פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"פ
7740/10 - א'
בפני:
כבוד השופט
י' דנציגר
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית
המשפט המחוזי מרכז מיום 11.10.10 בתפ,ח 1296-07-09 שניתן על ידי כבוד השופטים:
מ' פינקלשטיין, ל' ברודי, ע' גרוסקופף
תאריך הישיבה:
ט"ז בחשון תשע"א
(24.10.10)
בשם המבקש:
עו"ד א' מלמד
בשם המשיבה:
עו"ד י' שגב
החלטה
לפניי בקשה לעיכוב ביצוע עונשו של המבקש שהושת עליו בגזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטים מ' פינקלשטיין , ל' ברודי ופרופ' ע' גרוסקופף ) בתפ"ח
1296-07-09 מיום 11.10.2010.
העובדות לפי כתב האישום המתוקן
1.
המבקש, קטין, הודה בעובדות כתב האישום המתוקן שהוגש לבית המשפט המחוזי מרכז לצורך הסדר טיעון (להלן: כתב האישום המתוקן ). במסגרת האישום הראשון, נטען כי המתלוננת (להלן: המתלוננת הראשונה ) מתגוררת בסמיכות למבקש וסובלת מפיגור קל. בסוכות 2008 כשהיו המבקש והמתלוננת יחד עם אחרים בסוכה בשכונת מגוריהם, מישש המבקש את חזהּ של המתלוננת ובאחוריה מעל הבגדים ללא הסכמתה. במועד מאוחר יותר, בחדר המדרגות בביתה של המתלוננת, ניגש המבקש למתלוננת אחז בה והסיר את מכנסיה ותחתוניה. המתלוננת ביקשה מהמבקש שיניח לה אך המבקש לא שעה לבקשותיה, הפשיל את מכנסיו ותחתוניו, פישק את רגליה ובעל אותה. בהזדמנויות אחרות ורבות, חיכה המבקש למתלוננת מתחת לביתה והמתין לשובה מבית הספר וכאשר נכנסה לחדר המדרגות ניגש אליה, אחז בה ונגע בחזהּ, בישבנה ובאיבר מינה, חרף בקשותיה שיניח לה וניסיונותיה להדפו. בשתי הזדמנויות החדיר המבקש את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת, ובאחד מהאירועים הללו החדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלוננת למרות בקשותיה שיחדל ממעשיו. כתוצאה מאחד האירועים הנ"ל הרתה המתלוננת. לפיכך, הואשם המבקש באינוס, לפי סעיף 345(ב)(1) וסעיף 345(ב)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); מעשה סדום, לפי סעיף 347(ב) ובנסיבות סעיף 345(ב)(1) לחוק העונשין; ומעשים מגונים, לפי סעיף 348(ב) וסעיף 345(ב)(1) לחוק העונשין.
2.
לפי האישום השני, במהלך השנים 2009-2008, בביתו של המבקש או בבית סבתו, נגע המבקש בגופה של מתלוננת נוספת (להלן: המתלוננת השנייה ), ילידת 1.1.1996, ובאחד המקרים החל להחדיר את איבר מינו לאיבר מינה, בהסכמתה. באחת ההזדמנויות המבקש ביקש מהמתלוננת להכניס את קצה איבר מינו לפיה וכן ביקש ממנה לבצע בו מין אורלי. בהזדמנות אחרת חיכך המבקש את איבר מינו בישבנה. לפיכך, הואשם המבקש בניסיון אינוס, לפי סעיף 345 וסעיף 25 לחוק העונשין, ובביצוע מעשים מגונים, לפי סעיף 348(א) וסעיף 345(א)(3) לחוק העונשין.
תמצית ההליכים בבית המשפט המחוזי
3.
ביום 10.11.2009 קיבל בית המשפט המחוזי את הודאתו של המבקש בעובדות כתב האישום המתוקן וקבע כי המבקש ביצע את המיוחס לו.
4.
ביום 11.10.2010 גזר בית המשפט המחוזי את דינו של המבקש.
