ע"פ 7461/03 אברהים דסוקה נ. מדינת ישראל

השופט א' ריבלין :

1.המערער נהג במכוניתו, רכב מסחרי, בכביש בין-עירוני. בשלב מסוים, כך יוחס לו בכתב-האישום, עקף כלי-רכב שנסעו לפניו, ועבר, לצורך כך, למסלול הנסיעה הנגדי. בעשותו כך, התנגש ברכב שנסע מולו, וכתוצאה מהתנגשות זו, נגרם מותו של נוסע בן 19 שנים, שנסע באותו רכב, ונחבלו בגופם נוסעים בשני כלי הרכב.

בית המשפט המחוזי מצא את המערער אשם בעבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, וסעיף 35(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], עבירה של הריגה. כמו-כן מצא אותו אשם בעבירה של עקיפה בדרך לא פנויה - עבירה לפי תקנה 47(ד) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, ובעבירה לפי סעיף 38 לפקודה. בית המשפט גזר על המערער מאסר לתקופה של 32 חודשים מהם 22 חודשים לריצוי בפועל, וכן פסל אותו מלהחזיק ברישיון נהיגה למשך 10 שנים.

הערעור מכוון הן כנגד הכרעת הדין והן כנגד גזר הדין. המערער מלין על כך שבית המשפט לא אימץ את הגרסה לפיה סטתה מכוניתו, שמאלה, בשל נקר שאירע באחד מגלגליה, ועל שלא נתן את הפרשנות הראויה לכך שסטיית המכונית בה נהג לא נתקיימה במלוא רוחבה ולעובדה שנהג הרכב שבא ממול לא השכיל לרדת לשולי הכביש, כפי שגרס בעדותו.

2.לא מצאנו ממש בערעור, ככל שהוא מופנה כנגד הכרעת הדין. הגרסה בדבר התרחשות נקר בגלגל המכונית, קודם לתאונה, לא הועלתה על ידי המערער באף אחת מן ההזדמנויות שניתנו לו לעשות כן. הוא לא טען כי חש בפיצוץ הצמיג או כי שמע רעש כלשהו המעיד על התרחשות מעין זו. האפשרות הזו הועלתה לראשונה מטעמו של מומחה מטעם המערער, אלא שעדות זו נדחתה מכל וכל על-ידי בית המשפט המחוזי, שאימץ את עדותו של המומחה מטעם התביעה. זה האחרון קבע, באורח חד-משמעי, כי קודם להתנגשות לא איבד הצמיג מן האוויר שהיה מלא בו, ואף מצא סימוכין לכך, לא רק בגלגל, כי אם גם באופי הסימנים שהותיר רכבו של המערער בכביש. יצויין, כי סימנים אלה עצמם מלמדים, בדרך שלא ניתן לחלוק עליה, כי ההתנגשות בין שני כלי הרכב ארעה עמוק בתוך מסלול הנסיעה הנגדי, בכיוון נסיעתו של המערער. לממצאים אובייקטיביים אלה מצטרפות העדויות של הנוסעים ברכב האחר, וכן של נהג רכב שלא היה מעורב בתאונה; עדויות אלה מלמדות, כולן, כי המערער יצא לעקיפה של כלי הרכב שנסעו לפניו עובר להתנגשות. שדה הראייה בכיוון נסיעתו של המערער היה פתוח, כך ניתן ללמוד מן התרשים שערך בוחן התנועה. חרף כל אלה, ואף שלפניו נסעה שורה של כלי רכב, בחר המערער לצאת לעקיפה ולחסום את מסלול התנועה שבכיוון הנגדי. שלא כבעבירות תנועה אחרות, שמתרחשות לעיתים בהיסח הדעת, הרי היציאה לעקיפה כשרכב נוסע במסלול הנגדי, נעשית מתוך בחירה. זהו מעשה המסכן את חיי הזולת; הוא בוצע במקרה זה תוך מודעות לטיב המעשה ולאפשרות כי באותן נסיבות יגרמו התוצאות הקטלניות של המעשה. השופטת המלומדת, בפסק-דינה המפורט והמנומק היטב, מצאה, ובדין מצאה כך, כי המערער היה מודע לא רק לאפשרות של עצם הפגיעה באחרים, כי אם גם לאפשרות שהתנגשות ברכב אחר תביא לתוצאה קטלנית.

אין עילה איפוא להתערב בהכרעת הדין.

3.אשר לגזר הדין: שוכנענו כי אין הוא מחמיר עם המערער במידה המצדיקה את התערבותנו; בפועל, בנסיבות העניין, אין הוא חמור כלל. המערער בחר לצאת לעקיפה בדרך לא פנויה, כשהוא מסכן לא רק את עצמו כי אם גם עוברי דרך אחרים הנוהגים, תרתי משמע, כדת וכדין. בדרך נהיגתו זו, הביא למותו של אחר, שנסע ברכב שנהגו נחשף לסכנה פתאומית, אף שנהג כראוי. לנהג הניצב בפני מצב דברים שכזה אין, תכופות, יכולת לקדם את פני הסיכון ולהציל את חייו ואת חיי האחרים שעימו. דרך נהיגה מעין זו שהמערער נהג בה, מחייבת ענישה חמורה, שיהיה בה משום תרומה לצורך להגן על עוברי דרך תמימים.

התוצאה היא שהחלטנו לדחות את הערעור, על שני חלקיו. המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום 8.2.2004 עד השעה 10:00, במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בחיפה. הערבויות תישארנה בעינן עד למועד ההתייצבות.