ע"פ 7802/00 מואייד חאג' יחיא נ. מדינת ישראל

המערער יחד עם שלושה אחרים ביצעו שוד במסעדה במהלכו הצמיד המערער אקדח לרקתו של בעל המסעדה כשאחד השותפים מרוקן את הקופה. באותו אופן ביצעו המערער ושותפיו מעשי שוד נוספים.

המערער הורשע בשוד מזויין בנסיבות מחמירות בשישה מקרים, לאחר שהודה בעובדות שבכתב אישום מתוקן מבלי שנעשתה עסקה לגבי העונש וגם שותפיו הודו בעובדות במסגרת עסקת טיעון. הוא נדון ל6- שנות מאסר לריצוי בפועל מיום מאסרו ולשנה וחצי מאסר על תנאי מיום שחרורו שלא יעבור על עבירת אלימות מסוג פשע. הערעור נסב על חומרת העונש.

הסניגור המלומד הדגיש את האפליה שנוצרה לרעתו עקב ענישה מתונה יותר של שותפיו שנדונו ל3- שנות מאסר, 26 חודשי מאסר ו20- חודשי מאסר, בפועל. הוא ציין כי הוא זה שחשף את הפרשה ושיתף פעולה עם המשטרה וכמו כן התייחס לתסקיר שירות המבחן בו מצוין תפקודו והתקדמותו החיוביים בבית הסוהר ולפיכך מעריך השירות כי הקלה מסוימת בתקופת המאסר עשויה לדרבנו בהמשך תפקודו התקין.

המעשים נשוא האישומים בהם הורשע המערער הם קשים וחמורים ויש בהם סיכון חיי אדם ולא רק סיכון לרכושו. העונש שהושת עליו אינו חמור כלל ועיקר בהתחשב בחומרת העבירות אותן ביצע. ההבדלים בינו לבין שותפיו, מבחינת רמת הענישה, נובעים ממספר מעשי השוד שביצע, 6 מקרים, לעומת 4 ו2- בהם היו מעורבים שותפיו. מתפקודו הפעיל בביצועם של מעשי השוד, הצמדת האקדח לרקה וירייה באוויר וגילו המבוגר מזה של שותפיו. בשל כל אלה, אין מקום להקל בעונשו בשם אחידות הענישה. כל מקרה ונסיבותיו, הן נסיבות ביצוע העבירה והן הנסיבות האישיות.

יש לראות בברכה את תפקודו החיובי בבית הסוהר ולקוות שימשיך בכך בתקופה שנותרה לו לריצוי העונש, אלא שאין בכך להביא להקלה בעונש.

הערעור נדחה.