ע"פ 8000/98 יצחק מינא, עו"ד נ. שמואל ז'ובינו

1.בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ד' פלפל) הטיל על המערער (ביום 23.11.98) קנס, על פי פקודת בזיון בית המשפט, בסך 10,000 ש"ח לכל יום בו המערער נמנע מלבצע הוראה הכלולה בפסק דין שניתן נגדו (ביום 2.4.98) בתביעה אזרחית שהגישו המשיבים. הוראה זו חייבה את המערער כדלקמן:

"ליתן דין וחשבון, מלא ומפורט, מלווה באסמכתאות בכתב, בדבר כל הכספים שקיבל מהמבקשים [המשיבים בערעור זה] או עבורם, בין במישרין ובין בעקיפין, לרבות פירות הכספים, ובדבר ההוצאות שהוצאו על ידו ואשר הוא מייחסן למבקשים... הדו"ח יומצא לב"כ המבקשים בחתימת המשיב [המערער בערעור זה] או מנהל חשבונות מטעמו, יגובה באסמכתאות ויוגש כנ"ל תוך 45 יום מהיום".

בעקבות פסק הדין העביר המערער למשיבים דו"ח כספי בדבר תקבולים והוצאות, בצירוף מסמכים שונים, הנושא את חתימתה של גב' שרון אופיר ממשרד עורכי-הדין של המערער. אולם בית המשפט המחוזי, בהחלטה נשוא ערעור זה, קבע כי דו"ח זה אינו ממלא אחר מצוות פסק הדין מיום 23.11.98, וכך אמר:

"הדו"ח נחתם ע"י הגב' שרון אופיר, מנהלת משרדו של המשיב, שאינה מנהל חשבונות. הגב' אופיר שמרה לעצמה את 'הזכות' לתקן את הדו"ח בשל העובדה שחלף זמן רב מאז הוצאו ההוצאות ויתכן שנשמטו מספר סכומים... המדובר במסמכים חסרים במקרה הטוב, ומגובבים במקרה הרע יותר. אין אסמכתא לגבי כספים שהתקבלו לאיזה חשבון הופקדו; אין פירוט משביע רצון של ההוצאות; אין הסבר האם יש פירות בהקשר לסכומים גבוהים שהיו בבנק למשך חודשים ללא תנועה (900,000 ש"ח); לא צורפו דפי בנק ברוב המקרים; התשלומים לא מגובים באסמכתאות (ענין התשלום בגין הפטנט למשל); קיימות הערכות כספיות מרובות ללא כל אסמכתא ועוד".

במהלך הדיון שהתקיים בפנינו, ביום 13.5.99, בערעור על החלטה זו, החלטנו, בהסכמת בעלי הדין, שהמערער יגיש דו"ח נוסף, ערוך וחתום על ידי רואה חשבון מוסמך, בו יינתן "פירוט מלא ככל הניתן, תוך צירוף המסמכים המצויים וציון המסמכים אשר לדברי המערער אינם מצויים".

המערער הגיש, ביום 26.7.99, דו"חות של רואה חשבון בצירוף כרך נספחים. הדו"חות מכילים פירוט של תקבולים ותשלומים בשלושה חשבונות בנק בהם ניהל המערער כספים של המשיבים, וכן פירוט של תקבולים ותשלומים בנוגע לכספי המשיבים שלא במסגרת חשבונות אלה. כרך הנספחים מכיל תדפיסים של תנועות כספיות בשלושת חשבונות הבנק לתקופות הרלבנטיות, וכן צילומים של מסמכים שונים הקשורים לתשלומים שבוצעו על ידי המערער.

