ע"פ 7413/07 אליהו דהאן נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

עד לחודש מרץ 2006 כיהן המערער כמנהל משרד ראש הממשלה במחוז הצפון. בכתב אישום שהוגש נגדו לבית המשפט המחוזי בנצרת נטען, כי בין השנים 2004 עד 2006, הוא נהג לפנות לאנשים אותם הכיר במסגרת אישית ופוליטית, ולבקש מהם הלוואות, תוך הבטחה שהכספים יושקעו בעסקאות נדל"ן רווחיות. המערער הבטיח להחזיר את ההלוואות לאחר זמן מה בצרוף ריבית, ולחלק מהמלווים הבטיח לשתפם ברווחים שתפיק השקעתו. לגרסת המשיבה, עשה המערער את אלה אף ש"לא התכוון להשקיע את הכספים שקיבל מן המלווים בעסקות כלשהן, וידע כי אין כל סיכוי סביר כי יהיה בידו כסף להשיב את ההלוואות במועד הנקוב, או לכסות את השקים הדחויים שהפקיד בידי הלווים" (צ"ל "המלווים") (ראו סעיף 6 של החלק הכללי שבכתב האישום). ועוד נטען, כי בדרך זו נטל המערער במרמה סכום כולל של כעשרה מיליון ש"ח, ובסכום זה השתמש לצרכיו האישיים, צרכיהם של בני משפחתו המורחבת, וכן לכיסוי שיקים דחויים שמסר לנושיו. כמו כן, נטען כי המערער רכש בכספים דולרים של ארה"ב מחלפנים בסכום העולה על 2.5 מיליון דולר, וכן המיר מט"ח למטבע מקומי, ובכך פעל ב"רכוש אסור", כהגדרתו בחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000.

2.

המערער הודה בעובדותיו של כתב האישום (הכולל 21 אישומים), ובעקבות כך הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, משיכת שיקים ללא כיסוי, קבלת דבר בתחבולה, ואסור עשייה ברכוש אסור, עבירות לפי סעיפים 415 סיפא, 432, ו-416 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וכן סעיף 4 לחוק אסור הלבנת הון, התש"ס-2000.

הודאת המערער בעובדות היתה חלק מהסדר טיעון אותו גיבשו הצדדים, ומכוחו הגבילה המשיבה את עתירתה לעונש ל-6 שנות מאסר, בעוד שהמערער היה רשאי לטעון לעונש כהבנתו. בסופו של יום נדון המערער ל-54 חודשי מאסר, 18 חודשים מאסר על-תנאי, קנס בסך 50 אלף ש"ח, והוא חויב לפצות את המתלוננים בסכום כולל של 685 אלף ש"ח.

3.

הערעור שבפנינו מופנה כנגד רכיב המאסר בפועל בלבד. נטען, כי בית המשפט המחוזי החמיר ברכיב זה של העונש, תוך שהוא קובע כי המערער ניצל את מעמדו הבכיר לביצוע העבירות, נתון שאינו נכון ביחס למרבית האישומים שיוחסו לו. כן נטען, כי המערער השיב סכומים ניכרים (למעלה ממיליון ש"ח) לנושיו; הודאתו בעובדות חסכה זמן שיפוטי יקר; הסתבכותו החלה כאשר ביקש לסייע לקרובי משפחה על ידי נטילתן של הלוואות, ומשלא הצליח להשיב את אלו נאלץ לתור אחר הלוואות נוספות; הוא אינו אדם תאב בצע, ולא צבר לעצמו דבר מהכספים אותם נטל שלא כדין; הרשעתו על רקע התפקיד ציבורי בו כיהן, מהווה נפילה קשה, בפרט נוכח העובדה שמעולם לא הורשע בפלילים, וממילא גם לא נשא במאסר. לבסוף, נטען כי כליאת כרוכה בנזק קשה למשפחתו.

4.

עיינו בנימוקי הערעור שבכתב, והאזנו ברוב קשב לטיעונו של בא-כוח המערער, עו"ד א' אבינועם, אולם לא נמצאה לנו עילה להתערב בעונש. כאמור, הודה המערער בעובדות המפלילות במסגרתו של הסדר טיעון, ומכך מתבקשת המסקנה שגם על פי השקפתו העונש לו עתרה המשיבה (6 שנים) נמצא במתחם הסבירות, אף שמטבע הדברים הוא קיווה כי בית המשפט קמא יקל עמו עוד. כך או כך, המערער ניצל את מעמדו הציבורי באחדים מן האישומים שיוחסו לו, כדי להוליך שולל אנשים רבים שנתנו בו את אמונם, ורבים אחרים הוא סובב בכחש על רקע הכרות ממושכת עמם. מכל אלה הוא נטל כספים תוך הבטחה לעשות בהם שימוש בהשקעות רווחיות, וכל אותה עת ידע כי באותה הבטחה אין ממש, הואיל ואת הכספים הוא ייעד לצרכיו-שלו וצרכיהם של בני משפחתו. העולה מכך הוא כי ניצב בפנינו לא מי שמעד באקראי, אלא מי שבמשך תקופה ארוכה טווה רשת של שקרים בה נלכדו רבים, ולאלה הוא הסב נזק רב ומפח נפש. על מעשים אלה היה מצווה בית המשפט להגיב ביד קשה, ולא מצאנו כי הפריז ברמת הענישה אותה יישם.

הערעור נדחה.