5.
במסגרת גזר הדין, עמד בית המשפט המחוזי על התמונה העולה בעניינו של המבקש משלושת תסקירי שירות המבחן שנערכו בעניינו. התסקיר הראשון, מיום 12.1.2010, הוא המפורט ביותר. בתסקיר תוארו נסיבותיו האישיות והמשפחתיות המיוחדות של המבקש, האבחון הפסיכולוגי לגביו ונסיבות ביצוע העבירות. שירות המבחן ציין כי המבקש ביטא חרטה על מעשיו וגילה דאגה למתלוננת שהרתה ממנו. אביו של המבקש נפטר לפני כשלוש שנים. עת נערך תסקיר זה למד המבקש בכיתה ט' בחטיבת ביניים ותפקודו דווח כתקין. בתסקיר פורטו מספר גורמים אשר מגבירים את הסיכון הנשקף מהמבקש לביצוע עבירות נוספות וביניהם המאפיינים של המעשים שביצע והמבנה המורכב של אישיותו. לצד זאת פורטו נתונים שעשויים לסייע לו בעתיד וביניהם שיתוף פעולה עם גורמי הטיפול וכן גילוי חרטה ואמפטיה כלפי המתלוננות. עוד עולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי כי בתסקיר השני, מיום 11.5.2010, צויין כי המבקש החל להשתלב בטיפול בקבוצה לנערים פוגעים מינית וכי השתלבותו בקבוצה תקינה. כמו כן נערך למבקש אבחון פסיכיאטרי שתוצאותיו פורטו בתסקיר. בין היתר צויין בתסקיר כי קיים ליקוי בשליטה של המבקש על דחפים תוקפניים ומיניים. כמו כן עולה מגזר דינו של בית המשפט המחוזי כי בתסקיר השלישי, מיום 1.9.2010, צויין כי המבקש סיים את לימודיו בכיתה ט', כאשר מבחינה התנהגותית תפקודו היה תקין. המבקש המשיך בטיפול הקבוצתי והגיע למפגשים באופן סדיר אך תפקודו התאפיין בפסיביות אם כי הפגין מוטיבציה להתקדם בטיפול. כמו כן צויין בתסקיר כי בהתייחסותו של המבקש לעבירות המין שביצע ניכרת לקיחת אחריות ראשונית למעשיו. בצד הטיפול הקבוצתי קוימו עם המבקש פגישות פרטניות בהן עלה, בין היתר, הקושי של המבקש להתמודד עם תכנים קשים במציאות חייו ובהתפתחות אישיותו. קצינת המבחן סבורה הייתה כי יש מקום למצות את התהליך הטיפולי שבו החל המבקש ועל כן המליצה על הטלת צו מבחן למשך שנתיים וכן הטלת עונש מאסר על תנאי ותשלום קנס.
6.
עוד עמד בית המשפט המחוזי על תסקירי נפגעות העבירה. כך, צויין בעניינה של המתלוננת הראשונה כי הייתה כבת 14 בעת ביצוע העבירות. בתסקיר צויין כי המבקש פגע במתלוננת הראשונה לאורך זמן וניצל את מוגבלותה כדי לספק את צרכיו. דבר ההריון לא היה ידוע למתלוננת ולבני משפחתה והתגלה כתוצאה מבדיקה גניקולוגית שערכה בשבוע התשיעי להריונה. תוצאות הפגיעה בה מתבטאות הן בהיבט הבריאותי-פיזי והן בהיבט הרגשי-התנהגותי כמו גם בהיבט הלימודי-חברתי. הפגיעה במתלוננת השפיעה על כל המערכת המשפחתית המתקשה להתמודד עם מה שאירע. עוד צויין בתסקיר בעניינה של המתלוננת הראשונה כי היא תיזקק למשאבי זמן וכסף לצורך שיקומה. מהתסקיר בעניינה של המתלוננת השנייה עולה כי הייתה כבת 13-12 בעת ביצוע העבירות. גם מתלוננת זו סובלת ממוגבלות שכלית והמבקש ניצל את מוגבלותה ואת קשיי משפחתה לשם סיפוקו המיני. להערכת שירות המבחן המתלוננת נמצאת בסיכון גבוה וזקוקה להשגחה ותמיכה רגשית, אולם בני משפחתה אינם מודעים לפגיעתה המינית. הפגיעה המינית עלולה להשפיע על חייה גם בעתיד. שמה הטוב נפגע וסיכוייה להצליח בעתיד בבניית מערכת יחסים זוגית מיטיבה מוטלים בספק. מהתסקיר בעניינה עולה כי היא תיזקק לתמיכה ולטיפול רגשי ממושך עקב הפגיעות המיניות בה.
