ע"פ 8089/05 ראיד יוסף נ. מדינת ישראל

השופטת ד' ברלינר :

המערער הורשע בבית משפט קמא במספר עבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית - עבירות על סעיפים 7(א) ו-7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים, תשל"ג-1973 ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. סעיף 29 הנ"ל, נותן ביטוי לכך שהמערער החזיק בסמים ביחד עם מי שהיה נאשם 2 בתיק זה. סך הכל מדובר ב-71.84 גרם נטו של הרואין. הכמות הנ"ל היתה מחולקת למספר אריזות, באחת מהן כמות של 50 גרם והיתרה בחמש אריזות פלסטיק סגורות. בנוסף, החזיקו המערער ושותפו ב-11.5 גרם חשיש ו-43 גרם קנבוס מחולק לשתי שקיות. כמו כן, החזיקו השניים בקופאין ובפאראצטמול, המשמשים כתוספים נפוצים להרואין. בית משפט קמא, כבוד השופט י' אלרון מבית המשפט המחוזי בחיפה, הטיל על המערער 48 חודשי מאסר, מהם 38 בפועל והיתרה על תנאי. כמו כן נפסל המערער מהחזקת רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים מיום שחרורו מהמאסר. בית משפט קמא ציין בגזר הדין כי "אין בעונש שנגזר על הנאשם כדי מיצוי הדין עימו. יתרה מזו, נראה כי אף הוא נוטה לקולא במידת מה ... אך יחד עם זאת סברתי כי יתכן ויש ממש בדברי הנאשם בדבר רצונו לשקם עצמו". על הענישה הערעור בפנינו.

שתי טענות בפי המערער. האחת, תהליך השיקום שעבר בכלא. השניה, הענישה שהוטלה על השותף ובמיוחד ההתערבות בעונשו שנעשתה בעקבות ערעור שהוגש על-ידו (ע"פ 9122/05), שם הפחית בית המשפט העליון ממאסרו של השותף שישה חודשים, כך שסך הכל התקופה שעליו לרצות הינה 24 חודשים (מלכתחילה, הוטלו עליו 30 חודשים). לענין השותף, מפנה סנגורו של המערער לכך שהוא צירף תיקים נוספים ובסך הכל מדובר היה, בעניינו, בכמות סם כמעט כפולה מזו שהחזיק המערער.

לא מצאנו ממש בערעור זה.

מלכתחילה, העונש שהוטל על המערער, אכן, נוטה לכף הקולא, כפי שהגדיר זאת בית משפט קמא. כמות ההרואין שמדובר בה, די בה להכנת כמה מאות של מנות סם והסיכון שיש בה לרבים, איננו טעון הבהרה. זאת, גם מבלי להתייחס לסמים הנוספים שמדובר בהם. ההבדל הברור בין המערער לבין שותפו, עניינו בכך שלמערער עבר פלילי מכביד, לרבות הרשעות בעבירות סם. בית משפט קמא, הדגיש את העובדה שהמערער, ריצה כבר מאסר ארוך בגין החזקת 51 גרם נטו של הרואין, ממנו השתחרר זמן לא רב לפני ביצוע העבירה הנוכחית. ניתן היה לצפות שמאסר זה ירתיע אותו. בפועל, נראה שהמערער המשיך באותה דרך ואף עלה מדרגה שהרי מדובר הפעם בכמות גדולה יותר.

באשר לטיעוניו של המערער בדבר הליך השיקום שעבר. ככלל, מקומם של אלה בדיון בפני הרשויות העוסקות בשחרור מוקדם. יחד עם זאת, אנו רואים לציין כי מהתסקיר העדכני שמונח בפנינו, עולה כי מדובר בתהליך שטרם הושלם ויש בו גם נסיגות. נראה כי המערער, אכן נעזר עכשיו בגורמים שונים, כגון: מחלקת שיקום בבית הסוהר, על-מנת לסגל לעצמו נוהלים שיעזרו לו עם שחרורו. מן הראוי שהמערער ימצה עד תום תהליך זה ואולי יהיה בכך פתח תקוה לעתיד. מכל מקום, הצורך במסר ברור וצלול, ככל שהדברים אמורים במלחמה בנגע הסמים, מצביע על כך כי אין מקום להתערבות בענישה והערעור נדחה.