ע"פ 7740/10 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

המערער, קטין יליד שנת 1994, ביצע עבירות מין בקטינה בת גילו הסובלת מפיגור קל. נטען, כי בשנת 2008 נגע המערער בחזה של הקטינה, ובמועד אחר הפשיטה מבגדיה התחתונים ובעל אותה. המערער חטא במעשים נוספים מסוג זה, ובאחת ההזדמנויות אף החדיר את איבר מינו לפי הטבעת של הקטינה. עוד נטען, כי כתוצאה מיחסי המין שכפה המערער על קורבנו, היא הרתה. באישום נוסף שיוחס למערער נטען, כי הוא ביצע מעשים מגונים וניסיון אונס בקטינה נוספת, ילידת שנת 1996.

המערער הודה בעובדותיו של כתב-האישום, ולאחר שהתקבל תסקיר של שרות המבחן החליט בית המשפט המחוזי להרשיעו בעבירות אינוס, מעשה סדום, ניסיון לאינוס ומעשים מגונים. על כל אלה נדון המערער ל-22 חודשי מאסר, 9 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את הקטינות בהן פגע בסכום כולל של 30,000 ש"ח.

המערער סבור כי בית המשפט המחוזי החמיר בעונשו, ולעניין זה הוא הדגיש את הוראת המחוקק וההלכה הפסוקה לפיה יש להעדיף בעניינם של קטינים אפיקי טיפול ושיקום על פני שיקולי גמול והרתעה. המערער הוסיף והפנה אותנו לאלה: גילו הצעיר, בכלל, ובעת ביצוען של העבירות, בפרט; עובדת שילובו בתהליך טיפולי שאם ייקטע יסוכל שיקומו; היותו חולה במחלה קשה שהטיפול בה מחייב מעקב רפואי בבית חולים; פטירתו של אביו עמו הוא חידש את הקשר רק בגיל 13 שתרמה אף היא להידרדרותו; לבסוף, נטען כי לא ניתן משקל הולם להודאת המערער וחרטתו.

לא מצאנו בכל אלה עילה להתערב בגזר-הדין. חרף גילו הצעיר, חטא המערער בעבירות שנדמה כי אין צורך להכביר מלים על לחומרתן. הוא ניצל שתי קטינות, אחת מהן ילדה ממש, כדי לפרוק בהן את יצרו, ואחת מהן אף הרתה ממנו. אכן, נסיבות חייו של המערער אינן פשוטות, אולם כך הוא גם מצבה של הקטינה בה עוסק האישום הראשון, שמעשיו של המערער חרצו בנפשה צלקות שספק אם אי-פעם יימצא להן מזור. בנסיבות אלו, וחרף גילו הצעיר של המערער, לא סברנו כי נפלו פגם או שגגה בגזר הדין, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.

המערער יתייצב לשאת בעונשו ביום ל' באדר א' התשע"א (6.3.2011), עד לשעה 10:00, בבית המשפט המחוזי מחוז מרכז.