7.
בטיעוניו לעונש, עמד המבקש על גילו הצעיר בעת ביצוע העבירות ועל נסיבותיו האישיות הקשות. המבקש ציין כשיקולים לקולא בעניינו את העובדה כי לא עומד לחובתו עבר פלילי וכן כי הוא הביע חרטה כנה על מעשיו. עוד הדגיש המבקש את המלצת שירות המבחן ואת האופק השיקומי בעניינו. לטענתו, שליחתו לריצוי מאסר מאחורי סורג ובריח עלולה להוריד לטמיון את ההליך השיקומי שהחל בו. לטענתו, האישום השני כנגדו התאפשר רק כתוצאה מהודאתו בחקירתו המשטרתית. המבקש הדגיש כי יש ליתן משקל לעובדה שבעניינה של המתלוננת השנייה המעשים בוצעו בהסכמה. לפיכך, ביקש המבקש להרשיעו, אך יחד עם זאת להסתפק במאסר על תנאי וכן בהטלת צו פיקוח למשך שלוש שנים לצורך מיצוי ההליך השיקומי.
8.
ואולם, המאשימה עמדה על נסיבות הקשות של ביצוע העבירות דנן ועל כך שהמבקש ניצל את מוגבלותה האישית והמשפחתית של כל אחת מהמתלוננות כדי לבצע את זממו בהן. במסגרת האישום הראשון הפעיל המבקש טרור כלפי המתלוננת שהייתה במצוקה רבה, וכן בין השאר גרם להריונה ולכך שנזקקה להפלה. עוד טענה המאשימה כי הגם שהמעשים במסגרת האישום השני נעשו ב"הסכמה" הרי שאין להקל ראש בחומרתם. לטענת המאשימה, אין מקום לקבל במקרה זה את המלצות שירות המבחן, בעיקר לאור חומרת העבירות ונסיבות ביצוען. כך, טענה המאשימה כי מעשים כה קשים המבוצעים לאורך זמן במתלוננות מוגבלות ורכות בשנים חייבים לקבל מענה בתגובה עונשית המעדיפה את האינטרס הציבורי.
9.
בגזר דינו עמד בית המשפט המחוזי על חומרת המעשים שביצע המבקש בשתי המתלוננת הצעירות תוך ניצול מצוקתן ומוגבלותן לצורך סיפוק תאוותו המינית. עוד הדגיש בית המשפט המחוזי את העובדה כי מעשיו של המבקש במתלוננת הראשונה נעשו ללא הסכמתה וכתוצאה מאחד המעשים הרתה המתלוננת ונאלצה לעבור הפלה. בהמשך לכך, עמד בית המשפט המחוזי על הנזק הרב שגרם למתלוננת זו. מעבר לכך הטעים בית המשפט המחוזי כי אין להקל ראש גם במעשים שביצע המבקש במתלוננת השנייה אשר לא ניתן לראות בהסכמתה כהסכמה כנה ואמיתית לאור גילה הצעיר בעת ביצוע המעשים בה. בית המשפט המחוזי ציין כי בנסיבות חמורות כגון דא ראוי להרשיע את המבקש ולהטיל עליו אף מאסר בפועל. בית המשפט המחוזי הדגיש כי לא נעלמו מעיניו השיקולים לקולא בעניינו של המבקש ובכלל זה גילו הצעיר בעת ביצוע העבירות, אולם לדידו
נסיבות העניין מצדיקות העדפת שיקול הגמול וההרתעה על פני אינטרס השיקום. בית המשפט המחוזי סבר כי אין לאמץ את המלצת שירות המבחן אך יחד עם זאת יש לתת משקל ממשי לשיקולים לקולא ובעיקר לגילו הצעיר של המבקש, להודאתו ולהליך הטיפולי שהוא עובר, באופן שיביא להשתת עונש מאסר בפועל מתון לעומת העונש הראוי בנסיבות העניין אילו היה המבקש מבוגר יותר.
