ע"פ 739/09 מדינת ישראל נ. חיים שניצר

השופט א' א' לוי:

1.

המערער הורשע בשורה של עבירות בעקבות הודאתו בעובדות שיוחסו לו בשני כתבי אישום, ולהלן תמציתן:

בחודש פברואר 1989 שוחרר המערער מהצבא לאחר שהורד מדרגת רב-סרן לדרגת טוראי. בשנת 1997 התקבל המערער לעבודה במשרד הפנים באילת, ובשלב כלשהו השתתף במכרז לתפקיד מנהל משרד הפנים באותה עיר. לצורך כך הגיש מסמכים מזויפים לפיהם השתחרר מהצבא בדרגת סגן-אלוף, והוא בעל תואר אקדמאי, אף שמעולם לא זכה בתואר זה. המערער מונה לבסוף לאותה משרה, ובשלב מסוים קיבלה התנהלותו מפנה פלילי נוסף. נטען, כי בין החודשים פברואר עד יוני 2007 הוא חבר לנאשם האחר בפרשה זו – איגור וינשטיין, כדי להנפיק דרכונים שלא כדין וכנגד תמורה לאנשים אותם הפנה אליו איגור. כמו כן, נטען כי המערער מסר לשותפו נתונים מן המאגר הממוחשב של משרד הפנים. באישום נוסף שיוחס למערער נטען, כי בחודש מאי 2007 הוא ביקש מעובדת של אחד המלונות באילת, שהיתה מופקדת על קבלת אשרות עבודה ממשרד הפנים לעובדים זרים, שתסדר לו חדר במלון למספר ימים. משהעניין הוסדר, הופטר המערער מלשלם עבור חלק מימי שהייתו, ובימים אחרים זכה להנחה ניכרת.

2.

המערער הודה בעובדות האמורות, ובעקבות כך הורשע בשורה של עבירות – לקיחת שוחד, גילוי בהפרת חובה, שימוש במסמך מזויף וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. על כל אלה נדון המערער ל-24 חודשי מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי, וקנס בסך 15,000 ש"ח או חודש מאסר תמורתו.

3.

בשני הערעורים המונחים בפנינו משיגים הצדדים כנגד גזר הדין. המערער (בע"פ 914/09) סבור כי העונש שהושת עליו נוטה לחומרה יתרה, והוא חורג מרמת הענישה הנוהגת. נטען, כי העבירות מצויות במדרג נמוך של חומרה, טובות ההנאה היו צנועות; חלק מן העבירות בוצעו לפני שנים רבות; קיים פער בלי סביר בין העונש שהושת על המערער לזה שהושת על איגור (18 חודשי מאסר); בעקבות חשיפת הפרשה פוטר המערער ממקום עבודתו; המערער, ששוב אינו צעיר, הוא נכה צה"ל, אב לילדים, ולאחר שישא במאסר יתקשה להיקלט בעבודה; המערער הודה, הביע חרטה, ועדי אופי דיברו בשבחו.

בערעור האחר (ע"פ 739/09) סבורה המדינה כי בית המשפט המחוזי לא נתן בעונש ביטוי הולם לחומרתן של העבירות, ולצורך לבער את נגע השוחד מן השרות הציבורי.

4.

" הערך המוגן בעבירות השוחד, נועד להבטיח את פעולתו של המינהל התקין והתנהגותם נקיית הכפים וההולמת של משרתי הציבור, זאת כביטוי לרצונה של החברה לשמור על יוקרתו של המנהל בעיני הציבור ועל האמון שרוחש לו הציבור. עבירת השוחד, מעצם טבעה, גורמת להשחתת המידות במנהל הציבורי ולפגיעה באימון הציבור בהתנהלות מוסדות השלטון".

דברים אלה, הלקוחים מתוך גזר-דינו של בית המשפט המחוזי (ראו עמ' 15), מקובלים עלינו במלואם. אולם, נראה לנו כי הם לא תורגמו כיאות לרמת הענישה שיושמה במקרה זה. במשך תקופה ארוכה הילך המערער בחטא, תחילה בדרך בה זכה במשרתו, ובהמשך בדרך התנהלותו כמנהל משרד הפנים באילת. הוא העמיד לרשות מי שאינו מוסמך לכך פרטים מתוך מאגר המשרד, ולשיאו הגיע בהנפקתם של דרכונים למי שלא היו זכאים לכך, תמורת תשלום אותו שלשל לכיסו. זהו ביטוי קיצוני של השחתת המידות, ועל מעשים מסוג זה יש להגיב ביד קשה, הן כדי לגמול ליחיד על חטאו, ובעיקר כדי לשגר אות אזהרה לרבים.

נוכח האמור, החלטנו לדחות את הערעור בע"פ 914/09, ולאחר ששמנו לנגד עינינו את ההלכה לפיה אין בית משפט של ערעור ממצה את הדין עם נאשם, אנו מקבלים את הערעור בע"פ 739/09, במובן זה שתקופת המאסר בפועל בה ישא המערער תעמוד על 32 חודשים. יתר חלקיו של גזר הדין יעמדו בעינם.