ע"פ 8042/03 מדינת ישראל נ. פלונים

השופט א' גרוניס:

1.המשיבים הינם אחים. הם הורשעו על פי הודאתם בבית המשפט המחוזי בירושלים. המשיב 1, יליד שנת 1983, היה בן כ-19 שנים בעת האירועים הנוגעים לעניין. הוא הורשע בשתי עבירות של הצתה, בשלוש עבירות של ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה ובעבירה של ייצור נשק. המשיב 2, שהינו יליד שנת 1985, היה בן כ-17 שנים בתקופה הרלוונטית. הוא הורשע בשתי עבירות של ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה, בעבירה של ייצור נשק וכן בניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות. בית משפט קמא גזר על המשיב 1 ארבע שנות מאסר וכן מאסר של שנה אחת על תנאי. על האח הצעיר נגזרו שלוש שנות מאסר לריצוי בפועל וכן שנת מאסר על תנאי. כמו כן, הופעל לגביו בחופף מאסר מותנה בן תשעה חודשים. הערעור שבפנינו הינו על קולת העונש.

2.כתב האישום שהוגש על המשיבים כלל ארבעה אישומים, שניים מהם מיוחסים למשיב 1 בלבד ואילו שני האחרים עוסקים בשני המשיבים. נציין תחילה את האישום השלישי, הוא החמור מבין ארבעת האישומים. על פי האמור באישום זה קשרו האחים קשר עם אחד, ויסאם כ. (להלן - ויסאם) ועם אחרים להשליך סלעים כבדים מגגו של מסגד בעיר העתיקה בירושלים לעבר עוברי אורח יהודים וזאת כנקמה על מותו של בן דודם. באחד הימים של חודש מאי 2002 השליכו הקושרים סלע במשקל של כ – 17.5 ק"ג וכן אבנים מגגו של המסגד לעבר בני משפחה יהודים ביניהם שני ילדים, האחד בן שלוש והאחר בן שנה וחצי. שניים מבני המשפחה נפגעו קלות מהאבנים. האישום הרביעי עוסק בקשירת קשר לידות בקבוקי תבערה, אף זאת מגגו של המסגד, לעברם של אנשי כוחות הביטחון. הקושרים, ביניהם המשיבים, הכינו בקבוקי תבערה והשליכו אותם לעבר שוטרים של משמר הגבול. האישום השני עוסק אף הוא בקשירת קשר לזרוק בקבוקי תבערה וזאת לעברו של בניין מסוים בעיר העתיקה בו מתגוררים יהודים. בקשר נטל חלק המשיב 1 ועימו אחרים. הקושרים השליכו בקבוקי תבערה לעברו של הבניין. האישום הראשון עוסק בקשירת קשר לשרוף ארון סעף בו הותקנה מערכת לבקרה על מצלמות משטרה המוצבות בעיר העתיקה בירושלים. המשיב 1 והקושרים האחרים שילכו אש בארון הסעף. שני המשיבים הודו בעובדות שבכתב האישום לאחר שהושג הסדר טיעון. על פי ההסדר הסכימה המערערת להגביל עצמה לדרישה של שמונה שנות מאסר לריצוי בפועל לגבי המשיב 1 ושש שנות מאסר, כולל הפעלה של מאסר מותנה בן תשעה חודשים, באשר למשיב 2.

3.יאמר מיד כי נראה לנו שבית המשפט המחוזי השית עונש קל יתר על המידה המצדיק, ולמעשה מחייב, התערבות של ערכאת הערעור. המעשים המיוחסים למשיבים הינם בעלי אופי חמור ביותר ורק בדרך נס לא נגרמה פגיעה קשה לאדם כלשהו כתוצאה ממעשיהם. נדגיש במיוחד את האירוע החמור ביותר מבין אלה שבכתב האישום, זה המתייחס להשלכתו של סלע כבד מגגו של מסגד על עוברי דרך. כאמור, מדובר היה בסלע במשקל של כ - 17.5 ק"ג. אין צורך במומחיות מיוחדת כדי להעריך מה היה קורה אילו פגע הסלע פגיעה ישירה באחד מאלה שהילכו ברחובותיה של העיר העתיקה. חומרה מיוחדת נובעת מכך שאין מדובר במעשה משובה אלא בניסיון לפגוע ביהודים בשל היותם יהודים. ויסאם היה שותף לאירוע בו הושלך הסלע הכבד וכן לאירועים נשוא שניים מבין האישומים הנוספים. אף הוא הועמד לדין, אך בהליך נפרד. הוא הודה בעובדות שיוחסו לו וכן ביקש לצרף תיק נוסף שאין צורך להרחיב לגביו. על ויסאם הושתו 12 שנות מאסר לריצוי בפועל. אכן, העבירה בה הוא הואשם בהקשר להשלכת הסלע היתה ניסיון לרצח, בעוד שהמשיבים הורשעו בקשר לאותה פרשה בעבירה של ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה. נציין עוד כי ויסאם הינו יליד שנת 1980, משמע מבוגר הוא משני המשיבים. נתון אחר שיש להתחשב בו נוגע לאח הצעיר, הוא המשיב 2. הלה הורשע בעבר בעבירה של ניסיון הצתה ונדון למאסר בפועל של שבעה חודשים וכן תשעה חודשי מאסר על תנאי. המאסר המותנה הינו בר הפעלה. הקושרים האחרים נדונו אף הם לעונשי מאסר, קלים יותר מאלה שנגזרו למשיבים. אלא שאותם אחרים לא היו מעורבים במקרה החמור יותר, זה של השלכת הסלע. העונש שהושת על ויסאם הוא שצריך לשמש כקנה מידה להשוואה באשר לעונשם של המשיבים.

4.החומרה המפליגה של מעשיהם של המשיבים מצדיקה, כאמור, עונש חמור במידה משמעותית מזה שהושת על ידי בית המשפט המחוזי. כדרכנו בשבתנו בערעור על קולת העונש, לא נמצה את הדין עם המשיבים ולא נגזור את דינם כאילו ישבנו בערכאה הדיונית. אנו מחליטים איפוא לקבל את הערעור ולהשית על המשיב 1 שש שנות מאסר לריצוי בפועל ואילו על המשיב 2 ארבע שנות מאסר לריצוי בפועל, כולל הפעלה של המאסר המותנה בן תשעת החודשים. שאר חלקי גזר הדין יעמדו על כנם.