10.
לפיכך, הרשיע בית המשפט המחוזי את המבקש; השית עליו מאסר בפועל למשך 22 חודשים; גזר על המבקש מאסר על תנאי למשך תשעה חודשים, והתנאי הוא שהמבקש לא יעבור בתוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר עבירת מין; חייב את המבקש בפיצוי המתלוננת הראשונה בסך של 20,000 ש"ח ופיצוי המתלוננת השנייה בסך של 10,000 ש"ח. כנגד גזר דינו של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור לבית משפט זה, ובד בבד עמו גם בקשה לעיכוב ביצוע עונשו של המבקש עד להכרעה בערעורו, היא הבקשה שלפניי. כעולה מהבקשה, בית המשפט המחוזי עיכב את ביצוע עונשו של המבקש עד ליום 25.10.2010. עוד יצויין כי עד לתום בירור עניינו של המבקש בבית המשפט המחוזי הוא שוחרר בתנאים מגבילים בהם שהה עובר לגזירת עונשו. מאחר שלהודעת הערר לא צורפו ההחלטות הנוגעות לתנאי השחרור ואף לא החלטת בית המשפט המחוזי בנוגע לעיכוב הביצוע הזמני של גזר הדין, הוריתי לצדדים להגיש לעיוני את ההחלטות דנן. ביום 24.10.2010 ולאחר הדיון שהתקיים לפניי, הגיש בא כוחו של המבקש הודעה שאליה צורפו החלטות בית המשפט המחוזי בנוגע לתנאים המגבילים שהושתו על המבקש.
נימוקי הבקשה
11.
המבקש טוען – באמצעות בא כוחו, עו"ד ארז מלמד – כי סיכויי הערעור בעניינו טובים נוכח העובדה כי העונש שהושת עליו חמור באופן חריג נוכח גילו הצעיר בעת ביצוע העבירות, כמו גם נוכח יתר השיקולים הרבים העומדים לזכותו, כמו למשל נסיבותיו האישיות והמשפחתיות הקשות העולות מתסקירי שירות המבחן לנוער, האובדן שחווה בשל מות אביו, העובדה כי בגיל שנתיים אובחן כנשא איידס וכן האלימות הקשה שנחשף אליה בביתו בגיל צעיר. עוד מדגיש המבקש כי לא עומד לחובתו עבר פלילי. כמו כן מציין המבקש
את סיכויי השיקום הטובים בעניינו נוכח גילו הצעיר וכן את הירתמותו המלאה להליך השיקומי, כפי שעולה מעמדתו של שירות המבחן לנוער. לטענת המבקש, שיתוף הפעולה המלא שלו עם שירות המבחן והמוטיבציה שלו לעבור הליך שיקומי מצאה ביטוי מפורש בתסקירי שירות המבחן לנוער. עוד מוסיף המבקש כי אף התנהגותו המופתית לאורך המשפט מהווה שיקול לקולא בעניינו. לאור כל הטעמים הללו סבור המבקש כי ישנו סיכוי טוב שעונש המאסר בפועל שהושת עליו יומר בעבודות שירות. לעניין מאזן הנוחות טוען המבקש כי יש להעדיף בעניינו את אפיק השיקום בו החל ואת מאמציו הרבים לחזור לדרך הישר, אשר ירדו לטמיון עם כליאתו מאחורי סורג ובריח, תוצאה אותה יש למנוע עד להכרעה בערעורו ובמיוחד נוכח סיכויי הערעור הטובים.
