ע"פ 7720/05 חמד אבו עראר נ. מדינת ישראל

ביום 24.3.05 הוגש נגד המערער כתב אישום בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בעבירה של שוד, הפרעה לשוטר והפרת חובה חוקית. על פי העובדות שנטענו בכתב האישום, שדד המערער אישה שעברה ברחובה של עיר, הפיל אותה ארצה, משך מידיה את תיקה שהכיל כסף מזומן, טלפון ניד ומפתחות. שוטרים שהבחינו במעשה רדפו אחר המערער והוא פגע עם התיק בראשו של אחד מהם וברח. בסופו של דבר, החזירו השוטרים את התיק למתלוננת שנחבלה בגופה. את המעשה, כך נטען, ביצע המערער בעת שהיה נתון במעצר בית מלא בגין עבירה אחרת, ותוך הפרת צו בית משפט.

בסופו של יום, הואשם המערער בעבירה אחרת, יחידה ושונה לחלוטין, עבירה של דרישת נכס באיומים. מכתב האישום נמחקו מרבית העובדות שמיוחסות לו, וביניהן עצם הימצאותם של שוטרים בשטח, שנזכרים בשמותיהם בכתב האישום המקורי ועצם העובדה שהוטל על המערער להיות בביתו בעת שבוצעה העבירה. אולם, בטיעוניו לעונש חזר בא-כוח המשיבה על הנסיבות החמורות שבהן נתקיימה העבירה.

בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער על פי הודאתו בכתב האישום המתוקן וגזר עליו עונש של מאסר למשך 15 חודשים, וכן עונש של מאסר מותנה לאחר שהתחשב בעובדה כי המערער "לא קידם את ענייניו" בדרך של שימוש בכלי נשק חד. היום הוא מערער על חומרת העונש, ובמסגרת הערעור מבקש הוא לעכב את תחילת ביצועו.

דין הבקשה להידחות. מדובר בעבירה חמורה, כפי שציין, בצדק, נציג המדינה היום. אין להעלות על הדעת כי יהיה בתחילת ריצוי העונש שנגזר על המערער משום חשש לסיכול הערעור. יש להביא בחשבון כי המערער הורשע סמוך לאחר יום ביצוע העבירה נשוא הערעור, בעבירה אחרת של החזקת סכין, גם זאת לאחר שכתב האישום בעניינו תוקן.

הבקשה נדחית.