רע"פ 2669/04 אופיר לוי נ. מדינת ישראל

1.שישה נאשמים הורשעו, במסגרת הסדר טיעון, בבית משפט השלום בירושלים, בביצוע עבירות מכס, מס הכנסה, וכן עבירות על חוק העונשין בגין ארגון ועריכת משחקים אסורים והחזקת מקום לשם משחקים איסורים. פסק דינו של בית משפט התייחס לאופיר לוי - המבקש, לדוד לוי, לאליהו לוי, למועדון ביליארד " VSP " ולחברה בשם מ.א. רזיאל בע"מ.

כתב האישום, אשר עליו מתבסס הסדר הטיעון, חולק למספר פרקים: עבירות מכס, עבירות מס הכנסה ועבירות על פרק ח' בחוק העונשין בנוגע למשחקים, הגרלות והימורים.

2.עפ"י הסדר הטיעון הורשע אליהו לוי בעבירות מכס והימורים. בית המשפט גזר עליו 7 חודשי מאסר בפועל. המבקש הורשע בעבירות מס הכנסה והימורים. גם עליו נגזרו 7 חודשי מאסר בפועל. לכך התווספו עוד 4 חודשי מאסר על תנאי שהופעלו מחציתם בחופף ומחציתם במצטבר. דוד לוי הורשע גם הוא בעבירות מס הכנסה והימורים. עליו הוטלו 5 חודשי מאסר בעבודות שירות. המועדון והחברה נקנסו.

3.על גזרי דין אלו ערערו שנים מהנאשמים - המבקש ואליהו לוי לבית המשפט המחוזי. הם קבלו על כך שעליהם לרצות עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, בעוד שדוד לוי – אשר הורשע באותן העבירות – ירצה את העונש בעבודות שירות. טענה זו נוגעת לעקרון אחידות הענישה. בפני בית המשפט המחוזי טענו אמנם השניים, כי ניתן להבחין בין חלקם לבין חלקו של דוד לוי בפרשה בנתונים הבאים: חלקו בניהול המועדון, העובדה שהוא מבוגר מהם ועברו הנקי. עם זאת, לטענתם, היה מקום להקל בעונשם כפי שהוקל בעונשו, וזאת על ידי מתן משקל הולם לחלוף הזמן מעת ביצוע העבירות ולרף הענישה בעבירות שכאלה, כפי שהיה מקובל בתקופת ביצוע העבירות, להבדיל מרמת הענישה בעבירות אלה כיום. עוד ביקשו השניים להדגיש את העובדה שהם הגיעו להסדר עם שלטונות המס ובכך ריפאו את המחדל הכספי. לעומתם, טענה המדינה כי אין מקום להיתלות בהסדר הטיעון עם דוד לוי כדי לסטות מהסדר הטיעון של השניים. העונש אשר הוטל בסופו של יום על השניים הוא בגדרי הסדר הטיעון שנעשה עמם. בקבלת אותו הסדר, קיבלו על עצמם השניים את הסבירות של העונש אשר הוטל בגדרו. ההבחנה בין דוד לוי לשניים האמורים נבעה מעברם הפלילי של האחרונים ומעונשי המאסר על תנאי אשר עמדו לחובתם.

