ע"פ 8005/04 יורי אברוטין נ. מדינת ישראל

1.המערער ונאשם נוסף שעמד לדין יחד איתו (להלן – "הנאשם הנוסף") הורשעו בבית המשפט המחוזי בחיפה בעבירה של רצח ונגזר עליהם עונש של מאסר עולם. כפי שנקבע חברו השניים להרוג אדם (להלן – "המנוח") שהנאשם הנוסף היה חייב לו סכומי כסף גדולים כתוצאה מהימורים. הרצח בוצע במהלך נסיעה ברכבו של המנוח ירייה באקדח בעורפו של המנוח.

המערער ערער על הרשעתו, בהודעת ערעור שהוגשה ללא נימוקים מפורטים, ובגדר הערעור ביקש לעכב את המשך ריצוי המאסר, שאותו התחיל לרצות עם שימוע פסק הדין ביום 9.8.04.

2.את בקשתה סמכה באת כוח המערער בעיקר על כך שעד המדינה – שעל עדותו הושתתה ההרשעה – אינו ראוי לאמון וכן על כך שאין סיוע לעדותו. עוד טענה כי המערער היה משוחרר בתנאים ובערובות במהלך המשפט וכי בעברו אין הרשעות; ומכאן שאין חשש כי ימלט מן הדין אם ישוחרר עד שמיעת ערעורו.

דין הבקשה להידחות. בית המשפט המחוזי, בהכרעת דין מנומקת ומפורטת ביותר, המקיפה כמאה ושלושים עמודים (מפי כבוד השופט י' עמית), שעליה סמכו ידיהם, בצירוף הנמקות מפורטות, חבריו למותב (כבוד השופטים י' דר וי' כהן), שוכנע במהימנות עדותו של עד המדינה ועל פי האמון שנתן בה – וכן דחיית גרסותיהם של המערער ושל הנאשם הנוסף – הגיע למסקנה כי נתקיימו בהם כל יסודותיה של עבירת הרצח. עוד מצא ראיות סיוע לעדותו של עד המדינה שפורטו, כל אחת ואחת לפי עניינה בכל פרק של הכרעת הדין. במצב דברים כזה, כאשר מושתתת הכרעת הדין על ממצאי מהימנות, אין בטענותיה של באת כוח המערער כדי להצדיק את עיכוב המשך ריצוי המאסר. הוא הדין בטענות נגד דיותן של ראיות הסיוע. אשר לטענה שהמערער היה משוחרר עד למתן פסק הדין, אין בה ממש. משהורשע אדם ברצח ונגזר עליו עונש של מאסר עולם הרי החשש להימלטות מן הדין גדול הרבה יותר משהיה לפני כן.

3.הבקשה לעיכוב המשך ריצוי המאסר נדחית.