ע"פ 7827/15 ע"פ 7827/15

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ע"פ 7827/15

לפני:

כבוד השופט נ' הנדל

כבוד השופט מ' מזוז

כבוד השופטת ע' ברון

המערערת:

מדינת ישראל

נ

ג

ד

המשיב:

מיכאל פלק

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי באר שבע מיום 08.10.2015 בתיק פ 048136-03-15

תאריך הישיבה:

י"ח בשבט התשע"ו

(28.01.2016)

בשם המערערת:

עו"ד תומר סגלוביץ'

בשם המשיב:

עו"ד שמעון תורג'מן

פסק דין

השופט נ' הנדל:

מונח בפנינו ערעור מטעם המדינה על קולת העונש בכך שבית המשפט המחוזי נמנע מלהטיל עונש פסילה על המשיב.

1.ברקע – הסדר טיעון בין הצדדים, במסגרתו הודה המשיב בעובדות הבאות: עת לא היה בידי המשיב רישיון נהיגה תקף וביטוח, נהג בשעות הצהריים באשדוד. שוטרים שנסעו בניידת מסומנת כחול-לבן המתינו להגעת המשיב אליהם על מנת לעצרו. לאחר שהבחינו בו, נסעו אחריו וקראו לו באמצעות מערכת הכריזה לעצור בצד הכביש. המשיב התעלם מהקריאות, האיץ את מהירותו תוך שהוא נוסע על אי-תנועה, חוצה צמתים באור אדום, נוסע בעקלתון ואף מאלץ נהגים שונים שנסעו על פי דין לבלום את רכביהם בפתאומיות ולהסיטם לצד הדרך על מנת להימנע מפגיעה. הוזעקו ניידות נוספות למקום, אך המשיב המשיך בנסיעה מהירה בניגוד לכיוון התנועה. בשלב מסוים, הניידת המשטרתית עמדה במקביל לרכב המשיב והשוטרים כרזו לו לעצור. הוא התעלם מהם, המשיך בנסיעתו המהירה, חצה מעברי חציה מבלי להעניק זכות קדימה להולכי רגל ואילץ אותם להימלט למדרכה. המשיב עקף רכבים תוך נסיעה בנתיב הנגדי, חצה צמתים באור אדום, התפרץ לכיכר וגרם לנהגים לבלום את רכביהם. הוא נסע על אי תנועה על מנת לעקוף רכבים שהפריעו לו בבריחתו. השוטרים הגיעו לצומת מסוים והמתינו להגעת המשיב לשם. שוטר נעמד על אי תנועה בנוי. המשיב הגיע למקום, עלה על אי התנועה שעליו עמד השוטר אשר קרא למשיב לעצור. שוב, המשיב לא עצר והשוטר זז לצד אי-התנועה, כאשר גלגלי רכב המשיב שפשפו את רגלו של השוטר. המשיב המשיך בנסיעה מהירה תוך חציית צמתים באור אדום, התפרצות לצומת, נסיעה בניגוד לכיוון התנועה ועליה על אי-תנועה. בהמשך, אחת מהניידות עקפה את רכב המשיב ושתי ניידות נסעו במקביל אליו. שוטר שנהג בניידת הראשונה שעקפה את המשיב בלם את הניידת על מנת לעצור את רכב המשיב. המשיב התנגש עם רכבו בניידת, הסיט את רכבו שמאלה ופגע בניידת שנסעה משמאלו, הסיט את רכבו ימינה ופגע בניידת שנסעה מימינו. בהמשך נאלץ המשיב לעצור את רכבו ונעצר על ידי המשטרה. כתוצאה מנהיגת המשיב נגרמו לניידות המשטרה השונות שהשתתפו במרדף נזקים שנאמדו בכ-8,800 ש"ח. מכוח הודאת המשיב, הורשע בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(2), חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) – הכל לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977 וכן נהיגה ללא רישיון לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] ונהיגה ללא פוליסה לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש].

על פי הסדר הטיעון, יוטלו על המערער 52 חודשי מאסר בפועל וכן מאסר על תנאי. בנוסף, המדינה תבקש להפעיל במצטבר מאסר על תנאי של שנה, להטיל קנס כספי ופסילה מנהיגה ואילו המשיב רשאי לטעון כהבנתו בנושאים אלה. בית המשפט אישר את ההסדר, גזר על המשיב עונש מאסר בפועל של 52 חודשים בגין התיק דנא, והפעיל באופן מצטבר 3 חודשים מכוח המאסר על תנאי ו-9 חודשים בחופף. כך שבסופו של דבר הוטל על המשיב עונש מאסר בפועל של 55 חודשים. כמו כן גזר על המשיב מאסר מותנה ופיצוי בסך 9,000 ש"ח.