תגובת המשיבה
12.
לטענת המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד ירין שגב – יש לדחות את הבקשה הן משום שסיכויי הערעור אינם טובים והן משום שמאזן השיקולים נוטה לעבר החלת הכלל הידוע לפיו לא יעוכב ביצוע העונש רק בשל הגשת ערעור. לטענת המשיבה, חומרת העבירות שבנדון והנסיבות הקשות בהן בוצעו מאיינות באופן משמעותי את הסיכוי כי עונשו של המבקש יומר לעבודות שירות. לטענת המשיבה לא נפל כל פגם בגזר דינו של בית המשפט המחוזי אשר איזן בין השיקולים הנוגדים והחליט ליתן עדיפות לשיקולי הגמול וההרתעה בשל חומרת העבירות והפגיעה הקשה שהסב המבקש למתלוננות. לטענת המשיבה גם אם יתקבל הערעור בחלקו הרי שאין סיכוי ממשי לכך שהעונש יופחת לעבודות שירות. עוד מוסיפה המשיבה כי ההליך השיקומי בו נוטל המבקש חלק הינו אך בראשיתו, ולפיכך אין מדובר בשיקול כבד משקל אשר מצדיק התערבות בגזר דינו של בית המשפט המחוזי ואף לא את עיכוב ביצוע העונש שהושת על המבקש. לבסוף, מבקשת המשיבה לקבוע את הדיון בערעורו של המבקש במועד קרוב ככל שמאפשר זאת יומנו של בית המשפט בשל קטינותו של המבקש.
דיון והכרעה
13.
לאחר שעיינתי בבקשה על כל נספחיה ושמעתי את השלמת הטיעון בעל-פה מטעם הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, במובן זה שביצוע העונש שהשית בית המשפט המחוזי על המבקש יעוכב עד להכרעה בערעור שהוגש על ידו לבית משפט זה.
14.
פעמים רבות הדגיש בית משפט זה את הקריטריונים שנקבעו בע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241 (2000) (להלן: עניין שוורץ ), בשאלה אימתי יעוכב ביצועו של עונש מאסר בפועל עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק הדין. אכן, על פי הכלל שהותווה בעניין שוורץ , מחויב בית המשפט לשקול את האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של המאסר, עוד בטרם בירור הערעור. ואולם, לצד אינטרס ציבורי כבד משקל זה יש ליתן משקל ממשי לאינטרסים נוגדים שעניינם הוא זכויותיו של המבקש את עיכוב ביצוע. בכלל זה על בית המשפט לשקול למשל את חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; את אורך תקופת המאסר שהושתה על המבקש; את טיב הערעור וסיכויי הצלחתו; את עברו הפלילי של המבקש והתנהגותו במהלך המשפט; את נסיבותיו האישיות של המבקש וכד'.
15.
עוד הודגש בפסיקתו של בית משפט זה כי ההכרעה בשאלה האם להורות על עיכוב ביצוע עונש מאסר עד שיתברר ערעורו של המבקש נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, אשר מכריע בכל מקרה הנדון לפניו בהתאם לנסיבותיו הקונקרטיות [ראו למשל: ע"פ 1353/07 מחאמיד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.2.2007)].
16.
