ע"פ 757/05יוסף יעקוב עמר נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 18.1.05 (כבוד השופט א' אברהם) בתיק ב"ש 1093/05, בה נדחתה בקשת העורר לעכב את ביצוע גזר דינו מיום 17.01.05 (ת"ד 10798/02, כבוד השופט ח' סבאג), עד להכרעה בערעור שהוגש אף הוא באותו יום (ע"פ 1032/05).

ב.העורר הורשע על פי הודאתו בנהיגה בקלות ראש וברשלנות, אי מתן זכות קדימה להולך רגל על מעבר חציה, הפקרה לאחר פגיעה, נהיגה ללא רשיון רכב תקף, נהיגה ללא תעודת ביטוח תקפה והתנהגות הגורמת נזק, עבירות לפי פקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א-1961, תקנות התעבורה תשכ"א-1961, ופקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל-1970. האירוע נשוא כתב האישום התרחש ביום 31.8.02 בשעה 22:20 לערך במרכז טבריה. העורר לא נתן זכות קדימה להולכת רגל, ופגע בה בעודה על מעבר החציה. העורר, אף שידע שפגע בהולכת רגל לא עצר לסייע לה, אלא המשיך בנסיעתו. לגרסתו, שנתמכה בעדות של עובר אורח, הוא אכן עצר בצד הדרך, אך משראה כי מספר אנשים נגשו למקום התאונה, המשיך בדרכו, תוך שהוא קורא "לא קרה כלום". כתוצאה מהפגיעה נזקקה הנפגעת לטיפול רפואי, אך פגיעתה היתה קלה והיא שוחררה לביתה בו ביום. עם מתן הכרעת הדין ביקש בית המשפט, לפי בקשת העורר ובהסכמת התביעה, לקבל חוות דעת הממונה על עבודות שירות, וזה מצא את העורר מתאים לריצוי מאסרו בעבודות שירות, ואף מצא בעבורו מקום מתאים לכך. ואולם, ביום 17.01.05 גזר בית המשפט לתעבורה בנצרת את דינו של העורר והשית עליו מאסר בפועל של שמונה חודשים, ופסילה בפועל מנהיגה למשך שלוש שנים, בית המשפט סרב לעכב את ביצוע העונש, והעורר מרצה מאז אותו יום את עונשו. בו ביום הוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת ערעור על חומרת העונש, ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין. בהחלטה נשוא הערר דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, בקבעו כי העונש "הולם - לכאורה - את החומרה שבעבירה בה הורשע המבקש" (ההדגשה במקור - א"ר). כן נקבע, כי לפי סדרי העבודה המקובלים בבית המשפט המחוזי בנצרת יישמע הערעור לפני תום תקופת המאסר, ולפיכך לא יתייתר.

ג.בדיון טען בא כוח העורר, כי בהנחה שסיכויי העורר לניכוי שליש טובים, ובהתחשב בניכוי המינהלי, צפוי העורר לרצות תקופה של חמישה חודשים בלבד. עובדה זו עלולה לייתר את הערעור, או חלק ניכר ממנו. נטען, כי נוצר מצג שבית המשפט נכון לשקול את עבודות השירות, באשר נשלח העורר לממונה (בהסכמת המדינה), וגם כי בניגוד למקובל נאסר העורר ביום גזר הדין, בלא אפשרות להתכונן למאסרו. עוד נטען, כי סיכויי הערעור טובים שכן בית המשפט החמיר עם הנאשם מעבר למקובל, תוך שהוא מתעלם הן מנסיבות התאונה - בעיקר העובדה שהנפגעת, שנפגעה באורח קל בלבד, טופלה מיד על ידי עוברי אורח, והעובדה שהעורר לא הסתלק מהמקום לפני שווידא זאת, והן מנסיבותיו האישיות של העורר - מצבו הרפואי הקשה, והעדר עבר פלילי. העורר מודה בכך שנצברו לחובתו עשרות הרשעות קודמות בעבירות תעבורה, אך טען שחלק גדול מהן אינן אלא עבירות טכניות. נטען, כי העורר היה משוחרר במהלך התקופה שבין האירוע לגזר הדין, התייצב לכל הדיונים וקיים את כל החלטות בית המשפט, ולפיכך אין חשש שינצל את עיכוב הביצוע ויימלט מן הדין, או שהוא מהווה סכנה לשלום הציבור. בא כוח המשיבה התנגד לעיכוב ביצוע גזר הדין, אף שציין כי אכן היה במאסר העורר בו ביום משום חריגה, אך ביקש מבית המשפט להתחשב בראש וראשונה בסיכויי הערעור שהם לדעתו קלושים, ובעובדה שהעורר כבר אסיר. בא כוח המשיבה הוסיף כי אכן ההחלטה לשלוח אדם למאסר לאחר שנבדק ונמצא מתאים לעבודות שירות אינה רגילה, אך שיקול הדעת הוא של בית המשפט. הערעור קבוע ל- 15.2.05, ולכן אין מדובר בזמן רב, ויש לכבד את החלטת הערכאות הקודמות.

ד.לאחר עיון בבקשה, ושמיעת באי כוח הצדדים, בחנתי את המקרה באספקלריא של הלכת ע"פ 111/99 ארנולד שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241, וסבורני כי ראוי להיעתר לבקשה, באופן חלקי, בהקשר המאסר. על העורר נגזרה תקופת מאסר קצרה יחסית, ויש מקום לתת לו בנסיבות מקום לנסות לשכנע באשר לערעור. אינני מקל ראש בחומרת העבירות, ואדרבה; כשלעצמי יש לי ספקות באשר לסיכויי הערעור נוכח סוג העבירות ועברו המכביד של העורר בנושאי תעבורה, אף לאחר המקרה נשוא התיק (אין לו עבר בתחום הפלילי מחוץ לתעבורה). אך סבורני כי בנסיבות אין העורר - משיחדל מעתה לנהוג על-פי הפסילה והחלטה זו - מהווה סכנה לשלום הציבור. לכך יש להוסיף את מצבו הרפואי. אוסיף כי בשיקולי הגינות נתתי משקל בשלב הנוכחי לעובדה שהעורר נשלח לממונה על עבודות השירות, ונמצא מתאים, ואני מציין זאת חרף ספקותי באשר לערעור, כאמור. כאמור, העיכוב לא יחול על פסילת רשיון הנהיגה של המשיב.

ה.אשר על כן, עונש המאסר בפועל יעוכב עד למתן גזר הדין בערעור (ע"פ (נצרת)1032/05), ועד אז ישוחרר העורר הנמצא כיום במאסר, לאחר שיפקיד בקופת בית המשפט המחוזי בנצרת סך 15,000 ש"ח, או ימציא ערבות בנקאית בסכום זה, וכן ערבות צד ג' בסך 10,000 ש"ח. ניתן בזה צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד העורר, וככל שיש לו דרכון, יפקידו לפני השחרור. עיכוב הביצוע מתייחס, כאמור, רק לעניין עונש המאסר; פסילת רשיון הנהיגה בעינה עומדת , והוא יפקיד את רשיון הנהיגה בטרם השחרור.