דו"חות רואה החשבון לא הניחו את דעתם של המשיבים. הם טענו כי הדו"חות מספקים הסבר חלקי בלבד לגבי הפעולות שהמערער ביצע בכספים שהופקדו על ידם בידיו הנאמנות. בתגובה ביקש המערער רשות להגיב, באמצעות רואה החשבון שערך את הדו"חות, על טענות אלה. בהחלטתנו מיום 13.10.99 קבענו כי "חלק מן הטענות של המשיבים נגד המערער אינו קשור אל ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי, אלא אל הבירור שהמשיבים מתכוננים לערוך עם המערער לאחר שיסופקו להם הנתונים והמסמכים לפי פסק הדין. טענות אלה אינן טעונות תגובה במסגרת הערעור הנדון בפנינו". לגבי יתר הטענות, הקשורות לביצוע פסק הדין, הצגנו בפני המערער רשימה ובה 12 עניינים, וביקשנו לקבל את תגובתו לעניינים אלה בתצהיר ערוך על ידו. הוספנו וביקשנו מהמערער לצרף לתצהיר צילומים של כל המסמכים הנוגעים לדבר, וכן לאשר בתצהיר כי מלבד מסמכים אלה והמסמכים שצירף לדו"חות אין ולא היו ברשותו או בשליטתו מסמכים נוספים הקשורים להוצאות הנזכרות בדו"חות.

לאחר עיכוב, הנעוץ בהליך משפטי נוסף המתנהל בין הצדדים בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, הגיש המערער (ביום 7.5.00) את התצהיר. התצהיר מתייחס אל כל העניינים שהוצגו בהחלטה מיום 13.10.99. המערער אף הצהיר, כפי שנתבקש, כי פרט למסמכים שצורפו לדו"חות ולתצהיר אין בידיו או בידי מי מטעמו מסמכים נוספים. על אף זאת, המשיבים טרם באו על סיפוקם. בהודעה מפורטת שהגישו ביום 13.6.00 טוענים המשיבים כי ההסברים הכלולים בתצהירו של המערער חלקיים ואינם עונים על כל השאלות שהופנו אליו, וכי המערער לא צירף לתצהיר את כל המסמכים שהיה עליו לצרף לפי ההחלטה.

2.עברנו בעיון על הטענות שהמשיבים העלו בהודעה מיום 13.6.00. דעתנו היא כי טענות אלה נוגעות, אם בכלל, לגוף המחלוקת שבין המשיבים לבין המערער לגבי דרך הניהול של כספי המשיבים על ידי המערער, אך לא לחובתו של המערער על פי פסק הדין של בית המשפט המחוזי (מיום 2.4.00) למסור למשיבים דיווח מלא ומפורט על פעולותיו בכספים אלה. מסקנה מתבקשת היא, כי בהגשת התצהיר ונספחיו, ביום 7.5.00, מילא המערער אחר פסק הדין של בית המשפט המחוזי שלשם קיומו הוטל עליו הקנס נשוא הערעור.

3.איננו רואים לנכון להתייחס, במסגרת החלטה זאת, לכל אחת מטענות המשיבים באופן מפורט. די לנו בהדגמה כללית של סוג הטענות וחוסר הזיקה בינן לבין החובה של המערער הנובעת מפסק הדין:

א.טענה חוזרת ונשנית מפי המשיבים היא, שאין התאמה בין תצהיר המערער לבין הדו"חות של רואה החשבון מטעמו. לדוגמה, המשיבים טוענים כי בדו"חות רואה החשבון מתואר חשבון מס' 172404 בבנק הפועלים כחשבון נאמנות, ואילו בתצהיר נאמר כי המדובר בחשבון עזר, שלא כל הפעולות שבו קשורות למשיבים; כי אין התאמה בין הדו"חות לבין התצהיר לגבי מועד סיום השימוש בחשבון לצורך כספי המשיבים; כי רואה החשבון זקף חיוב מסויים בכרטיס אשראי לחובת המשיבים, בניגוד לאמור בתצהיר; כי העברה בנקאית בסך 61,647 ש"ח, שרואה החשבון לא נתן לה כל הסבר, משוייכת בתצהיר לאירוע פלילי מסויים; ועוד. התשובה לטענות אלה היא, שבית משפט זה ביקש לקבל תגובה אישית מאת המערער לגבי נקודות שלא הוסברו כדבעי בדו"חות, משום שרואה החשבון ציין בדו"חות כי ערך אותם על פי הסברים שניתנו לו. אי לכך, ברור כי בכל מקרה של חוסר התאמה בין הדו"חות לבין התצהיר, האמור בתצהיר הוא המחייב את המערער. תשובה זאת טובה גם לגבי חוסר ההתאמה, בנוגע לגובה הסכומים שהמערער טוען כי שילם במסגרת האירוע הפלילי, בין תצהירו של המערער לבין מסמכים אחרים שהוכנו מטעמו.

