פסק-דיןעליוןבית המשפט העליון3 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"פ 8110/05 עאטף זחאיקה נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

תעבורה · נהיגה בזמן פסילה והסעת שוהים בלתי חוקייםערעור פלילי על הרשעה ועל גזר דין של בית המשפט המחוזי

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

המערער הודה בהסדר טיעון בעבירות של נהיגה בפסילה, הסעת שוהים בלתי חוקיים וחבלה בכוונה מחמירה, לאחר מרדף משטרתי ממושך. בית המשפט דחה את הערעור על ההרשעה כערעור סרק, אך קיבל את הערעור על העונש וקבע שהעונש חורג ממדיניות הענישה. עונש המאסר בגין הפרשה הועמד על 5 שנים, והתוצאה הסופית עם המאסרים על תנאי היא 6 שנים ו-11 חודשים.

העובדות

המערער, שהיה בתקופת פסילה, הסיע 12 שוהים בלתי חוקיים מירושלים לנצרת. בעת שנמלט משוטרים שנסעו בעקבותיו ביצע עבירות תעבורה רבות וסיכן משתמשים אחרים בדרך. בית המשפט המחוזי גזר עליו 10 שנות מאסר ופסילה, והופעלו מאסרים על תנאי במצטבר.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש לקבל ערעור על הרשעה כאשר המערער הודה בכתב האישום המתוקן ולא טען לשינוי בעובדות לאחר הסדר הטיעון?
  2. 2.האם העונש שהושת על המערער חורג ממדיניות הענישה הנוהגת ויש להקל בו?

הלכות

  1. 1

    ערעור על ההרשעה נדחה כערעור סרק, שכן המערער והסנגור הסכימו לתיקון כתב האישום ולהודאה בו ללא טענה לשינוי בעובדות.

    ״העולה מהאמור הוא כי הערעור כנגד ההרשעה הנו ערעור סרק, וככזה דינו להדחות.״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    עונש המאסר שהושת חרג במידה רבה ממדיניות הענישה הנוהגת, ולכן הועמד על 5 שנים בגין הפרשה הנוכחית.

    ״עם זאת, אנו סבורים כי העונש שהושת על המערער חורג במידה רבה ממדיניות הענישה הנוהגת, ומכאן החלטתנו לקבל את הערעור״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • נהיגה בפסילה
  • הסעת עובד זר שלא כדין
  • הסדר טיעון
  • ערעור סרק
  • מדיניות הענישה הנוהגת
  • חבלה בכוונה מחמירה
  • הפרעה לשוטר במילוי תפקידו

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט

העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ע"פ 8110/05

בפני:

כבוד השופט א' א' לוי

כבוד השופטת מ' נאור

כבוד השופטת ד' ברלינר

המערער:

עאטף זחאיקה

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת, מיום 13.7.05, בת"פ

1155/04, שניתן על ידי סגן הנשיא א' אמינוף

תאריך הישיבה:

ב' בכסלו התשס"ז

(23.11.06)

בשם המערער:

עו"ד רונן בנדל

בשם המשיבה:

בשם שירות המבחן:

עו"ד אליעד וינשל

עו"ד אדוה פרויד

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

1.מסכת העובדות עליה נקרא המערער לתת את הדין, קשה היא. בתאריך 19.1.04, בעת שהיה בתקופת פסילה, הוא נהג ברכב מסחרי בו הסיע, מירושלים לנצרת, 12 תושבי שטחים ששהו בישראל שלא כדין. בצומת משמר העמק היה מוצב מחסום בקורת של המשטרה, ומשהבחין בו, ביצע המערער פניית פרסה, והחל נמלט בנסיעה מהירה, כאשר שוטרים דולקים בעקבותיו. מרדף זה הסתיים לאחר שעה ארוכה בנצרת עילית, ובמהלכו ביצע המערער שורה ארוכה של עבירות תעבורה, תוך סיכון חייהם של שוטרים ומשתמשים אחרים בדרך.

2.תחילה כפר המערער בעובדות המפלילות שיוחסו לו, אולם לאחר שמיעתם של שניים מעדי התביעה, הוא שינה את טעמו והודה, ובעקבות כך הורשע בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, הסעת עובד זר שלא כדין ונהיגה בפסילה, עבירות לפי סעיפים 275 ו-329(א)(2) לחוק העונשין, סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, וסעיפים 43 ו-67 לפקודת התעבורה. המערער הוסיף והודה בעובדותיהם של ארבעה תיקים אחרים אותם ביקש לצרף, ועניינם היה, בין היתר, בנהיגה בזמן פסילה, התחזות לאחר, והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. לאחר שלבית המשפט הוגש תסקיר של שרות המבחן והצדדים טענו לעונש, נגזר עונשו של המערער ל-10 שנות מאסר, 36 חודשים מאסר על-תנאי, והוא נפסל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה במשך 10 שנים. כמו כן, הופעלו, במצטבר, שני מאסרים על-תנאי שעמדו נגדו, כך שבסך הכל היתה תקופת כליאתו אמורה להימשך 11 שנים ו-7 חודשים.

