ע"פ 7657/00 מדינת ישראל נ. איאד מחג'נה

השופטת א' פרוקצ'יה

1.לפנינו ערעור וערעור נגדי על עונש שנגזר על המערער בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 18.9.00 בו נגזר על המערער עונש של 15 שנות מאסר בפועל ו3- שנות מאסר על תנאי בגין שורה של עבירות מין שבוצעו על ידיו במועדים שונים ובקרבנות שונים בין השנים 1999 ו2000-.

2.זהו רקע הדברים:

נגד המערער הוגש ביולי 1999 כתב אישום בת.פ. 259/99 בגין נסיון אינוס של טרמפיסטית תוך שהוא מאיים עליה באבן וגורם לה חבלות. הוא נעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו ובערר שהוגש לבית המשפט העליון שוחרר למעצר בית חלקי בשעות הלילה. בעת שהותו בחלופת מעצר כאמור, ביצע המערער שלושה מעשי אינוס נוספים שהיוו בסיס לכתב אישום נוסף שהוגש בת.פ. 204/00; בעקבות הגשת כתב אישום זה, נעצר המערער עד תום ההליכים נגדו והודה בכל האישומים נשוא שני כתבי האישום והורשע בכל העבירות שפורטו בהם.

בדונו בעונש הראוי, בחן בית המשפט המחוזי את מכלול נסיבות הענין, ובכלל זה נתן דעתו לתסקיר שירות המבחן ולחוות דעת פסיכיאטרית ופסיכודיאגנוסטית, עמד על חומרתן של עבירות המין שהמערער הורשע בהן והתחשב בעובדה שחלקן בוצעו בעת שהיה משוחרר במעצר בית. הוא ראה כנקודת זכות יחידה לטובת הנאשם את העובדה כי הודה בכל העבירות, וראה לגזור עליו 15 שנות מאסר בפועל ו3- שנים מאסר על תנאי.

3.המערער קובל על חומרת העונש וטוען כי בית משפט קמא החמיר עמו יתר על המידה ולא נתן את הדעת במידה מספקת לנקודות זכות שונות המדברות לטובתו כפי שעלו בחוות הדעת הפסיכודיאגנוסטית והפסיכיאטרית. כן עמד על המשקל שיש לייחס לעובדת הודאותיו בכל העבירות אשר היה בהן כדי לייתר ולחסוך ניהול הליך משפטי מורכב שהיה צפוי אלמלא ניתנו.

המדינה מצידה ערערה על קולתו של העונש. היא עמדה על חומרתם המפליגה של מעשי המערער המתאפיינים בעבירות מין שונות המלוות באלימות קשה, המתפרשות על פני תקופה של זמן ומקיפות מספר קרבנות אשר נקרו בדרך מקרה על דרכו של המערער, בעוד חלקן מתבצע כאשר הוא משוחרר בערובה. כן היה מקום להתחשב בעובדה כי המתלוננות כולן צעירות ואחת אף קטינה כבת 15 בעת שבוצעה העבירה כלפיה. שילוב נסיבות זה מצדיק, לטענת המדינה, עונש מרתיע אשר ישקף באורח ראוי את חומרתם המופלגת של מעשי העבירה שבוצעו על ידי המערער.

4.שקלנו את טיעוני הצדדים בשני הערעורים על רקע מכלול נסיבות הענין ובאנו לכלל מסקנה כי יש לדחות את ערעור המערער על חומרת עונשו ולקבל את ערעור המדינה על קולתו של העונש. אכן, העונש שנגזר על המערער בערכאה הדיונית - מאסר בפועל ל15- שנים - אינו קל כלל ועיקר. אולם גם כך אין בו כדי לשקף נכונה את חומרתם יוצאת הדופן של מעשיו הן מבחינת אופיים והאכזריות הרבה שהתלוותה להם, והן מבחינת ריבויים, התפרשותם על פני זמן, ונוכח העובדה כי מרביתם בוצעו בעת שהמערער היה משוחרר בחלופת מעצר וניתן בו אימון אשר הופר באורח כה בוטה.

