ע"פ 7653/03 יפים קוגן נ. מדינת ישראל

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בביצוע מעשה אינוס, וכן מעשים מגונים וכליאת שוא. העבירות בוצעו כנגד מתלוננת, בחורה צעירה, אשר הסכימה לבקשת המערער לצאת לבילוי עמו. המערער הסיע את המתלוננת לדירתו בתואנה כי הוא מבקש להחליף בגדים, ושם התנפל עליה וניסה, חרף התנגדותה, לנשקה; הוא סירב לדרישתה להתיר לה לעזוב את הדירה, והובילה לחדר השינה, הטילה על מיטתו, אחז בידיה, נישק אותה בכח בשפתיה ובצווארה, סובב את צווארה בכח מצד לצד, הרים את חזייתה וחולצתה ונשק את בטנה וחזה. תוך ביצוע מעשים מגונים אלה, הפעיל המערער כח על המתלוננת. בהמשך לכך, החדיר המערער את ידו מתחת לתחתוניה של המתלוננת, וניסה מספר פעמים להחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה, חרף התנגדותה ונסיונה להוציא את ידו מגופה. באחד מנסיונותיו, הצליח המערער להחדיר את אחת מאצבעותיו לאבר מינה של המתלוננת בניגוד להסכמתה, וכן ביקש כי תמצוץ את איבר מינו והיא סרבה. אז ביקש המערער ממנה להחזיק את אשכיו מעל לבגדיו, והמתלוננת עשתה כן מתוך פחד. לאחר ארועים אלה, המערער לא איפשר למתלוננת לצאת מהדירה, ומשרצתה להיכנס לחדר השירותים הוא נכנס לשם עימה. היא הצליחה לבסוף להיחלץ מהדירה בשעה 1:00 לפנות בוקר, לאחר שמצאה את מפתחות הדירה בעוד המערער נמצא בחדר אחר.

ימים אחדים לאחר הארועים המתוארים, במהלך עימות בין השניים בתחנת המשטרה, ניסה המערער להניע את המתלוננת לחזור בה מתלונתה כשהוא מציע לה סך של 10,000 דולר אם תבטל את תלונתה.

2.בית המשפט המחוזי גזר על המערער עונש מאסר של 8 שנים לריצוי בפועל ושנתיים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו מבית הסוהר; כן הורה כי המערער ישלם למתלוננת פיצוי בסך 15,000 ₪. בשיקוליו לעונש התחשב בית המשפט בראש וראשונה בחומרתם של מעשי העבירה שביצע המערער. כנגד זה, נתן משקל לנסיבותיו האישיות של המערער, ובעיקר לגילו המבוגר ולעובדת עברו הנקי.

3.ערעורו של המערער בפנינו התייחס בראשונה להרשעה ולגזר-הדין כאחד. במהלך הדיון הודיע בא כוח המערער כי יסכים לחזור בו מן הערעור על ההרשעה, ואילו באת כח המדינה מצידה הצהירה כי תסכים להפחתה מסוימת בעונש. בהחלטתנו מיום 8.9.04 דחינו את המשך הדיון בערעור לצורך קבלת תסקיר מבחן בעניינו של המערער, ותסקיר כזה אכן הוגש.

4.בטיעוניו של בא כוח המערער היום, המתמקדים בענין העונש, נטען כי העונש שנגזר על מרשו חורג ממתחם הענישה המקובל, והוא נשען על פסיקה אחרת של בית משפט זה בסוג עבירות דומה. הוא עמד על עברו הנקי ועל נסיבותיו האישיות של המערער וביקש להקל בדינו. בא כוח המדינה מצידו, הגם שאינו סוטה מהסכמת המדינה להפחית הפחתה מסוימת בעונש, הדגיש את חומרתם של מעשי המערער, את תוכנו של תסקיר המבחן שאינו כולל המלצה חיובית לגביו, ואת העובדה כי המערער טרם שילם סכום כלשהו על חשבון הפיצוי שנצטווה לשלם למתלוננת על פי פסק הדין קמא.

5.שקלנו את טיעוני הצדדים לענין העונש על רקע מכלול נסיבותיו של הליך זה, ונוכח קביעותיו של בית המשפט המחוזי, וזו מסקנתנו:

העבירות בהן הורשע המערער הן חמורות וקשות. ביצוע עבירות המין בכפייה כנגד המתלוננת בעודה כלואה בדירתו של המערער ללא יכולת להשתחרר מחייבות ענישה הולמת כראוי למעשים של הפעלת אלימות כנגד הגוף, פגיעה בצינעת הגוף, וכליאת שוא. מעשי כליאת השוא התבטאו הן בכפייתה של המתלוננת להיות במקום בעת ביצוע מעשי המין, והן בכליאתה בדירת המערער שעות לאחר ביצוע מעשי המין. לכל אלה נוסף גם הנסיון להדיח את המתלוננת מתלונתה ומעדותה, דבר שהוא חמור כשלעצמו. לכל אלה נוסף היבט חומרה העולה מתסקיר המבחן, המצביע על חשש לקיום מסוכנות במערער לעתיד לבוא מבחינת חזרה על מעשים דומים בעתיד.

כנגד חומרתם הרבה של המעשים, עומדים לזכותו של המערער מספר שיקולים להקלה. הוא חסר עבר פלילי כלשהו; גילו אינו צעיר, והוא כיום בן 58. מתעודות רפואיות שהוגשו, נראה כי מצבו הבריאותי אינו תקין.

בהינתן, מכלול שיקולים אלה, ובהתחשב גם בהסכמתה של המדינה להקלה מסוימת בעונש, אנו מחליטים לדחות את הערעור על הכרעת הדין, ולקבל את הערעור על העונש במובן הבא:

במקום 8 שנות מאסר בפועל שנגזרו על המערער, יהא עליו לרצות מאסר בפועל של שש וחצי שנים. שאר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם.

נרשמת בזה הודעת הסניגור כי תשלום הפיצוי למתלוננת שהוטל על המערער לשלם מכח פסק הדין של בית המשפט המחוזי יבוצע לאלתר.