ע"פ 7846/08 דוד ממן נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בעקבות בילוי לילי באחד מימיו של חודש נובמבר 2007, וכתוצאה ממריבה שפרצה בין המערער לאחר, הוא דקר את יריבו עם סכין בחזהו ובמותן ימין, וכתוצאה מכך נגרמו לקורבן נזקים בכבד ובכליה הימנית. המערער הודה בעובדות אלו, וכתוצאה מכך הרשיעו בית המשפט המחוזי בתל אביב בעבירה של חבלה חמורה לפי סעיף 333 בשילוב עם סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין. בהמשך, נדון המערער ל-30 חודשי מאסר, 18 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 7,500 ש"ח. כנגד גזר דין זה מופנה הערעור, ובגדרו נטען כי המערער הגיב על אלימותו של המתלונן; האירוע התרחש תחת השפעת אלכוהול; את הסכין בה השתמש לא נשא המערער עמו אלא נטל מהמועדון; הנזק שנגרם למתלונן אינו חמור; המערער הנו אדם צעיר, נשוי ואב לתינוקת; הוא גדל בתנאים דלים, נחשף מגיל צעיר להתנהגות עבריינית של אחדים מהסובבים אותו, וחרף זאת הצליח לקיים אורח חיים נורמטיבי. כמו כן, הופנינו להמלצתו של שירות המבחן לשלב את המערער בתהליך טיפולי.

אין בידינו להיעתר לערעור. הנימוקים הרבים והמגוונים אותם הביא בפנינו בא-כוחו המלומד של המערער, עו"ד ג' גבאי, הם מטבע הדברים עניינים עליהם מצווה בית המשפט לתת את דעתו בבואו לגזור את עונשו של נאשם. אולם, מנגד ניצבים נימוקים כבדי משקל המחייבים החמרה, ובראשם הצורך להילחם בשימוש הגובר והולך בכלי נשק קרים וחמים כדי "ליישב" סכסוכים של מה-בכך. את מחירה של הקלות הבלתי נסבלת של שימוש בסכינים שילמו לא מעט בחייהם, ורבים אחרים נושאים את צלקותיה על גופם. עם תופעה זו אין להשלים, ויהא המניע של הדוקר אשר יהא.

נוכח השקפה זו, נראה בעינינו העונש אותו השית בית המשפט המחוזי על מעשה שעלול היה להסתיים גם בתוצאה קשה פי כמה – מתון ונעדר ממנו רכיב כלשהו של חומרה, ולפיכך אין מקום להקל בו עוד.