פסק-דין2 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"פ 826/00 פלוני נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה את הערעור על הרשעת המערער במעשה מגונה בשתי ילדות ובהדחה בחקירה, והמשיך לקבוע כי ההכרעה מבוססת על חומר הראיות, לרבות דברי הילדות לחוקרת הנוער. בית המשפט סבר שהעונש אינו מוצדק להקלה נוספת, בין היתר משום שהמערער היה מדריכן של הילדות. עם זאת, בהסכמת המערער נוסף מבחן של שנה לאחר שחרורו מהמאסר.

העובדות

המערער הורשע במעשה מגונה בשתי ילדות, במעשה מגונה בפומבי כלפי אותן ילדות, ובהדחה בחקירה הנוגעת לאחד המקרים. ההרשעה התבססה על עדויות חוקרת נוער ועל ראיות סיוע, ובהן מצבן הנפשי של הילדות. המערער היה מדריכן בחוג בו השתתפו. נגזרו עליו 24 חודשי מאסר, מתוכם 10 לריצוי בפועל.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להתערב בהרשעה במעשה מגונה בשתי ילדות ובהדחה בחקירה על סמך עדויות חוקרת הנוער וראיות סיוע?
  2. 2.האם יש להקל בעונש של 24 חודשי מאסר, מתוכם 10 לריצוי בפועל, בנסיבות האישיות של המערער?

הלכות

  1. 1

    אין עילה להתערב בהכרעת הדין כאשר ההכרעה מבוססת היטב על חומר הראיות, לרבות דברי הילדות לחוקרת הנוער.

    ״ההכרעה מבוססת היטב על חומר הראיות שהוצג בפני בית-המשפט, לרבות דברי הילדות לחוקרת-הנוער״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    בעבירות מין בקטינים יש מקום לענישה מחמירה נוכח התרחבות התופעה ועונשי המינימום שקבע המחוקק, ובמיוחד כשהנאשם היה מדריכן של הקטינות, ואין מקום להקלה נוספת גם בהתחשב בנסיבות אישיות.

    ״ברור הוא כי אין מקום להקלה נוספת בעונש, גם אם מתחשבים בנסיבותיו האישיות״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • מעשה מגונה
  • ילדות
  • הדחה בחקירה
  • חוקרת נוער
  • ראיות סיוע
  • מבחן
  • שירות המבחן

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט

לערעורים פליליים

ע"פ

826/00

בפני:

כבוד השופטת ד' דורנר

כבוד

השופט י' אנגלרד

כבוד

השופטת א' פרוקצ'יה

המערער

:

רמי אהרוני

נגד

המשיב

ה:

מדינת ישראל

ערעור

על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 5.1.2000 בת"פ 8004/97, שניתן

על-ידי כבוד השופט ב' אזולאי

תאריך

הישיבה:

י'

בתמוז תש"ס (

13.7.2000)

בשם

המערער

:

עו"ד שמואל צנג, עו"ד חמדה גור-אריה

בשם

המשיב

ה:

עו"ד אריה פטר

בשם

שירות-המבחן:

גב'

זהבה מור

פסק-דין

השופטת ד' דורנר:

המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעבירות של מעשה מגונה בשתי ילדות ובמעשה מגונה בפומבי, אף זאת בשתי הילדות, וכן בעבירה של הדחה בחקירה המתייחסת לאחד מהמקרים הללו.

על המערער נגזרו, בהתחשב בנסיבותיו האישיות המיוחדות, 24 חודשי מאסר, מתוכם 10 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי.

ההרשעה מבוססת על עדויות שגבתה חוקרת-נוער מן הילדות וחוות-דעתה על מהימנותן, וכן על ראיות סיוע, שהמרכזית שבהן היא מצבן הנפשי הקשה של הילדות.

הערעור מופנה כנגד ההרשעה, ולחילופין כנגד חומרת העונש.

על-אף טענותיו הנרחבות והיסודיות של הסניגור, אשר טען כל אשר ניתן היה לטעון לטובת מרשו, לא ראינו עילה להתערב בהכרעת הדין. ההכרעה מבוססת היטב על חומר הראיות שהוצג בפני בית-המשפט, לרבות דברי הילדות לחוקרת-הנוער, ונחה דעתנו, כי ההרשעה היא כדין.

העונש שהוטל על המערער הוא קל. למרבה הצער, התופעה של עבירות מין בכלל, ובקטינים בפרט, מתרחבת לאחרונה, עד כדי התערבותו של המחוקק, אשר קבע עונשי מינימום לעבירות מסוג זה. אם נוסיף לכך את העובדה שהמערער היה מדריכן של הילדות הללו בחוג בו השתתפו, ברור הוא כי אין מקום להקלה נוספת בעונש, גם אם מתחשבים בנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המערער.

בהסכמת המערער, אנו מוסיפים לעונש זה מבחן, ומעמידים את המערער בפיקוח שירות-המבחן למשך שנה, החל ממועד שחרורו מן המאסר.

בכפוף לשינוי זה, הערעור, על שני חלקיו, נדחה.

המערער יתייצב לריצוי עונשו בתאריך 1.9.2000 עד לשעה 12:00 במדור הפלילי בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע.

הערבויות שעל-פיהן עוכב ביצוע המאסר תעמודנה בעינן.

ניתן

היום, י' בתמוז תש"ס (13.7.2000).

ש ו פ ט ת

ש ו פ ט

ש ו פ ט ת

העתק

מתאים למקור

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

00008260.

L03

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצוטט על ידי (2 מסמכים)

  • רע"פ 6494/17פלוני נ. מדינת ישראלהחלטה
  • ע"פ 427/00דני אשנפי נ. מדינת ישראלהחלטה

הלכות

  1. 1אין עילה להתערב בהכרעת הדין כאשר ההכרעה מבוססת היטב על חומר הראיות, לרבות דברי הילדות לחוקרת הנוער.
  2. 2בעבירות מין בקטינים יש מקום לענישה מחמירה נוכח התרחבות התופעה ועונשי המינימום שקבע המחוקק, ובמיוחד כשהנאשם היה מדריכן של הקטינות, ואין מקום להקלה נוספת גם בהתחשב בנסיבות אישיות.