ע"פ 7453/09 יוסי רובין נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין שהוטל על המבקש בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפיו נגזרו על המבקש שמונה שנות מאסר בפועל ופיצוי למתלוננות.

2.

הליך זה ידע תהפוכות רבות. התיק נפתח בעקבות ערר אשר הוגש בגין סירוב להגיש כתב אישום כנגד המבקש; הערר התקבל; לאחר מכן, בית המשפט המחוזי זיכה את המבקש מן המיוחס לו מטעמי התיישנות. ואולם, בית משפט זה קיבל את ערעור המדינה בעניין ההתיישנות והורה לבית המשפט המחוזי לדון בשאלת אשמתו של המבקש (ע"פ 6960/03 של בית משפט זה). בסופו של דבר, לאחר שנשמעו הראיות, בית המשפט המחוזי דחה את טענת ההתיישנות והרשיע את המבקש בביצוע שתי עבירות אינוס.

3.

המבקש הוא דודן של שתי המתלוננות. כתב האישום מביא כרקע לאמור בו מעשים מיניים שביצע המבקש בשתי המתלוננות במהלך התקופה אשר לכל הדעות חלה התיישנות לגביה. בית המשפט המחוזי נדרש לשאלה האם היו מעשים מיניים אשר בוצעו במתלוננות מחוץ לתקופת ההתיישנות ועל כן אין לגביהם התיישנות. לאחר שמיעת העדויות, בית המשפט המחוזי קבע כי לאחר המועד הקובע, הוא מרץ 1986, בוצעו מעשי אינוס בשתי המתלוננות.

4.

אין ספק כי נושא ההתיישנות הוא נושא קריטי במסגרת הכרעת הדין. ואולם, מלכתחילה המתלוננות שייכו את המעשים המיניים שבוצעו בהן לתקופה שבה ערך המבקש שיפוץ בבית הוריהן של המתלוננות. לגבי מועד זה, ישנה ראייה אובייקטיבית, עליה עומד בית המשפט המחוזי בהכרעת דינו ולכן, לכאורה, סיכויי הטענה בדבר התיישנות – אינם גבוהים.

5.

לגוף העניין, בית המשפט נתן אמון ומשקל לעדותן של שתי המתלוננות, כל אחת לחוד ובוודאי לנוכח האפקט המצטבר של שתי מתלוננות המעלות סיפור דומה המאופיין באותם קווי התנהגות המיוחסים למבקש, תוך דמיון ואף זהות בין פרטים שונים, אשר אין זה סביר כי הם תואמו מראש (עמ' 425 להכרעת הדין).

6.

בשורה התחתונה, סיכויי הערעור על ההרשעה – הן במסגרת טענת ההתיישנות והן לגוף העניין – אינם נראים גבוהים. כאמור, על המבקש הוטל עונש של שמונה שנות מאסר בפועל וכן הוטל עליו לפצות את המתלוננות. אף אם אניח (כהנחה בלבד) כי בית משפט זה יקל במידה זו או אחרת את עונשו של המבקש, הרי שתקופת מאסר של שמונה שנים הינה תקופה ארוכה ואין חשש כי הערעור על העונש ייהפך לערעור סרק.

7.

נותר עניין מצבו הרפואי של המבקש. הן על יסוד הניסיון השיפוטי והן על יסוד מכתבה של ד"ר טישלר אורקין ממנהל טיפול ושיקום בשירות בתי הסוהר – מצבו הרפואי של המבקש אינו סיבה לעיכוב ביצוע העונש. העתק החלטה זו יועבר מיידית על ידי הפרקליטות לד"ר טישלר אורקין, כדי שהמבקש יקבל את כל הטיפול הדרוש לו.

סוף דבר

8.

הבקשה נדחית.