פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו
כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
7488/14
לפני:
כבוד השופט י' דנציגר
כבוד השופט ע' פוגלמן
כבוד השופט א' שהם
המערער:
אלאסד שיהאבאלדין
נ ג ד
המשיבים:
1.
מדינת ישראל
2. משפחת המנוח רביע אבו עמר ז "ל
3. מאג'ד אבו עאמר
ערעור על פסק דינו
של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 23.09.2014 בתפ"ח 35646-03-11 שניתן על
ידי כבוד סגנית הנשיא ר' יפה-כ"ץ, א' ואגו, י' צלקובניק
תאריך הישיבה:
י"ד באדר ב' תשע"ו
(24.3.16)
בשם המערער:
עו"ד דוד יפתח; עו"ד דן ענבר
בשם המשיבים:
עו"ד אושרה פטל-רוזנברג; עו"ד אלכס דרנבוים
בשם שירות המבחן למבוגרים:
הגב' ברכה וייס
פסק-דין
חלקי
השופט י' דנציגר:
1.בפרק ג' לעיקרי הטיעון בערעור מטעם המערער מיום 9.2.2016 נטען כי חומר ראיות מהותי לא נמסר למערער מטעמי חיסיון, זאת בשל תעודת חיסיון מיום 29.6.2011 שהוצאה מכוח סעיף 45 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 ונחתמה על ידי השר לבטחון פנים דאז, יצחק אהרונוביץ'.
צויין כי בא-כוחו של המערער בערכאה הדיונית הגיש עתירה "להסרת חיסיון ו/או לגילוי ראיות" (שמספרה 35658-03-11), שבהקשרה ניתנו שתי החלטות "קצרות, סתומות ובלתי מנומקות" שמכוחן "הוחלט שעל המשיבה להעביר לידי ההגנה 'פרט אחד' ופראפרזה לדו"ח ידיעה 738".
עוד נטען כי באי-כוחו של המערער בערעור דנן פנו בכתב אל המשיבה על מנת להבין את "טיבן" של ההחלטות הנ"ל, וכי בתשובה "נמסר להגנה תמליל שיחה שלא ברור טיבו ומועדו ... בנוסף, הועברו פראפרזות למידעים מודיעיניים".
לטענת המערער – באמצעות בא-כוחו, עו"ד דוד יפתח – לא נמסר לו, מטעמי חיסיון, חומר מהותי הרלוונטי להגנתו, וכי אמורים להימסר לעיונו "כל ראיה היכולה לחזק את טענתו כי הודה במה שלא ביצע – או חומר שניתן להפכו לראיה".
2.בדיון במעמד שני הצדדים טענה באת-כוח המשיבה – עורכת-הדין אלכס דרנבוים – כי "כמעט כל התכנים של הידיעות המודיעיניות נמסרו להגנה ... בין היתר נמסרו ידיעות שבעקבותיהן נחקרו אנשים שהיו עדים במשפט". עוד נטען כי נמסרה להגנה "פרפרזה מאוד מורחבת" לגבי הידיעה 738. לשיטת המשיבה, "כל הדברים שלא נמסרו להגנה נבדקו על ידי ביהמ"ש ונמצא שאין בהם כדי לעזור להגנה בשום צורה".
3.בהסכמת בא-כוח המערער קיימנו דיון במעמד צד אחד ובדלתיים סגורות בו הוצג לנו החומר החסוי במלואו וכן פרוטוקול הדיון החסוי שהתנהל לפני בית המשפט המחוזי. לאחר עיון בחומר זה הצגנו שאלות לקצין המודיעין של משטרת ישראל וקיבלנו תשובותיו לשאלותינו.
4.עם תום הדיון במעמד צד אחד ביקשנו להמשיך ולעיין בחומר החסוי בלשכותינו וכך עשינו.
5.בסופו של יום, ולאחר עיון נוסף, הגענו לכלל מסקנה כי החומר החסוי כולו נופל בגדרה של תעודת החיסיון שהוצאה בתיק זה. בנוסף, השתכנענו כי לא נכללות בחומר החסוי ראיות החיוניות להגנת המערער.
6.ערעורו של המערער נגד אי גילוי הראיות החסויות נדחה איפוא.
ניתן
היום, י"ט באדר ב התשע"ו (29.3.2016).
ש
ו פ ט
ש
ו פ ט
ש
ו פ ט