ע"פ 7952/03 יבגני לבדב נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בחודש יולי 2002 נשא המערער בעונש מאסר בן 28 חודשים, ובתאריך 8.7.02 הוא שהה בחופשה. בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה נטען, כי באותו מועד נסע המערער ללוד, תוך שהוא מפר הוראה חוקית שאסרה עליו לצאת מתחומה של העיר חיפה. אולם זה לא היה חטאו היחיד של המערער, הואיל ובעת ששב לחיפה נערך חיפוש על גופו, ונמצא כי הוא מחזיק בסם מסוכן מסוג הירואין, במשקל של כ-43.5 גרם.

המערער הודה בעובדות שיוחסו לו, והורשע בביצוען של עבירות של החזקת סם שלא לשימוש עצמי והפרת הוראה חוקית. בעקבות כך גזר לו בית המשפט 36 חודשי מאסר, 12 חודשי מאסר על-תנאי, וכן הופעלו שני מאסרים על-תנאי, חלקם בחופף וחלקם במצטבר, כך שבסופו של יום חויב המערער לשאת ב-42 חודשי מאסר.

הערעור שבפנינו מופנה כנגד חומרת העונש, ועיקריו הם אלה: העונש נוטה לחומרה; עובר לביצוען של העבירות הנוכחית הוכנה עבור המערער תכנית שיקומית שמאסר ממושך נוסף עלול לסכלה; לא ניתן משקל הולם לנסיבותיו האישיות של המערער; המערער נאלץ לבצע את העבירות בעקבות לחצים ואיומים שהופנו לעברו על ידי אסירים אחרים, ולאחר שלא עמד בצפיותיהם, הוא נחבל ונדקר על ידם בשובו לכלא. לעניין זה נדגיש עובדה שנותרה תמוהה בעיננו, לאמור, אף שגם בפני הערכאה הראשונה טען המערער כי נחבל על ידי חבריו, הוא לא תמך את גרסתו בתיעוד כלשהו, ואת החסר לא השלים גם במהלך טיעונו בפנינו, אף שהדעת נותנת כי אם המערער אכן נדקר, הוא היה נזקק לטיפולם של השירותים הרפואיים שבכלא, ואלה מן הסתם היו מתעדים אירוע מסוג זה ביומן המרפאה.

לאחר שבחנו את הטענות בערעור, לא ראינו מקום להקל בעונש. המערער ביצע את העבירות שעל חומרתן נראה כי אין צורך להרבות במילים, שעה ששהה בחופשה ממאסר בו נשא אותה עת. את הסם שרכש הוא ביקש, על פי הודאתו-שלו, להחדיר לתוך בית הסוהר, ובכך לסכל מאמצים רבים אותם משקיעים שלטונות הכלא כדי להקטין את ממדיה של תופעה הרסנית זו. החשוב לענייננו הוא, שכך לא נוהג מי שמבקש היום להסתייע בתכנית שיקום שהוכנה עבורו. מי שנחרץ בדעתו לשנות את אורחותיו ולזנוח חיי פשע, חייב להוכיח במעשי היום-יום כי כוונותיו כנות הן ושהן אינן נאמרות מן הפה ולחוץ בלבד. לא כך נהג המערער, ולא יהא זה מיותר להדגיש שאת העבירות הנוכחיות הוא ביצע שעה ששני עונשי מאסר על-תנאי ריחפו מעל לראשו, ללמדך עד כמה הוא אינו נתון למוראו של החוק.

הערעור נדחה.