ב.טענות נוספות בפי המשיבים דוחות הסברים שהמערער נתן, בין בעצמו ובין באמצעות רואה החשבון, לפעולות שונות בחשבונות הבנק הנזכרים. המשיבים טוענים כי ההסברים מופרכים, ומכל מקום אינם מבוססים, ודורשים שהמערער יספק הסברים טובים מהם וכן מסמכים שיוכיחו את גירסתו. כך, למשל, המשיבים דורשים שהמערער יציג מסמכים אודות הלוואה ושני כרטיסי אשראי, שחיובים בקשר אליהם מופיעים בדפי החשבון, כדי להוכיח את טענתו שחיובים אלה לא נפרעו מתוך כספים שלהם; שהמערער יראה טעם טוב לניהול "חשבון עזר" בו עורבו כספים שלו וכספים של המשיבים; שהמערער יסביר מדוע סך של 890,000 ש"ח, השייך למשיבים, הופקד בחשבון המשרד שלו ולא בחשבון נאמנות; שהמערער יסביר את ההגיון בטענתו כי העביר כספים לגורמים עבריינים בהעברה בנקאית וכי קיבל כספים מהמשיבים על מנת להחזירם למשיבים; וכן הלאה דרישות נוספות. אולם דרישות אלה, אף שעשויות הן להיות מוצדקות לגופן, אינן יכולות לנבוע מפסק הדין של בית המשפט המחוזי. כאמור, פסק דין זה חייב את המערער "ליתן דין וחשבון, מלא ומפורט" לגבי טיפולו בכספי המשיבים. פסק הדין לא חייב את המערער להצדיק את אופן הטיפול או להמציא ראיות והסברים שיאמתו את תיאור הטיפול. החיוב שהוטל על המערער בפסק הדין לצרף לדו"ח אסמכתאות בכתב מוגבל לתיעוד כתוב של התקבולים והתשלומים שבוצעו באמצעות המערער, ואין בפסק הדין דרישה שהמערער יוכיח כל טענה עובדתית המופיעה בדו"ח.

ג.מעניין לעניין באותו עניין. המשיבים טוענים שוב ושוב כי המערער נמנע מלקיים גם את ההוראה בפסק הדין המצווה עליו להציג בפניהם אסמכתאות בכתב לתקבולים ולתשלומים הקשורים לכספם. גם כאן המשיבים אינם חוסכים בדוגמאות. הם טוענים, למשל, כי המערער לא הציג מסמכים לגבי העברה בנקאית בסך 61,647 ש"ח, שבוצעה (לטענתו) בקשר לאירוע הפלילי; כי הקבלות שהמערער הציג על הוצאותיו בחו"ל אינן מכסות אלא חלק קטן מן הסכום שהוא זוקף לחובת המשיבים בגין סעיף זה; כי המערער לא צירף קבלות על הוצאות משרד שהוא מייחס למשיבים, על כספים שמסרו לו המשיבים ועל כספים שהוא טוען כי מסרם במזומן לידי המשיבים; וכי המערער נמנע מלהמציא מסמכים שיצביעו על דרך ההעברה של 460,000 ש"ח במזומן למיאמי. איננו סבורים כי אי-ההצגה של מסמכים אלה ומסמכים הדומים להם עולה כדי הפרת פסק הדין, לאחר שהמערער אישר בתצהיר כי, גם לאחר חקירה ודרישה, לא נמצאו ברשותו או ברשות מי מטעמו מסמכים נוספים מעבר למסמכים שנמסרו למשיבים, והמשיבים לא המציאו הוכחה הסותרת הצהרה זאת. פשיטא שחיוב שאינו בר ביצוע אינו יכול לשמש יסוד להליכי בזיון בית המשפט. ראו ע"פ 519/82 גרינברג נ' מדינת ישראל , פ"ד לז(2) 187, 192-191; ע"פ 221/88 פנחסי נ' חזקי , פ"ד מב(2) 722, 724. אכן, גם בהחלטתנו מיום 13.5.99 הסתפקנו בכך שרואה החשבון מטעם המערער יצרף לדו"ח את "המסמכים המצויים", תוך "ציון המסמכים אשר לדברי המערער אינם מצויים". אין צריך לומר כי במסגרת ההתדיינות המשפטית בין המשיבים לבין המערער בעקבות הנתונים שנתקבלו מן המערער לפי פסק הדין, רשאים המשיבים לתבוע מן המערער כל סעד הנראה להם בגין אי-הימצאותם של המסמכים ברשותו.