במקרה דנן, מחד, העבירות בהן הורשע המבקש הן חמורות וכך גם נסיבות ביצוען. ואולם, מן הצד השני, ומבלי להקל ראש בחומרת העבירות והנזק שגרם המבקש לנפגעות העבירה, לא ניתן להתעלם מנסיבותיו האישיות והמשפחתיות הקשות והחריגות של המבקש כפי שתוארו לעיל וכפי שהן עולות מעמדת שירות המבחן [ראו והשוו: עניין
שוורץ , בעמ' 282 וראו גם: ע"פ 1004/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.3.2006)]. בהקשר זה יש להדגיש את קטינותו של המבקש שהיה בן 14 עד 15 שנים לערך בעת ביצוע המעשים שבגינם הורשע, התייתמותו מאביו בהיותו כבן 13 שנים ומצבו הרפואי המיוחד. נסיבות ייחודיות אלה מקבלות משנה תוקף לאור עברו הנקי של המבקש והשתלבותו בהליך טיפולי. בהקשר זה מוצא אני כי לכאורה יש טעם בדבריו של בא כוח המבקש לפיו הליך שיקומו של המבקש – אליו הוא נרתם באופן ממשי, כפי שעולה מעמדת שירות המבחן – עלול לרדת לטמיון אם לא יעוכב ביצוע עונשו. הגם שאין הכרח כי שיקולים אלו יביאו להתערבותה של ערכאת הערעור בעונש שהושת על המבקש, הרי שבשלב זה סבור אני כי יש בהם כדי להצדיק את עיכוב ביצוע העונש בעניינו.
17.
בע"פ 49/09
מדינת ישראל נ' פלונים (לא פורסם, 8.3.2009) (להלן: עניין פלונים ) , כמו גם בע"פ 987/10 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.8.2010), עמד בית משפט זה על מדיניות הענישה הראויה בעניינם של קטינים והדגיש כי בעת גזירת עונשו של קטין – אף אם הורשע בעבירות קשות וחמורות במיוחד – שומה על בית המשפט ליתן משקל מיוחד לשיקולים אינדיבידואליים הנוגעים לאותו קטין ולאזן בין שיקולי השיקום לבין שיקולי ההרתעה [ראו גם: ע"פ 5388/09 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 9.11.2009); ע"פ 6719/09 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.5.2010); ע"פ 987/10 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.8.2010)]. בעניין פלונים
הודגש כי שעה שבית המשפט עוסק במלאכת האיזון האמורה, נדרש הוא ליתן משקל רב במיוחד לנסיבותיו האישיות של העבריין הקטין ולגילו (ראו פסקה 7 לחוות דעתי בעניין פלונים
הנ"ל). כמו כן הוטעם בעניין פלונים כי על בית המשפט ליתן מעמד בכורה לסיכויי השיקום של העבריין הקטין (ראו למשל פסקאות 8 ו-27 לחוות דעתי בעניין פלונים הנ"ל).
18.
בנוסף לכך, גם אם יתקבל ערעורו של המבקש באופן חלקי בלבד ועונשו לא יומר לעבודות שירות אך רכיב המאסר בפועל העומד בשלב זה על 22 חודשי מאסר יופחת, הרי שעשויה להיות לכך חשיבות לעניין בקשת עיכוב הביצוע, שכן בשלב זה טרם נקבע מועד לשמיעת הערעור וחלוף הזמן עד לשמיעתו עלול לכאורה לייתר את הדיון בו.
19.
יובהר, כי אין באמור בהחלטתי זו כדי להביע עמדה כלשהי באשר לסיכויי ערעורו של המבקש. בכך יכריע המותב שישב לדין בערעורו של המבקש. ואולם, לטעמי, נסיבות העניין המיוחדות מצדיקות את עיכוב ביצוע עונשו של המבקש.
20.
אשר על כן, הבקשה התקבלה. יודגש כי עד להכרעה בערעורו של המבקש ישמרו כל התנאים המגבילים שהושתו עליו והערובות שהורה עליהם בית המשפט המחוזי במסגרת החלטותיו בעניינו של המבקש:
החלטתה של השופטת ר' לורך
מיום 2.7.2009; החלטתו של השופט ז' כספי מיום 16.7.2009: החלטתה של השופטת ז' בוסתן
מיום 10.11.2009: החלטתה של השופטת ק' רג'יניאנו מיום 17.5.2010.
ניתנה
היום, י"ז בחשון תשע"א (25.10.2010).
ש ו פ ט