5.במקרה הראשון (נשוא כתב האישום הראשון) הורשע המערער בנסיון אינוס של טרמפיסטית תוך שהוא מאיים עליה באבן וגורם לה חבלות רציניות. במקרה השני (שהוא והאחרים שבעקבותיו הינם נשוא כתב האישום הנוסף) ניסה המערער לאנוס טרמפיסטית אותה אסף לרכבו. היא הצליחה לברוח, אולם הוא רדף אחריה, היכה בה באגרופים, וכאשר נפלה בעט בה וקרע את בגדיה העליונים. תוך מאבק, הצליחה המתלוננת להימלט. במקרה השלישי, אסף המערער למכוניתו טרמפיסטית בת 15 ובאיומי סכין אילץ אותה להתפשט וביצע בה מעשי אינוס. במקרה הרביעי, הציע המערער למתלוננת לקחתה במכוניתו, וכאשר סרבה תפס אותה בשערה והכניסה בכח למכונית תוך איום בסכין. הוא נסע עימה למקום נטוש ובאיומי סכין הורה לה להתפשט וביצע בה מספר מעשי אינוס תוך שימוש באלימות.

מדובר, על כן, במספר עבירות מין קשות ביותר ששולבו בהן מעשי אלימות אכזריים כלפי עוברות אורח תמימות, אשר כל אחת מהן, גם אילו עמדה לעצמה בכתב אישום נפרד, עשויה היתה להצדיק עונש חמור, העומד על מספר ניכר של שנות מאסר בפועל. מקל וחומר, כאשר מדובר בארבעה ארועים נפרדים שבוצעו כלפי מתלוננות שונות צעירות לימים וביניהן אחת קטינה, אשר נפלו ללא כל אשמה מצידן למלכודת עבריינותו של המערער תוך שנגרם להן נזק גופני ובעיקר נזק נפשי שקשה היום לאמוד את מלוא עומקו והשלכותיו. המערער ביצע את עבירות המין האלימות כענין של שיטה, כשהוא נותן פורקן ליצריו שלוחי הרסן ללא מעצור וללא שליטה. נסיבות ביצוע חלק מהעבירות כאשר הוא משוחרר בחלופת מעצר מוסיפות מימד חומרה מיוחד למעשיו. תורמת לכך גם העובדה כי תסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו הוא שלילי ביותר ועולה ממנו כי גם כיום אין בלב המערער רגשי חרטה או אמפטיה לקרבנותיו. מדובר על פי התסקיר

בעבריין בעל קווים רצידיביסטיים, המתכנן מראש את ביצוע העבירות ואינו נרתע מהיזקקות לאלימות קשה, ומכאן שרמת מסוכנותו גבוהה. התסקיר המשלים מסוף דצמבר 2001 אינו מבשר על שינוי כלשהו מאז הערכת מצבו של המערער בתסקיר המקורי.

6.מכלול הנסיבות האמורות מצדיק החמרה בעונשו של המערער לצורך השגת מטרות הגמול וההרתעה במשולב. המסר המתבקש מהחמרה זו הוא כי החברה לא תסכין עם פגיעה חמורה בגופן ובנפשן של קרבנות עבירות מין ואלימות ותוקיע מעשים אלה, בין היתר, באמצעות עונשים חמורים אשר יבודדו את עבריין המין לתקופה ארוכה מחיים בחברה כאדם חפשי. החמרה כזו נדרשת על אחת כמה וכמה מקום שמדובר בעבריין מין מועד המבצע עבירות כענין שבשיטה וגורם במעשיו לפגיעה קשה בקורבנותיו שלא ניתן כיום להעריך את כל השלכותיה. נוכח דברים אלה, באנו לידי מסקנה כי ענישה העומדת על 15 שנות מאסר בפועל אינה תואמת את אמת המידה העונשית הראויה, ויש להחמיר בה. אולם גם כך, נלך לאורה של מדיניות הענישה המקובלת מימים ימימה, לפיה אין ערכאת הערעור נוטה למצות את מלוא מידת הדין עם נאשם. ברוח זו, אנו מחליטות לדחות את ערעורו של המערער על חומרת העונש ולקבל את ערעורה של המדינה על קולתו, ומעמידות את עונש המאסר בפועל על 18 שנות מאסר במקום עונש המאסר בפועל שנגזר על ידי בית המשפט המחוזי. שאר פרטי גזר הדין יעמדו בעינם.

ש ו פ ט ת

השופטת ט' שטרסברג-כהן :

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

השופטת ד' דורנר :

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה.