ע"פ 8271/06 ניקולאי נודלמן נ. מדינת ישראל

א.בקשה לעיכוב ביצועו של עונש מאסר בפועל שהושת על המבקש ביום 19.9.06 במסגרת ת"פ 1124/06 בבית משפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטים ס' רוטלוי, סגנית נשיא, ע' סלומון-צ'רניאק, ד"ר ק' ורדי) עד למתן פסק הדין בערעור.

ב.(1) ביום 3.2.06 הורשע המבקש בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (בפני השופטים ס' רוטלוי, א' טל, ע' צ'רניאק), על פי הודאתו, בעובדות כתב אישום מתוקן בגין עבירות של מעשה מגונה בכוח ותקיפה, עבירות לפי חוק העונשין תשל"ז - 1977. לפי כתב האישום, ביום 24.6.04 פגש המבקש באקראי את המתלוננת בסמוך למקום מגוריו; הוא הזמין את המתלוננת לדירתו, לקפה. משנכנסה לדירה אחז המבקש במתלוננת בכוח והכריחה לקיים עימו מגע מיני. לאחר המעשה, בצאת המתלוננת מהדירה, היכה אותה המבקש בידיו וברגליו, בראשה ובפניה. הצדדים הגיעו להסדר טיעון כי יעתרו לקבלת תסקיר מטעם שירות המבחן.

(2) בתסקיר מיום 22.6.05 נקבע, כי נמצאו במבקש "דפוסי התנהגות אובססיביים, בתחום יחסי מין", וכי "הוא אינו רואה עצמו כמי שזקוק להתייחסות טיפולית בתחום ביצוע עבירות מין או אלימות, אך הוא מביע נכונות להמשך טיפול בגמילה מחומרים". בא כוחו של המבקש טען כי ההערכה הבלתי מעודדת שבתסקיר נעוצה בכשל תקשורתי בין המבקש לקצינת המבחן; לפיכך נאות בית המשפט בהחלטתו מיום 3.7.05 לעתירת המבקש, והורה לשירות המבחן לבחון מחדש את המלצתו.

התסקיר הנוסף, שנערך לפי פניית המבקש (מיום 24.8.05) לא היה שונה בהרבה מקודמו. קצינת המבחן הדגישה כי המבקש אינו רואה עצמו כזקוק להתייחסות טיפולית בעבירות מין או אלימות. עם זאת, בהתאם להמלצות שניתנו בתסקיר, הוחלט ביום 8.9.05 ליתן למבקש ארכה להתקבל למוסד גמילה מוכר וסגור על מנת לעבור תהליך של גמילה. הדיון נדחה ליום 16.11.05. במועד הדיון הוברר לבית המשפט כי המבקש עבר למוסד גמילה שונה ממה שנקבע, ללא אישור. בית המשפט נעתר לבקשתו של בא כוחו של המבקש לדחייה נוספת של גזר הדין, כדי שהמבקש יוכל להציג את התקדמות הטיפול, וזאת בהסתמך על תסקיר שלישי מיום 9.11.05.

ביום 21.3.06 הונח בפני בית המשפט תסקיר רביעי, מיום 8.3.06, שקבע כי אין זה ברור לצוות המטפל אם המבקש מפיק תועלת משהותו בקהילה הטיפולית "בית אביבה". בית המשפט נאות שוב, חרף התנגדות המשיבה, לאפשר למבקש להמשיך בהליך הטיפולי.

בדיון שנערך ביום 4.7.06 הוגש בפני בית המשפט תסקיר חמישי (מיום 28.6.06), ממנו נתברר כי "לראשונה מאז הופנה לחקירת שרותנו על ידי בית המשפט לקח [המבקש] אחריות לגבי הבעייתיות בהתנהגותו כלפי נשים", אולם לא נשללה הסכנה להישנות מעשיו. בית המשפט נתן למבקש ביום 5.7.06 הזדמנות נוספת למפגש עם קצינת מבחן, כדי לבדוק אם יש מקום לשינוי המלצתה. גם בתסקיר שישי מיום 20.8.06 נמנעה קצינת המבחן מהמלצה טיפולית לגבי המבקש. מסקנתה הייתה כי אי יכולתו של המבקש לנצל נכונה את המסגרת הטיפולית מעלה ספק בדבר יכולתו להשתמש בה באופן יעיל. בדיון ביום 5.9.06 להשלמת טיעונים לעונש – עתה בהרכב השופטים רוטלוי, ורדי וצ'רניאק – עתרה איפוא המשיבה לגזור עליו עונש מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת. בא כוחו של המבקש טען, כי היעדר ההמלצה נובע מכשל בקשר בין המבקש לקצינת המבחן.

