ע"פ 8253/03 מימון בן עמרם נ. מדינת ישראל

1.לפניי ערעור על החלטתו של שופט בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט י' כהן) שלא לפסול עצמו מלשבת כאב בית הדין בערעורה של המדינה על זיכוי המערער מעבירת פציעה בנסיבות מחמירות.

2.המערער זוכה בבית משפט השלום בקרית-שמונה (ת.פ. 385/01) מאישום בעבירת פציעה בנסיבות מחמירות. המדינה ערערה על הזיכוי לבית המשפט המחוזי בנצרת (ע"פ 1133/03). בראש המותב שנקבע לדיון בערעור היה השופט י' כהן. הדיון בערעור התקיים ביום 9.9.2003. המערער ביקש כי השופט כהן יפסול עצמו מלדון בערעור. הטעם שהעלה המערער בבקשתו נעוץ בכך שביום 25.5.03 הרשיעו בית המשפט המחוזי בנצרת בעבירות של נהיגה מסוכנת והיזק בזדון. באתו דיון ישב השופט י' כהן אשר התייחס בגזר הדין שהשית עליו להרשעותיו הקודמות של המערער. בקשתו נדחתה. מכאן ערעור זה.

המערער טוען, כי בעיקר נוכח סמיכות הזמנים בין שני התיקים, קם החשש לדעה קדומה מצד השופט, שידון בערעור על זיכויו, בעוד גיליון ההרשעות של המערער טרי בזכרונו. המשיבה מתנגדת לפסילה. טענתה היא כי חשיפה להרשעות קודמות אינה עילה לפסילת שופט. לשיטתה, כך הדבר אף מקל וחומר כשמדובר בערכאת ערעור, אשר נחשפת בדרך כלל להרשעות קודמות של נאשמים.

3.לאחר שעיינתי בחומר שלפניי ושמעתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. הלכה ידועה היא, שחשיפה קודמת, ולו "טרייה", של השופט להרשעותיו הקודמות של הנאשם אינה מהווה, כשלעצמה, עילת פסלות, באשר היא אינה מקימה חשש ממשי לדעה קדומה בעניינו של הנאשם (ע"פ 5959/99 פרושינובסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 3963/00 בן גביר נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). גם העובדה שהשופט ישב בעבר בדינו של אותו נאשם אינה מהווה, כשלעצמה, עילת פסלות (ע"פ 3215/97 אבוקסיס נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). בענייננו אין הצדקה לחרוג מהלכות אלה. מדובר בשופט מקצועי, שחזקה עליו כי יכריע בערעור שלפניו רק על סמך טענות הצדדים וראיותיהם. במיוחד כך בהליך ערעור בו נתונה לביקורתו של בית המשפט, הכרעתו של בית המשפט דלמטה. בנסיבות אלה, אין חשש ממשי למשוא פנים מצד אב בית הדין, ולא קמה עילה לפסלותו.

הערעור נדחה.