ע"פ 7825/98 סובחי מחאג'נה נ. מדינת ישראל

המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(2) לחוק העונשין, תשל"ז1977-, ובעבירות בנשק שלא כדין לפי סעיף 144(א) ו144-(ב) לחוק העונשין. בגין עבירות אלה נדון לשנתיים מאסר בפועל ולשנה מאסר על תנאי, בתנאים אותם קבע בית המשפט. כן חוייב לפצות את המתלונן בסכום של 75,000 ש"ח.

ערעור המערע ר הוא על העונש שהוטל עליו, ובטיעון סנגורו בפנינו צמצם את הערעור לעניין עונש המאסר בפועל אשר הושת עליו בלבד.

בין המערער לבין המתלונן היתה מחלוקת על רקע משפחתי, בשל חשדו של המערער כי המתלונן הוציא עליו דיבר בנושא כבוד המשפחה. על רקע זה המערער החליט לפגוע במתלונן. העובדות בהן הודה המערער ועל פיהן הורשע הן, לפי המפורט בכתב האישום, כדלקמן:

בבוקר יום 14.1.97 יצא הנאשם מביתו כשהוא מצוייד באקדח שבו מחסנית וכדורים שסוגלו להמית אדם, ונסע ברכבו לכיוון ביתו של המתלונן. עובר להגעתו לבית המתלונן, הוא חבש כובע גרב עם חריץ לעיניים ושם כפפות על ידיו. הנאשם החנה את רכבו, ובסמוך לשעה 06:00 הלך רגלית לכיוון ביתו של המתלונן. באותה העת היה המתלונן מצוי בתוך רכבו בדרכו לעבודתו. בהגיע הנאשם לרכבו של המתלונן, וכשהוא רעול פנים כאמור, כיוון את האקדח לעברו של המתלונן ודרש ממנו לרדת מהרכב. המתלונן, בפחדו, ירד מהרכב כאשר ידיו מורמות, ואז ירה הנאשם לכיוון המתלונן לפחות יריה אחת אולם לא הצליח לפגוע בו. במהלך הירי לעבר המתלונן ביקש הנאשם לירות יריה נוספת, אולם בשל מצבו של האקדח לא בוצעה יריה. אז תפס המתלונן בנאשם כדי למנוע ממנו מלהמשיך ולירות בו, וקרא לעזרה. לעזרתו הגיעו בנו ואחיו של המתלונן והשתלטו על הנאשם, עד שהגיע שוטר שהוזעק ועצר אותו. במעשיו כמתואר לעיל ניסה הנאשם שלא כדין לפגוע במתלונן. הנאשם החזיק באקדח ובכדורים לאחר שקנה אותם מאחר, והוביל אותם בלא רשות על פי דין.

מעובדות אלה, בהן הודה המערער, עולה שביריה שירה לעבר המתלונן התכוון לפגוע בו וכי רק בשל מצב האקדח לא ירה לעברו יריה נוספת. בפני מעשי אלימות כאמור, על רקע חשבונות של כבוד משפחה, יש להרתיע, ובצדק התייחס בית המשפט בחומרה למעשיו של המערער. המדובר גם ביריה מכלי נשק חם, על הסיכון הרב שבכך.

בא כוח המערער תאר בפנינו את הקשיים והנזק שנגרמו למתלונן ולבני משפחתו עקב גירושין שארעו בעקבות הסכסוך בין המשפחות (בן ובת של המערער התגרשו מבני זוגם) והצורך להעתיק מקום מגורים.

עוד הדגיש, שהמערער גם הסכים שבית המשפט יחייבו בפיצוי למתלונן ובית המשפט חייבו בפיצוי בסכום נכבד של 75,000 ש"ח. המערער גם הביע כל העת את נכונותו לסולחה בין הניצים.

כמו בית המשפט המחוזי, נתנו גם אנו דעתנו לנסיבות המקרה כולן. הגענו למסקנה, שהעונש אשר הוטל על המערער אינו מצדיק התערבות.

הערעור נדחה.