ד.חלק מן הדרישות של המשיבים מתייחס לפעולות, שפסק הדין כלל לא חייב את המערער בדיווח עליהן. פסק הדין חייב את המערער לדווח רק על הכספים שהוא קיבל מהמשיבים או עבורם ועל "ההוצאות שהוצאו על ידו ואשר הוא מייחסן" למשיבים. לכן, לדוגמה, לאחר שהמערער הצהיר כי בחשבון מס' 172040 אין הוא מייחס למשיבים אלא את התנועות בתקופה נשוא דפי החשבון שצורפו לדו"חות רואה החשבון, אין יסוד לטענתם של המשיבים כי פסק הדין מחייב את המערער להציג בפניהם גם דפי חשבון לתקופה מוקדמת או מאוחרת. בדומה לכך, אין מקום לדרישת המשיבים שהמערער יצרף את חתימתו לדו"חות שהוכנו על ידי רואה החשבון מטעמו, שעה שפסק הדין הסתפק בחתימה של המערער "או מנהל חשבונות מטעמו".

4.איננו מתעלמים מכך כי הודעת המשיבים מפנה, במקרים בודדים, לתקבולים או תשלומים, שהמערער צריך היה לתת דיווח לגביהם, ולפי הטענה לא נתן אותו (למשל, לגבי פירות של כספים שהופקדו בחשבון המשרד של המערער). אולם, ראשית, בהשוואה להיקף החומר ולרמת הפירוט של הדו"חות שנתקבלו מן המערער, ההשמטות המוצגות על ידי המשיבים הינן שוליות. שנית, לאחר שניתנו למערער מספר הזדמנויות למסור דיווח מלא, נראה כי השמטות אלה שקולות להודאה מצד המערער כי בפועל התקבול או התשלום המסויים לא התבצע, והמשיבים רשאים לעשות שימוש בנתון זה במסגרת ההתדיינות העיקרית בינם לבין המערער.

5.לסיכום, הפגמים שבית המשפט המחוזי מנה בהחלטתו מיום 23.11.98, בנוגע לדו"ח הראשון שהמערער הגיש בעקבות פסק הדין, באו על תיקונם בדו"חות מטעם רואה החשבון של המערער ובתצהיר מטעם המערער. לפיכך, איננו רואים מקום להיעתר לבקשת המשיבים ולחייב את המערער לתקן פעם נוספת את הדו"חות.

אין בכך, כמובן, כדי למנוע בעד המשיבים מלהעלות כל טענה או לבקש כל מסמך במסגרת ההתדיינות העיקרית בינם לבין המערער.

6.בעלי הדין יוזמנו להמשך הדיון בערעור, על יסוד החלטה זאת, לישיבה של בית המשפט (במועד שייקבע על ידי המזכירות) בה תידון שאלת הקנס שהוטל על המערער על ידי בית המשפט המחוזי ביום 23.11.98.