפה סתם, שתי עבירות לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), מעשה מגונה, עבירה לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, כליאת שווא, עבירה לפי סעיף 377 לחוק העונשין, והטרדה באמצעות מתקן בזק, עבירה לפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982.

2.

ביום 11.8.09 פנה המערער אל נשיאת בית משפט השלום בראשון-לציון, השופטת ד' בלטמן , וביקש את פסילתו של בית המשפט הדן בעניינו, כמו-גם את פסילת המותבים הדנים בשני תיקים נוספים בהם הוא עומד לדין יחד עם אימו. לטענת המערער, בית המשפט מתנכל לו ועושה עליו "עליהום" בעקבות פנייתו אל נציבת תלונות הציבור על שופטים. בבקשה מציין המערער כי דברי השופטים עליהם הוא מלין אינם מופיעים בפרוטוקול הדיון. יוער, כי בצד בקשה זו ביקש המערער כי בית המשפט יורה על שחרור הסנגוריה הציבורית מייצוגו.

3.

בדיון שהתקיים ביום 7.9.09, דחה בית המשפט את בקשת הפסלות. בהחלטתו, קבע בית המשפט כי לא מצא בטיעוני המערער נימוקים אשר יכולים להצדיק את בקשתו. לסיום, הוסיף בית המשפט וציין בפני המערער, כי שחרור הסנגור מייצוגו אינו נתון בסמכותו של בית המשפט ולפיכך הוא איננו מכריע בבקשה זו. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

4.

בערעורו, שב המערער וטוען כי נעשה לו עוול המצדיק, לדעתו, את פסילת בית המשפט, אם כי אין הוא מפרט את טיב העוול שנגרם לו. לאחר שקראתי את החומר שלפניי, ומששקלתי את טענות המערער, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

5.

בבסיס טענותיו של המערער עומדת השגתו על התנהלות בית המשפט הדן בעניינו כלפיו. עם זאת, המערער איננו מפרט כיצד באה לידי ביטוי אותה "התנכלות" לה הוא טוען. משכך, ולאור העובדה שהמערער אינו מצביע על נימוק ממשי שעשוי להצדיק את פסילת המותב הדן בעניינו, דין הבקשה להידחות.

6.

אשר על כן, הערעור נדחה.