4.בית המשפט המחוזי ביקש לערוך סיווג והבחנה בין סוגי העבירות, חומרת נסיבות העבירה, ובין הנאשמים באופן אינדיבידואלי. בין מסקנותיו היתה הקביעה כי אין להבחין בין השלושה (קרי- דוד לוי, אליהו לוי והמבקש), לעניין חומרת עבירות ההימורים. נקבע כי ניתן לומר שכל השלושה נהנו מ"פירות" המשחקים האסורים. לא כך הוא בכל הנוגע לענישה בגין עבירות אלה, שכן אליהו לוי והמבקש חייבים היו לצפות לעונש חמור יותר מדוד לוי, וזאת בשל עונשי המאסר על תנאי אשר היו תלויים ועומדים כנגדם. מלבד עבירות אלה, התייחס בית המשפט להבחנה בין עבירות המכס (אותן ביצע אליהו לוי) לעבירות מס ההכנסה (אותן ביצע המבקש). ההבחנה נגעה להיקף הכספי של העלמות ההכנסה., בעבירות המכס דובר על כ- 350,000 ש"ח, ואילו בעבירות מס ההכנסה ההיקף עלה על מיליון וחצי ש"ח. השוני בהיקף הכספי, כמבואר, חייב, לדעת בית המשפט המחוזי, להבחין בין העונש אשר יוטל על השניים, באופן שעונשו של המבקש יהא חמור מזה שיוטל על אליהו לוי. לכך הוסיף בית המשפט את עברו הנקי של אליהו לוי החל מ- 1996, בעוד שהמבקש המשיך לבצע עבירות נוספות לאחר מכן. בשל נסיבות אלה נקבע כי בית משפט השלום לא החמיר עם המבקש, ועל כן ערעורו נדחה, אך בעניינו של אליהו לוי נקבע כי יש להתחשב בהיקף הכספי הנמוך, כאמור, של עבירות המכס, וכן בעובדה שדוד לוי – אשר הורשע בעבירות מס הכנסה – זכה לעונש מופחת. בשל כל אלה ובשל גילו של אליהו לוי (54) ומצב בריאותו, החליט בית המשפט המחוזי להפחית את עונשו של אליהו ל- 6 חודשי מאסר אשר ירוצו בעבודות שירות.

5.על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות ערעור זו. פסק הדין ניתן ביום 4.2.04. בפסק הדין הוחלט לעכב את ביצוע עונשו של המבקש עד ליום 18.3.04. בקשה זו הוגשה לבית משפט זה ביום 16.3.04 - יומיים בלבד לפני המועד שנקבע תחילת ריצוי העונש. פעמים רבות הבעתי בעבר את מורת רוחי מהנוהג של הגשת בקשות לעיכוב ביצוע בדקה האחרונה לפני מועד ריצוי עונש מאסר. בית המשפט המחוזי העניק למבקש 6 שבועות לבקש רשות ערעור על פסק הדין, אך המבקש בחר להגיש בקשה זו רק יומיים לפני סוף התקופה. לכך אין כל הצדקה. אין לקבל נוהג של הכתבת לוח זמנים לבית משפט זה, מתוך תקווה שיינתן עיכוב ביצוע אך בשל קוצר הזמן.

6.מאחר והגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור בלא קבלת תגובה, ממלא אין מקום לעיכוב ביצוע עונש המאסר.

7.המבקש מבקש רשות ערעור רק על מידת העונש אשר הטיל עליו בית משפט השלום. ערעורו של המבקש בעניין זה נדחה בבית המשפט המחוזי. כלל ידוע הוא כי בית משפט זה לא יעניק רשות ערעור, ובמילים אחרות – דיון ב"גלגול שלישי", כאשר הערעור מכוון רק כנגד חומרת העונש (ראו: רע"פ 4407/03 גראד אבו גראד נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7216/02 ד"ר אהרון וייצמן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). בית המשפט יסטה מכלל זה רק בנסיבות חריגות, ובכללן כאשר העונש אשר הוטל על המבקש סוטה באופן קיצוני מהמקובל במסגרת מדיניות הענישה בעבירות בהן הוא הורשע. בענייננו הורשע המבקש, כאמור, במסגרת הסדר טיעון ובגדרי ההסדר. בגין הרשעה זו הוטלו עליו 7 חודשי מאסר בפועל. הובא בחשבון עברו הפלילי חומרת העבירות בהן הוא הורשע – המתבטאות במקרה דנן בהיקף כספי גבוה, וכן הופעל מאסר על תנאי חלקו בחופף וחלקו במצטבר. המבקש לא הראה כי עונש זה חורג ממדיניות הענישה המקובלת. טענתו מתייחסת, לסוגיית אחידות הענישה, בדגש על השוואה בין נאשמים באותה פרשה.

8.סוגייה זו לא נעלמה מעיניהם של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי ואיני סבורה שבית המשפט המחוזי שגה בהפעלת שיקול דעתו.

9.סוף דבר, הבקשה נדחית, ועמה נדחית גם בקשת המבקש לעיכוב ביצוע עונש המאסר. המבקש יחל בריצוי עונשו כאשר הורה בית המשפט המחוזי.