(3) ביום 19.9.06, לאחר עיון מעמיק בתסקיר האחרון, קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטים ס' רוטלוי, ד"ר ק' ורדי, ע' צ'רניאק) כי "נראה [שהמבקש] אינו מוכן עדיין לעשות את הנדרש ממנו לצורך שיקומו המלא, על כן לא נוכל יותר להימנע מגזירת דינו...בשל חומרת העבירות לא נוכל להימנע מהטלת עונש הולם על [המבקש]". לפיכך גזר בית המשפט על המבקש 30 חודשים מאסר בפועל, 18 חודשים מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת. בית המשפט ציין בהחלטתו כי רף הענישה נמוך מהראוי לחומרת העבירות, אך בהתחשב בזמן הרב שחלף מביצוע העבירות, בגמילתו הפיסית של המבקש ובנכונותו של המבקש לעבור טיפול גמילה, משקף העונש נכונה את האיזון הראוי.

ג.(1) ביום 19.10.06 הוגש ערעור לבית משפט זה. נטען כי מבדיקה חוזרת של התיק לצורך היערכות להליכי ערעור הסתבר לבא כוחו של המבקש, כי גזר הדין על פניו אינו תקף, שכן בישיבת השלמת הטיעון לעונש מיום 5.9.06 - כשלטענתו איש מן הצדדים לא נתן לבו לכך - ובמעמד מתן גזר הדין ביום 19.9.06 ישב הרכב שונה מההרכב שישב במעמד הכרעת הדין מיום 3.2.06 (כאמור, במקום השופט טל ישב בהרכב השופט ורדי). בנסיבות אלה, כך טען בא כוח המבקש, יש לבטל את גזר הדין, ולהשלים את ההליך בפני ההרכב המקורי. בנוסף נטען, כי בית המשפט טעה בחומרת עונשו של המבקש בהתחשב בנסיבות המקרה, עברו ללא הרשעות קודמות, העובדה כי במשך למעלה משנתיים התמיד בהליכי הגמילה, והנזק שייגרם להליך שיקומו בגין המאסר. נטען, כי בית המשפט לא בחן את האפשרות לתקופת מאסר שתאפשר עבודות שירות, כי "בית המשפט קמא החיל בצורה גורפת הלכות שעניינן התייחסות מכבידה כנגד עבריני מין מתוך רצון להגן על הקורבנות, ולא שיקלל את חסינותה היחסית של המתלוננת בתיק זה לאור עיסוקה" (כנטען, בזנות). המבקש הביע את חששו ששירות המבחן לא בחן כראוי את מסוכנותו, ולכן לצורך הבקשה לעיכוב ביצוע הגיש חוות דעת שנערכה על ידי המרכז הישראלי להערכת סיכון לאלימות שמצאה כי רמת הסיכון, העולה מהמבקש, נמוכה בטווח הקצר, אך בהיעדר טיפול ישנו סיכון בטווח הארוך. המבקש טען עוד, כי התקופה שבה שהה במוסדות גמילה סגורים (למעלה משנתיים) לא נלקחה בחשבון על ידי בית המשפט כתקופה שיש לנכותה מתקופה המאסר, למרות שתנאי המוסדות זהים במהות לתנאי מאסר.

(2) עם הגשת הערעור עתר המבקש לעיכוב ביצועו של המאסר (שהמבקש כבר החל בריצויו). לשיטתו, כל עוד קיים ספק לגבי תקפותו של גזר הדין, לא היה מקום להורות על מאסרו המיידי. המבקש מציין כי שלח הודעה בעניין זה לבית המשפט מחוזי (ביום 4.10.06), וביום 15.10.06 התקבלה החלטה על ידי ראש ההרכב בה נקבע, כי טענה זו יש להעלות במסגרת הערעור. המבקש טוען כי סיכוי הערעור להתקבל טובים מכיוון שעל פניו גזר הדין אינו תקף. כמו כן, כיוון שמדובר בהרשעתו הראשונה של המבקש, קיימת כנטען סבירות גבוהה שעונש המאסר בפועל יקוצר באופן שיאפשר לרצותו בעבודות שירות, נוכח הערכת הסיכון הנזכרת; נטען גם כי קיים חשש שתקופת המאסר עלולה לגרום לנסיגה בתפקוד המבקש.

