ע"פ 7438/03 פלוני נ. מדינת ישראל

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות של התעללות בקטין או חסר ישע, בתקיפת קטין או חסר ישע על ידי האחראי שגרמה לחבלה חמורה, ובעבירת איומים. בית המשפט המחוזי דן אותו ל-45 חודשי מאסר לריצוי בפועל ולעונש מאסר על תנאי.

2.נסיבות הרשעתו של המערער הן כדלקמן:

המערער הינו אביה של הקטינה, ילידת שנת 2000, והתגורר עמה ועם אשתו ובתו האחרת בדירה בפתח תקוה. הקטינה סבלה ממחלת אסטמה ועקב כך התקשתה לעיתים בנשימתה. בשני מקרים התקשתה הילדה להירדם עקב מחלתה ואז אחז בה המערער וסטר לה בכח עד שחדלה לבכות. במועד אחר בעת שהילדה בכתה, כיבה המערער סיגריה בוערת על ישבנה ועל רגליה גרם לה לכוויות קשות ואמר לה "אם לא תשתקי אני עושה לך עם "הסיגריה". לאחר מכן היכה המערער את הילדה כדי שתחדל לבכות. בסמוך לאחר מכן, נסעו המערער, אשתו והילדה לבית החולים. בדרך אמרה אשת המערער לבעלה כי אסור שיהיו לו ילדים כי הוא מרביץ להם כל הזמן. לכך ענה המערער "הילדה הזאת חייבת למות, זאת אסור לה לחיות". כשהגיעו לבית החולים, נבדקה את הילדה על ידי רופא ילדים ועלה חשד כי היא הוכתה. לאחר שנעצר, אמר המערער לחוקריו כי אם הוא ישב במעצר, הרופא הערבי שטיפל בילדה "יהיה שחוט". עקב מעשי המערער, נגרמו לילדה פצעים עגולים קטנים מרובים באיזור העכוז, איבר המין, גפיים תחתונות, אוזן שמאל לחי שמאל ושטפי דם רבים באיזור העכוז. על רקע מעשים אלה הורשע המערער ונגזר דינו כמפורט לעיל.

3.המערער טוען בערעורו כי העונש שנגזר עליו חמור יתר על המידה ויש להקל בו. בא כוחו הרחיב את הדיבור על רקעו האישי – יליד שכם אשר תרם בפעילותו לאינטרס הבטחוני של ישראל, וריצה עונש מאסר בכלא הפלשתיני עקב כך ותרומתו למדינה הוכרה, בין היתר, בכך שהותר לו לחיות בישראל. הוא הדגיש כי מדובר מבחינתו בארועים נקודתיים חריגים שאינם משקפים את התנהגותו דרך כלל, את החרטה הרבה שהוא חש, ואת הקשר החם והדוק שיש לו לבנותיו ולאשתו. הוא הצביע על קשייה של המשפחה להתמודד בחיי בדידות בסביבה מנוכרת בלא ראש המשפחה, ואת העובדה כי מדובר באדם חסר עבר פלילי אשר הודה באופן מיידי במיוחס לו.

שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית.

4.נתנו דעתנו למכלול נסיבות הענין ובאנו לכלל מסקנה כי לא נוכל להקל בעונש שנגזר על המערער. מעשיו של המערער בבתו הקטנה בת השנתיים הינם מעשי אלימות מחרידים, אשר מתחייבת לגביהם ענישה מחמירה אשר תבטא את הוקעתה של החברה משימוש בכח אכזרי כלפי פעוטות, חסרי הגנה וחסרי ישע. המערער השתמש בכח חסר שליטה ומעצורים כלפי תינוקת הסובלת ממצוקה נשימתית, הזקוקה לעזרה ולתמיכה. גילויי אלימות כאלה מידי אדם זר היו מחייבים תגובה עונשית מחמירה. על אחת כמה וכמה כך הוא כאשר מקורם באבי הילדה – הקרבן, שהיא בשר מבשרו, המופקד מכח קשר הדם והטבע על הגנתה, ועל דאגה לשלומה, רווחתה ואושרה. המסר העונשי הנדרש לגבי עבירות אלימות המתבצעות בידי הורים כלפי ילדיהם חייב להיות ברור ונוקב, ומדיניות ענישה זו הובהרה לאורך שנים בידי בית משפט זה.

רקעו הנורמטיבי הקודם של המערער ותרומתו לאינטרס הציבורי בודאי פועלים לזכותו, אולם אין בהם כדי להקהות מחומרתן הרבה של העבירות שעבר כלפי האדם הקרוב לו ביותר, המצוי תחת חסותו וזקוק להגנתו. בנסיבות אלה לא נוכל להתערב בעונש שנגזר עליו, למען יהא ברור וידוע כי פגיעה אלימה ואכזרית בילדים חסרי ישע תיענש בענישה מרתיעה שיהא בה כדי להרתיע הן את הרבים והן את היחיד.

הערעור נדחה.