ע"פ 7994/10 ואיל אבו נאב נ. מדינת ישראל

השופט א' גרוניס:

1.

המערער הודה בעובדות של כתב אישום מתוקן ומוסכם ובעקבות זאת הוא הורשע בעבירת שוד, לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בית המשפט המחוזי בירושלים השית על המערער עונש מאסר לריצוי בפועל של 28 חודשים, וכן מאסר מותנה בן 12 חודשים כשהתנאי הוא שלא יעבור במשך שלוש שנים עבירה מסוג פשע. המערער טוען בערעורו, כי ראוי היה לגזור לו עונש קל יותר.

2.

המערער הובא לדין יחד עם נאשם נוסף. בין התביעה לבין סנגוריהם של שני הנאשמים נעשה הסדר שהביא לתיקונו של כתב האישום המקורי. ההסדר לא התייחס לנושא העונש. על פי כתב האישום המתוקן, יזם המערער שוד של עובד זר מסין שעה שהמערער וחברו הבחינו בעובד הזר באחד מרחובותיה של ירושלים. המערער אחז במתלונן והפילו ארצה ואילו האחר החזיק את המתלונן בידו. השניים היכו את המתלונן והוציאו מכיס מכנסיו את ארנקו ובו 8,800 ש"ח. המערער היכה את המתלונן בסיועו של האחר ונטל מן המתלונן את הארנק. כמו כן, נטל המערער מן המתלונן טלפון נייד. כאמור, המערער הורשע בעבירה של שוד. הנאשם האחר הורשע בעבירה של סיוע לשוד. על האחר השית בית המשפט המחוזי בגזר הדין שניתן על השניים עונש מאסר לריצוי בפועל של שנה אחת ומאסר מותנה זהה לזה שהושת על המערער.

3.

סנגורו המלומד של המערער טען, כי נוכח הפער בין העונש שהושת על המערער לבין עונשו של חברו, ראוי לקבל את הערעור. לטענתו, הפער בעונשים צריך לשקף במהופך את הכלל על פיו עונשו של המסייע יהיה מחצית מעונשו של העבריין העיקרי. עוד נטען, כי נסיבות חייו של המערער קשות הן וכי ראוי לאפשר לו לעבור תהליך של גמילה.

4.

לא מצאנו בסיס להקלה בעונשו של המערער. העונש אינו חמור כלל וכלל. כאמור, המערער וחברו הפעילו אלימות כנגד תושב זר ושדדו את כספו (יצוין, כי הכסף נמצא והוחזר למתלונן). עבירה מסוג זה מצריכה ענישה מחמירה. אין לומר על עונש של 28 חודשי מאסר לריצוי בפועל כי בנסיבות העניין הוא עונש חמור. חברו של המערער נדון אכן לעונש קל יותר, אך אף מעשיו לא הגיעו לאותה מידת חומרה אליה הגיעו מעשיו של המערער, וכזכור האחר הורשע אך בסיוע לשוד. יתרה מכך, העבר הפלילי של המערער הינו עבר מכביד. התדפיס מן המרשם הפלילי מגלה תשעה רישומים קודמים וכן מתברר, כי המערער כבר ריצה מספר עונשי מאסר. מכאן, שקיים היה צידוק להחמיר עם המערער ביחס לאחר. מן התסקיר של שירות המבחן עולה כי אכן המערער גדל בסביבה משפחתית קשה וכי בני משפחתו הפעילו כלפיו אלימות. אף נתון זה אין בו כדי להביא להקלה בעונש. אשר לנושא הגמילה מסמים ומאלכוהול: אם המערער אכן מעוניין בגמילה עליו לפנות לרשויות שירות בתי הסוהר. ברור, שאין כל צידוק להשתת עונש כה קל שיאפשר למערער לעבור הליך גמילה מחוץ לכותלי הכלא.

5.

הערעור נדחה.