ע"פ 7351/07 מוחמד עסילה נ. מדינת ישראל

1.

המערער הורשע במסגרת הסדר טיעון בארבע עבירות הצתה ובעבירה של סיוע להצתה, ונדון לעונש מאסר בפועל למשך 37 חודשים, למאסר על תנאי, ולחילוט המכונית באמצעותה בוצעו העבירות.

ערעור המערער נסב על חומרת עונשו.

2.

העבירות בהן הורשע המערער הן אלה: המערער, שותפו לעבירות בתיק זה, ואדם נוסף, החליטו להצית בית כנסת בגבעה הצרפתית. הם הגיעו למקום במכוניתו של המערער, שפכו דלק שקנו מבעוד מועד אל תוך בית הכנסת, הציתו אותו וברחו. חלק מתכולת בית הכנסת ניזוקה, לרבות חלק מספרי הקודש, וכן ניזוק ריהוט, וחלונות המבנה נשברו.

במועד אחר, קשרו המערער, שותפו והאחר קשר להצית מכוניות של יהודים בגבעה הצרפתית. ביום 12.7.07 הגיעו מצוידים בבקבוק בנזין בכוונה להצית מכונית. שניים מתוך הקבוצה שפכו חומר דליק על מכונית מזדה שחנתה במקום, והציתו אותה, בעוד השלישי נותר במכונית המערער, על מנת להתריע מפני עוברים ושבים, באם יתקרבו למקום. עקב ההצתה, נשרף חלקה הקדמי של מכונית המזדה.

ביום 4.8.06 בשעות הלילה הגיעו המערער, השותף והאחר במכונית המערער לגבעה הצרפתית כשהם מצוידים בבקבוק עם חומר דליק. במקום חנתה מכונית מזדה של חב' החשמל. הצתת רכב זה בוצעה בידי השותף, בעוד המערער והאחר נשארו במכונית המערער כדי להתריע מפני עוברים ושבים.

בחודש ספטמבר 2006, בשעת לילה מאוחרת, הגיעו השלושה במכוניתו של המערער לגבעה הצרפתית ושם, שניים מהקבוצה הציתו מכונית פורד שחנתה במקום, והשלישי נותר במכונית כדי להתריע מפני עוברים ושבים המתקרבים למקום. חלקה הקדמי של מכונית הפורד נשרף. מכונית סוזוקי שחנתה בקרבת מקום ניזוקה אף היא.

על שותפו של המערער, הנאשם 2, נגזר ביום 15.7.07 במסגרת הסדר טיעון עונש מאסר בפועל של 37 חודשים, וכן מאסר על תנאי.

3.

התביעה בבית המשפט קמא ביקשה להחמיר בעונשו של המערער מעבר לעונש שנגזר על השותף, וזאת בשל עברו הפלילי, הכולל שתי עבירות מלפני כארבע שנים שעניינן סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. הטענות להחמרה נטענו אף שהשותף הורשע בתיק זה גם בעבירה של התפרעות. המדינה עמדה על חומרתן הרבה של עבירות הצתה, ובכלל זה, הצתת בית כנסת, וביקשה גם לחלט את המכונית ששימשה את המערער וחבריו בביצוע העבירות.

4.

המערער עמד על נסיבות מקילות, רלבנטיות לעניינו, וטען כי ממעשיו לא נגרם נזק לנפש אלא לרכוש בלבד. כן ציין את גילו הצעיר, ואת החשיבות שבהחלת הליך שיקום לגביו. הוא הביע חרטה על מעשיו.

5.

בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט נועם סולברג) עמד על חומרתן המופלגת של עבירות ההצתה, ועל הנזקים הפוטנציאליים והממשיים שעבירות אלה טומנות בחובן. הוא עמד על הצורך בהרתעה ובהעברת מסר ברור של גמול עונשי על עבירות אלה. מנגד, הוא בחן את הנסיבות האישיות למערער, וציין את גילו הצעיר, ואת החרטה שהביע. הוא נתן משקל גם לעברו הפלילי, והעריך את משקלו כמשקל הגובר על עבירת ההתפרעות שבה הורשע השותף. בסופו של יום, ראה להשוות את עונשו של המערער לזה של השותף, וגזר גם על המערער 37 חודשי מאסר בפועל, וכן הורה על חילוט המכונית אשר שימשה שוב ושוב לביצוע סידרת העבירות.

6.

