פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
9580/06
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
משה בן גיגי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דין של
בית-המשפט המחוזי בחיפה בע"פ 1051/05 מיום 5.10.2006, שניתן על-ידי כבוד
סגן-הנשיא ש' ברלינר, סגן-הנשיא י' גריל והשופטת ב' בר זיו
בשם המבקש : עו"ד באסל
פלאח
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום בעכו (ת"פ 1331/04) בגין מספר עבירות של מעשה מגונה, לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.
לפי הנטען בכתב האישום, במהלך שנת 2003 ביצע המבקש מעשים מגונים בשכנתו הקטינה (להלן: המתלוננת).
בית-משפט השלום בעכו (כבוד השופטת ר' בש) הרשיע את המבקש, על פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום וגזר עליו ביום 21.6.2006 עונש של שמונה חודשי מאסר בפועל ושמונה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. כן חייב בית-המשפט את המבקש לפצות את המתלוננת בסכום של 5,000 ש"ח.
על גזר-דינו של בית-משפט השלום ערערו הן המבקש והן המשיבה לבית-המשפט המחוזי בחיפה.
בית-המשפט המחוזי (כבוד סגן-הנשיא ש' ברלינר, סגן-הנשיא י' גריל והשופטת ב' בר זיו) דחה את שני הערעורים בקובעו, כי הגם שראוי היה אולי לגזור על המבקש עונש חמור יותר, הרי שהעונש שנגזר עליו אינו חורג לקולא ממידת הענישה הראויה בעבירה בה הורשע, במידה המצדיקה התערבות.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוען בא-כוח המבקש, כי שגה בית-המשפט המחוזי בכך שלא הקל בעונשו, שכן הפרשה כולה מקורה באי הבנה מצד המבקש, הנובעת מגילו המבוגר ומהבדלי השפה והתרבות בינו ובית המתלוננת. בד-בבד עם הבקשה, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע גזר-הדין.
דין בקשת רשות הערעור להידחות וזאת מבלי לקבל את תגובת המשיבה.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש אף לא הצביע על כל עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 .
זאת ועוד, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)). בענייננו, עונשו של המבקש אינו חורג לחומרה מהענישה המקובלת בעבירות בהן הורשע. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. חומרתן הרבה של עבירות המין, בפרט כאשר מדובר בעבירות שבוצעו כנגד קטינים, הודגשה לא פעם בפסיקתו של בית-משפט זה. בהתאם, נקבע, כי יש להטיל על המבצע עבירות מסוג זה עונשים כבדים, כגמול למעשיו וכביטוי לסלידתה של החברה ממעשים אלו (ראו ע"פ 7461/05 ניסים דדוש נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 7657/00 מחג'נה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). גם מסיבה זו, איני מוצא כל מקום להתערב בעונשו של המבקש.
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית וממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.
ניתנה היום, א' בחשוון תשס"ז
(22.11.2006).
ש ו פ ט