2.כאמור, ערעור המדינה מופנה אך ורק לגבי אי הטלת עונש פסילה על המשיב. בית המשפט המחוזי נימק את מסקנתו שלא להטיל עונש פסילה באופן הבא: "יש ככלל הצדקה להטיל גם עונש של פסילת רישיון נהיגה. ואולם, כאשר נאשם נדון למאסר בפועל, פסילתו מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה נכנסת לתוקף רק לאחר שחרורו ממאסר". מכאן סבר בית המשפט קמא שלא יהיה נכון לגזור על המשיב עונש פסילה שיחל רק בסיום מאסרו, כאשר הוא צריך "לבחור לעצמו את דרכו, לטוב או לרע, ומניעת האפשרות שלו להוציא רישיון נהיגה למשך תקופה ארוכה, תכביד מאוד על סיכויי שיקומו". לגישת המדינה הנמקה זו שגויה במישור העקרוני, ואילו הסנגוריה תומכת באי הטלת עונש פסילה ולמצער פסילה לתקופה קצרה ככל שניתן, תוך התחשבות במשיב.

3.דין הערעור להתקבל.

הרחבנו בתיאור העובדתי כדי להמחיש את מידת סטיית המשיב מנורמת התנהגות מינימלית. על מנת לברוח מאנשי מרות, נהג המשיב כאילו עוברי דרך וכלי רכב אינם אלא מכשול המפריע את הימלטותו ואינו חייב להתחשב בהם. עיקרון הענישה המרכזי הוא ההלימה. נראה כי ניתן להסכים כי מהות העבירה מצדיקה הן הטלת עונש מאסר בפועל והן עונש פסילה. מעשה אחד – שמצדיק הטלת שני סוגי עונשים בעוצמה גבוהה. נהיגה אינה זכות אוטומטית הניתנת לאזרח אלא כפופה היא להחזקת רישיון וביטוח תקפים ושמירה על כללי הבטיחות בדרכים. המשיב רמס כללים אלה ברגל גסה וגרם נזק לגוף ולרכוש שהיה יכול להיות גדול הרבה יותר.

בית המשפט המחוזי אשר דן בתיק הביע בעבר עמדה לפיה נכון להטיל עונש פסילה מיום מועד גזר הדין. בית משפט זה קיבל את ערעור המדינה בחמישה תיקים שונים, והבהיר את המצב המשפטי לפיו אין להביא בחשבון בתקופת הפסילה את התקופה שבה נשא בעל הרישיון עונש מאסר בגין אותה עבירה. כך עולה מסעיף 42 לפקודת התעבורה, שכותרתו "פסילה וחישוב תקופתה", ובפרט ס"ק ג(2):

" (א) פסילה שהטיל בית משפט מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לפי פקודה זו תחל ביום מתן גזר הדין אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת.

(ב) הוטלה פסילה על מי שנדון לפסילה במשפט קודם אשר תקופתה טרם נסתיימה, תהיה הפסילה שהוטלה כאמור מצטברת לקודמתה ותקופתה תחל בתום הפסילה הקודמת.

(ג) בחישוב תקופת הפסילה לא יבואו במנין –

(1) התקופה שחלפה עד מסירת הרישיון לרשות שנקבעה לכך בתקנות ובדרך שנקבעה;

(2) תקופה שבה נשא בעל הרישיון עונש מאסר על העבירה שבגללה נפסל כאמור " .

(ראו ע"פ 2965/13 מדינת ישראל נ' ג'יהאד אלרפעיה

(2.7.2014)). צא ולמד, בבוא בית המשפט לגזור עונש פסילה, התקופה שיקבע לא תובא במניין הימים כל עוד המורשע מרצה עונש מאסר.

בענייננו, בית המשפט המחוזי אשר חפץ להגיע לתוצאה דומה, לפיה המשיב לא יישא בעונש פסילה לאחר שחרורו ממאסר, נמנע לפסוק עונש זה בכלל. אין בידינו לקבל גישה זו. כאמור, פסילת רישיון נהיגה היא כלי עונשי חשוב והולם למצבים שונים. כאמור, יש ועבירה מצדיקה הטלת שני סוגים של עונשים. לטעמנו, אי הטלת אחד מהעונשים ההולמים את מעשה העבירה עלולה לפגום בעקרונות המשפט.

על רקע זה, ניתן להבין את עמדת המחוקק לפיה תקופת המאסר לא תבוא במניין הימים של עונש הפסילה. כך מבחינת שיקולי הצדק וההרתעה כאחד. בענייננו, הצידוק בהטלת עונש פסילה על המשיב מדבר בעד עצמו. אף בית המשפט המחוזי קבע כך. העובדה כי המשיב ירצה עונש אחר (פסילה) לאחר שיסיים לרצות את מאסרו וכי עונש המאסר שנגזר עליו אינו לתקופה קצרה אינה מובילה למסקנה כי אין מקום להטיל עליו עונש פסילה בכלל. כך בנסיבות המקרה דנן. כמובן, גישת הענישה במשפט הישראלי היא אינדיבידואלית, אך בד בבד יש עקרונות וכללים מנחים שיש לפסוק על פיהם.

באשר לתקופת הפסילה, נאמר כי לולא עמדת התביעה שעמדה על ההיבט העקרוני של הערעור ולא על משך התקופה, היה מקום לקבוע תקופה ארוכה אף יותר מזו שקבענו.

4.הערעור מתקבל. גזר הדין בתוקף, פרט לכך שהמשיב נפסל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של שנתיים וחצי מיום שחרורו ממאסר.