בערעור לבית משפט זה טען בא-כוח המערער כי בית המשפט החמיר יתר על המידה עם המערער, וכי השוואת עונשו לזה של השותף אינה ראויה מאחר שזה האחרון הורשע גם בהתפרעות בהליך זה, בעוד המערער כבר נתן את דינו בגין הרשעותיו הקודמות. כן טען, כי חילוט הרכב לא היה במקומו, והוא פוגע בעיקר בבני המשפחה של המערער הנזקקים לרכב, ואשר לא ביצעו כל עבירה.

7.

המדינה טענה כי אין להתערב בעונש שנגזר. עבירות ההצתה מצדיקות החמרה בעונש, ולאור מספר ההצתות בהן מדובר, אין העונש חמור כלל ועיקר. אשר לחילוט - הבעלים של הרכב לא פנו בבקשה לשחררו מהחילוט, ומבחינת המערער מדובר בחילוט מוצדק של רכב, אשר שימש לביצוע עבירות חמורות שבוצעו מספר פעמים תוך שימוש במכונית.

8.

דין הערעור על העונש להידחות.

המערער עבר מספר עבירות הצתה שכוונו כלפי בית כנסת ומספר רכבים, אשר כל אחת מהן, גם כשהיא עומדת לעצמה, הינה בעלת חומרה מיוחדת.

עבירות הצתה, מעצם טיבן, טומנות בחובן נזק פוטנציאלי רב ממדים הן לנפש והן לרכוש. קשה לאמוד את נזקי השריפה מראש, העלולה להתרחב ולהתפתח לממדים שלא נצפו מראש. האש אוכלת בסביבתה, ומתפשטת ללא מעצור, ועלולה לתבוע קרבנות בנפש ונזקים ברכוש שקשה לאומדם לפני מעשה. מעשי ההצתה של המערער וחבריו התאפיינו בחומרה מיוחדת על שום מספר מאפיינים: ראשית , הם הונעו ממניעים לאומניים של התנכלות ליהודים, באשר הם יהודים, כחלק ממלחמת טרור המונעת על ידי שנאה כבושה; שנית , מדובר, בין היתר, בהצתה של בית כנסת, ובהשחתת ספרי קודש שהם נכס רוחני-דתי לקהילה היהודית. שריפת בית כנסת אינה מסתכמת בהשחתת רכוש יקר ערך, על החומרה המתלווה גם לכך. היא מהווה, כשלעצמה, פגיעה עמוקה בערכי הדת, המסורת והתפילה של הקהילה היהודית, שחומרתה מופלגת במיוחד; שלישית , מדובר במשקל מצטבר של מספר מעשי הצתה שנעשו כענין של שיטה, וכללו חוץ משריפת בית כנסת, גם שריפת שלוש מכוניות שחנו ברחוב. להצתות אלה נילווה סיכון ממשי לחיי אדם, והם הצמיחו נזקי רכוש משמעותיים. ורביעית , מעשי ההצתה בוצעו, כפרי קשר קודם בין חברי הקבוצה, ולא כפעולה של יחיד.

אין פלא שמחוקק חוק העונשין הטיל עונש של 15 ו-20 שנות מאסר על מעשי הצתה על פי סעיף 448, שעל פיו הורשע המערער בעבירות ההצתה בהן הודה.

בית המשפט קמא שקל את הנסיבות המיוחדות לחומרה במעשיו הפליליים של המערער. הוא נתן משקל יחסי גם לנסיבות המקילות, ובהן גילו הצעיר של המערער, החרטה שהביע והסדר הטיעון אליו הגיע. הוא לקח בחשבון את העבר הפלילי של המערער, וראה לגזור עליו מאסר בפועל ל-37 חודשים. בנסיבות הענין, אין מדובר בעונש חמור כלל וכלל. (השוו למשל ע"פ 3995/01 יומטוב צליח נ' מדינת ישראל , תק על 2001 (4) 618). אין לומר, כי נפגם גם עקרון אחידות הענישה ביחס לשותף עליו נגזר עונש דומה, בנסיבות שנשקלו בקפידה על ידי בית המשפט קמא, והוערכו תוך השוואה לאלה המאפיינות את עניינו של המערער. גם חילוט הרכב, ששימש לסייע בכל מעשי העבירות, אינו חורג מהעונש המידתי.

בסופו של יום, העונש שנגזר על המערער אינו חמור כל עיקר; ואם בכלל, הוא נוטה לקולא.

הערעור נדחה.