ע"פ 7348/98 וילן איפראימוב נ. מדינת ישראל

1.בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטים ד' ברלינר, ש' גדות ונ' ישעיה), בפסק דינו מיום 10.11.98, הרשיע את המבקשים-המערערים בתיק ע"פ 7348/98 ואת המבקש-המערער בתיק ע"פ 7442/98, וכן שני נאשמים נוספים, בעבירות של נסיון אינוס, מעשה סדום, מעשה מגונה והתעללות בקטין, בניגוד לסעיפים 345(ב)(1) ו-(5), ביחד עם סעיף 25, סעיף 347(ב), 348(ב) ו368-ג, רישא, לחוק העונשין, תשל"ז1977-. מדובר, כלשון בית המשפט המחוזי, "במסכת התעללות מינית ואחרת שגם דמיון מעוות וחולני יתקשה להמציא אותה", וכי "אם היה אי מי צופה במעשיהם של הנאשמים, ודאי שהיה מגיע לכללל מסקנה כי מותר האדם מן הבהמה אין". מסכת ההתעללות נמשכה שעות ובמהלכה עשו המבקשים - שהם ילידי השנים 1981, 1982 ו1983- - בצוותא עם שני הנאשמים הנוספים, את מעשיהם במתלוננת - שהיא ילידת שנת 1985. בית המשפט המחוזי גזר על כל אחד מן המבקשים בע"פ 7348/98 ארבע שנות מאסר ועל המבקש בע"פ 7442/98 גזר שלש שנות מאסר, תוך הדגשה כי עונשי המאסר ירוצו בבית סוהר.

באי כוח המבקשים ביקשו לעכב את ביצוע גזרי הדין.

2.אינני רואה צורך לחזור ולעמוד על פרטי המעשים, שבית המשפט המחוזי הרחיב עליהם את הדיבור בפסק דינו ואת דעתו עליהם הביע, בין היתר, במשפטים שצוטטו. באי כוח המבקשים בבקשותיהם ובטיעוניהם לפני הצביעו בעיקר על גיליהם הצעירים של המבקשים ועל חוות דעת של גורמים טיפוליים שונים שהמליצו לא לגזור על המבקשים מאסר בפועל.

טענות אלה יש לדחות. פסק דינו של בית המשפט המחוזי משקף את תחושות הזוועה והסלידה שחש בית המשפט כלפי מעשיהם של המבקשים. עם זאת, נתן את דעתו על גיליהם הצעירים ושקל בזהירות ובתשומת לב את סיכויי השיקום שלהם בעתיד. בשלב זה אי אפשר לחזות, כמובן, מה תהיה הכרעתו של מותב בית המשפט העליון שידון בערעור, אולם בוודאי ובוודאי שאין בנימוקיהם של באי כוח המבקשים כדי להצדיק את הפסקת ריצוי העונש שאותו התחילו המבקשים לרצות. לכך אוסיף, לעניין בקשות לעיכוב הביצוע בכלל, כי ככל שמשקל חומרתה של העבירה ומשקל חומרת נסיבותיה גדולים יותר, כך קטן המשקל שיש ליחס לנסיבות האישיות של הנאשמים. לעניין המבקשים שלפני יש מקום לומר כי נוכח המעשים שעשו אין משמעות כמעט לגיליהם הצעירים ולחוות הדעת שהוגשו עליהם.

באגדת חז"ל מתואר אדם העושה מעשים מגונים ומנסה להראות שהוא טהור, על ידי הצבעה על תכונה חיובית הטבועה בו, לחזיר הפושט טלפיו ואומר "ראו שאני טהור" (דהיינו, מציג לראווה סימן כשרות של "מפריס פרסה" הטבוע בטלפיו...). (עיינו בראשית רבה, ס"ה א ובעוד מקומות; כמו כן בפירוש רש"י לבראשית כ"ו ל"ד, ד"ה "בן ארבעים שנה"). גם במקרה שלפנינו כך, "זכות הגיל" אינה יכולה לעמוד למבקשים.

3.הבקשות לעכב את ביצוע גזרי הדין נדחות.

4.אני מתיר את פרסום ההחלטה בלי לציין שמות ופרטים מזהים של המבקשים ושל המתלוננת.