רע"פ 4073/05 יוסף אסרף נ. מדינת ישראל

1.

בקשת רשות ערעור ועמה בקשת עיכוב ביצוע על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 31.3.2005 (כבוד השופטים מ' נאמן, ר' ג'רג'ורה ו-ר' שפירא), אשר דחה את ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט השלום בקריות מיום 6.7.2004 (כבוד השופט מ' ארגמן), בו הורשע המבקש, על פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון. בקשת רשות הערעור נוגעת לעונש בלבד.

עיקרי עובדות המקרה וההליכים בערכאות קמא

2.

המבקש הורשע בבית משפט השלום, על פי הודאתו שניתנה במסגרת הסדר טיעון, בארבעה אישומים: החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית (לפי סעיף 7 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973); שני אישומים של סחר בסם מסוכן (לפי סעיף 13 לפקודה האמורה); ואישום נוסף של העלבת עובד ציבור (לפי סעיף 288 לחוק העונשין, תשל"ז-1977) והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו (לפי סעיף 275 לחוק העונשין, תשל"ז-1977).

הסדר הטיעון בין הצדדים התייחס גם לעניין העונש, ובית המשפט השלום, באמצו את ההסדר, גזר על המבקש שנת מאסר בפועל (ממנה תנוכה תקופת מעצרו, ונכון להיום נותרו למבקש כששה וחצי חודשי מאסר לריצוי). כן הוטל על המבקש מאסר על תנאי של שנה, ורישיון הנהיגה שלו נפסל לשנה.

3.

דינו של המבקש נגזר ב-6.7.2004, וארבעה ימים לאחר מכן, ביום 10.7.2004, נפטרו שני ילדיו של המבקש - זוג תאומים - במהלך הלידה.

4.

המבקש ערער על חומרת עונשו לבית המשפט המחוזי, וטען כי לאורן של הנסיבות החדשות - מות ילדיו - יש להשיב את עניינו לבית המשפט השלום, כדי שזה ישקול מחדש את גזירת דינו בהתחשב בנסיבות אלו. ערעורו נדחה ביום 31.3.2005, ותחילת ריצוי עונשו נקבעה ליום 1.5.2005.

5.

המבקש הגיש בקשת חנינה לנשיא המדינה, ביום 5.8.2004. בקשתו נדחתה. המבקש, אשר סבר כי נפלה טעות בדחיית בקשתו זו, פנה לנשיא המדינה בשנית, ובקשתו לחנינה נדחתה שוב, ביום 11.4.2005.

בקשת רשות הערעור

6.

בבקשת רשות הערעור שלפנינו, חוזר המבקש על טענתו. לדבריו, יש לשקול מחדש את עונשו לאור הנסיבות החדשות שהתעוררו - בין אם על ידי השבת עניינו לבית המשפט השלום, ובין בלא השבה כזו. לטענתו, מדובר בנסיבה חדשה המהווה שיקול לקולא, אשר לא נדונה באף ערכאה שהיא - לא בבית המשפט השלום ולא בבית המשפט המחוזי. כרקע לטיעוניו, מוסיף הוא כי נפלו טעויות בדחיית בקשתו לחנינה.

דיון

7.

אכן, כעקרון, קיומה של נסיבה חדשה שלא עמדה בפני הערכאות קמא בגזירת דינו של המבקש יכולה, לעתים, להוביל לקבלת הערעור בדבר חומרת העונש או להחזרת התיק לדיון חוזר בבית המשפט קמא. כך, במקרים מסוימים, הובילה קיומה של הנסיבה החדשה לקבלת הערעור ולהקלה בעונש (ראו, למשל, ע"פ 2681/97 שיה נ' מ"י (לא פורסם)), ובמקרים אחרים נדחה הערעור, על אף קיומה של הנסיבה החדשה (ראו, למשל, ע"פ 3171/99 גולן נ' מ"י (לא פורסם)).

8.

בענייננו, דין בקשת רשות הערעור להדחות. אכן, הנסיבות החדשות והמצערות לא עמדו לנגד עיניו של בית המשפט השלום , שכן אלו התרחשו לאחר גזירת דינו של המבקש בערכאה הראשונה. אולם, נסיבות אלו עמדו לנגד עיניו של בית המשפט המחוזי בהחליטו לדחות את הערעור. בית המשפט המחוזי סבר, ודעתי כדעתו, כי אף בהתחשב בנסיבות החדשות, אין מקום להקל בעונשו של המבקש. מכל מקום, אין לפנינו נסיבה חדשה אשר לא נדונה כלל על ידי הערכאות הקודמות.

9.

המבקש הורשע במספר רב של אישומים, ביניהם עבירות סמים. למבקש - כך עולה מבקשת רשות הערעור - עבר פלילי. עונשו של המבקש נגזר בהתאם להסדר טיעון, והנסיבה החדשה שהתעוררה נדונה בפני בית המשפט המחוזי. לגופו של עניין, נוסיף, עונשו של המבקש אינו כבד נוכח חומרת מעשיו.

10.

הבקשה אינה מגלה עילה מספקת למתן רשות ערעור. ריצוי העונש נדחה שוב ושוב נוכח הטרגדיה שפקדה את משפחת המבקש, אך אין הצדקה לביטול עונש המאסר. בקשת רשות הערעור ועמה בקשת עיכוב הביצוע נדחות.

11.

בשולי הדברים: דינו של המבקש נגזר עוד ב-31.3.2005, ומועד תחילת ריצוי עונש המאסר נקבע ליום 1.5.2005. בקשת רשות ערעור זו ובקשת עיכוב הביצוע הוגשו היום, 27.4.2005, במהלך חול המועד פסח. אפילו סברתי - ואין זו דעתי - כי בקשת רשות הערעור מצריכה תגובה של המדינה, לא הייתי רואה מקום לעכב את ביצוע עונש המאסר בלא קבלת תגובת המדינה לבקשה זו. הבקשה הוגשה ברגע האחרון, ומבלי שצורפה לה תגובת המדינה. אשר על כן, לא היה מקום לעכב את הביצוע על יסוד הבקשה כפי שהוגשה. כפי שציינתי (למשל) ברע"פ 2669/04 לוי נ' מ"י (לא פורסם), "אין לקבל נוהג של הכתבת לוח הזמנים לבית משפט זה מתוך תקווה שיינתן עיכוב ביצוע אך בשל קוצר הזמן". כאמור - משהגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להדחות, ממילא אין מקום לעכב את הביצוע. מצער הוא שהמבקש יידע על דחיית בקשתו ברגע האחרון, אך הדבר נובע במישרין מעיתוי הגשת הבקשה.