(3) בדיון קבל בא כוחו המלומד של המבקש, ראשית, על חילופי ההרכב, לטענתו ללא הסכמה, ושנית, על השתהות הטיפול בבקשת העיכוב בפרקליטות, בשל עיצומים, וכן בבית המשפט המחוזי. נוצב מצב שבו המבקש עצור, כשיכול היה לקבל עיכוב ביצוע; זאת, מה גם שיתכן שבהרכב הקודם היה זוכה לגזר דין נוח יותר. עוד נטען, כי אין מסוכנות בטווח הנוכחי.

(4) בא כוח המדינה אמנם ציין כי עיצומים אינם צריכים לפגוע במבקש, אך טען כי המדובר בתיק שנדון בפרטות יתרה בתסקירים רבים, ובעבירה חמורה; הסיכוי כי ייקבע לעיוות דין קלוש ביותר, ואין נפקות של ממש לשינוי בהרכב, מה גם שסיכויי הערעור אפסיים, כנטען.

(5) עיינתי בהחלטת סגנית הנשיא רוטלוי בבית המשפט המחוזי מיום 15.10.06, לפיה "למיטב זכרוני וזכרון חברי ניתנה הסכמת הצדדים לכך שהרכב עם השופט ד"ר ורדי ישמע את סיום הטיעונים לעונש. בית המשפט היה מודע לכך. משום מה לא מופיע עניין זה בפרוטוקול. כל טענה של בא כוח הנאשם מקומה במסגרת ערעור".

ד.(1) לאחר העיון במרבית התסקירים ובהחלטות השונות איני רואה מקום לעיכוב ביצוע. אשר לטענה הקשורה בהרכב, קרי, העובדה שגזר הדין ניתן על ידי הרכב שכלל שופט אשר לא השתתף לפני כן בדיונים, למעט הדיון מיום 5.9.06 – נושא זה מסופקני בנסיבות אם הוא משמעותי ביותר; לא זו בלבד שלהרכב זכורה הסכמה כפי שבוטא בהחלטה, אך אפילו היתה אי הבנה, הדעת נותנת גם בדיעבד, שאילו נתבקשה הסכמה לחילופי חבר בהרכב דומה שהיתה מתקבלת; זאת, שהרי אין מדובר בהכרעת דין לאחר שמיעת עדים והתרשמות ספציפית מן הראיות על ידי ההרכב, שהחבר החדש חסר אותה, אלא בגזר דין לאחר הודאה ולאחר הרשעה על פי ההודאה. מכל מקום, העניין מסור להרכב שידון בערעור לגופו.

(2) באשר לעיכוב הביצוע, בשקלול, המדובר במי שהורשע בעבירה על פי נסיבות בעלות חומרה, והעונש שנגזר עליו, כפי שציין בית המשפט, אינו חמור ואינו מבטא את רף הענישה הראוי, וניתן אך בשל הנסיבות, ובהן הזמן שחלף. גזר הדין מפורט, נדרש לכל השיקולים ומונה את מערכת התסקירים שהונחו בפני בית המשפט. הסיכוי כי העונש יוחלף בעבודות שירות דומה שהוא קלוש ביותר. ממילא מדובר איפוא ככל הנראה במאסר בפועל, והמאבק לאמיתו, כנראה, הוא בראש וראשונה על אורכו. לפיכך איני רואה מקום לעיכוב הביצוע. עם זאת, מתוך נקיון הדעת באשר לשאלה הפרוצדורלית שנתעוררה, ומבלי להטיל כל דופי, יישמע הערעור בתוך חודשיים. בינתיים תופנה תשומת לבו של שירות בתי הסוהר לכך שהמבקש הוא אדם הזקוק לטיפול, ושראוי כי התהליך הכרוך בכך יחל בהקדם האפשרי, ואני מקדים תודה.

(3) בכפוף לאמור לא אוכל להיעתר לבקשה.