3.הערעור שבפנינו מופנה כנגד ההרשעה, ולחלופין, כנגד העונש. נטען, כי בעקבות הסכמה אותה גיבשו הצדדים, נמחקו מכתב-האישום מספר עבירות מאלו שיוחסו למערער בכתב האישום המקורי: סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, החזקת נכס החשוד כגנוב, החזקת סכין שלא כדין, הסתייעות ברכב לביצוע פשע ונהיגה ללא ביטוח. להשקפת בא-כוחו של המערער דהיום, השמטתן של הוראות חיקוק אלו חייבו את בית המשפט המחוזי להתעלם כליל מהעובדות בכתב האישום עליהן הן התבססו, ומשבית המשפט לא עשה זאת, קופחה זכות מרשו להתגונן, הואיל והוא כפר ברבים מן התיאורים העוסקים בבריחתו מהשוטרים.

4.בטענה זו אין ממש. בפני בית המשפט המחוזי היה המערער מיוצג על ידי סנגור אחר, ולאחר שהמשיבה הבהירה כי הסכם הטיעון יכלול מחיקה של מספר הוראות חיקוק, היא לא טענה כי הוסכם לשנות גם מעובדותיו של כתב האישום. להצגת דברים ברוח זו לא התנגדו המערער ובא-כוחו, נהפוך הוא, דבריו של הסנגור כפי שתועדו בפרוטוקול, שונים הם בתכלית, ובלשון המקור (ראו עמ' 16 לפרוטוקול הדיון): " אני הסברתי את הסדר הטיעון לנאשם, הוא הבינו היטב והוא מסכים להסדר ומבקש להתיר לו לחזור בו מן הכפירה ולהודות בכתב האישום המתוקן..." . כאמור, גם המערער לא מחה על כך שתיקון כתב-האישום לא כלל את השמטתן של עובדות אשר נטענו בו, וכך הצהיר בפני בית המשפט: " עורך הדין שלי הסביר לי את פרטי הסדר הטיעון והבנתי את הסבריו היטב. הבנתי גם את הסברי בית המשפט שהסדר הטיעון אינו מחייב אותו. למרות זאת, אני מבקש להתיר לי לחזור בי מן הכפירה על מנת להודות בעבירות המיוחסות לי בכתב האישום המתוקן שהוגש היום".

הנה כי כן, לו ביקשו המערער או בא-כוחו דאז לשנות מעובדותיו של כתב האישום ולהתאימן להוראות החיקוק בהן נתבקשה הרשעתו, היתה פתוחה בפניהם הדרך לסכם זאת עם המשיבה, ולחלופין, להתמיד בכפירה כדי שבית המשפט יקבע, במסגרת הכרעת-דינו, אם יש בהן ממש אם לאו. העובדה שהם לא נהגו כך, היא הראיה הטובה ביותר לכך שלנוסח הבוטה והמשתלח של הודעת הערעור כנגד בית משפט קמא, לא היה בסיס עובדתי, ולא נותר לנו אלא לתמוה על כך שעו"ד בנדל ראה צורך לנקוט בדרך זו, דרך שלהשקפתנו אינה עולה בקנה אחד עם כללי האתיקה בהם חייבים עורכי הדין.

העולה מהאמור הוא כי הערעור כנגד ההרשעה הנו ערעור סרק, וככזה דינו להדחות.

5.באשר לערעור כנגד העונש – המערער חטא בנהיגה מופקרת ומסוכנת, ונראה כי אך בדרך נס לא הסתיימה בתוצאה קשה יותר. בעת שהיה בפסילה הוא הסיע מספר גדול של נוסעים, כולם שוהים בלתי חוקיים, ומאחר וחשש מפני מפגשו עם אנשי החוק, פתח בנסיעה מהירה שנמשכה שעה ארוכה, ובמהלכה סיכן משתמשים אחרים בדרך. יתירה מכך, נראה כי המערער רואה את עצמו כמי שאינו נתון למורא הדין, ואין לך ראייה טובה יותר לכך מאשר העבירות הנוספות אותן ביקש לצרף. במצב זה נכון היה לנהוג במערער ביד קשה, הואיל ובמעשיו הוכיח עד כמה הסכנה הנשקפת ממנו הנה מרחיקת לכת. עם זאת, אנו סבורים כי העונש שהושת על המערער חורג במידה רבה ממדיניות הענישה הנוהגת, ומכאן החלטתנו לקבל את הערעור, ולהעמיד את עונש המאסר בו ישא המערער בפועל בגין הפרשה הנוכחית, על 5 שנים. יתר חלקי גזר-דינו של בית משפט קמא יעמדו בעינם, ובכלל אלה הפעלתם של עונשי המאסר על-תנאי באופן מצטבר, כך שהתוצאה הסופית היא שתקופת המאסר בה ישא המערער תעמוד על 6 שנים ו-11 חודשים.

ניתן היום, ב' בכסלו תשס"ז

(23.11.06).

ש ו פ

ט ש ו פ ט

ת ש ו פ ט ת

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצוטט על ידי (1 מסמכים)

  • ע"פ 9145/09חיים איטח נ. מדינת ישראלהחלטה

הלכות

  1. 1ערעור על ההרשעה נדחה כערעור סרק, שכן המערער והסנגור הסכימו לתיקון כתב האישום ולהודאה בו ללא טענה לשינוי בעובדות.
  2. 2עונש המאסר שהושת חרג במידה רבה ממדיניות הענישה הנוהגת, ולכן הועמד על 5 שנים בגין הפרשה הנוכחית.