ע"פ 8295/09 מרק יורובסקי נ. מדינת ישראל

הערעור שלפניי מופנה כנגד החלטת סגן הנשיא גריל שלא לפסול עצמו מההרכב שדן בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה כנגד גזר דינו של בית משפט השלום בחדרה, בו נקבע כי על המערער לרצות 25 חודשי מאסר בפועל.

הטעם לבקשת הפסילה מעוגן בטענת הסנגור כי סגן הנשיא גריל דן בבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין כדי שניתן יהיה להמשיך בטיפול שאותו מערער החל בו, ועניין זה הוא העומד במרכז הערעור על גזר הדין. בהחלטתו שלא להיעתר לדחיית ביצוע עונש המאסר דן סגן הנשיא בהרחבה בחומרת המעשים שבגינם הורשע המערער ובנסיבות החמורות בהן בוצעו, התייחס בהרחבה לטענות בדבר התכנית הטיפולית שהמערער נתון בה ודחה את בקשת העיכוב. ערר שהוגש על החלטה זו לבית משפט זה התקבל בהסכמת הפרקליטות ובית המשפט (השופטת א' פרוקצ'יה ) עיכב את ביצוע גזר הדין עד למתן פסק דין בערעור.

הערעור על גזר הדין נקבע בבית המשפט המחוזי בחיפה בפני הרכב שלושה שופטים וסגן הנשיא גריל ביניהם.

בבקשת הפסילה שנדחתה ובערעור שהוגש כנגד הדחייה טען הסנגור כי בהחלטה שלא לעכב את ביצוע העונש נקט השופט עמדה ביחס לעבירה, לנסיבות ולעמדת שירות המבחן באופן המאיין כל סיכוי שהערעור ישמע בפתיחות.

בקשה לפסול מלדון בהליך לגופו כאשר שופט דן קודם לכן בדיון מוקדם במעצר, או בבקשת עיכוב ביצוע, מעוררת קושי מובנה. מדובר בשופט מקצועי שבכוחו להפריד בין התרשמות לכאורית לבין הכרעה לאחר שמיעת ראיות או טיעונים לגופו של הליך. אולם, כבר נאמר בפסיקתנו כי יש נסיבות חריגות בהן עולה מההחלטה המוקדמת כי שופט כבר נקט עמדה ברורה לגופה של השאלה שאמורה להידון בפניו, האם להעדיף טיפול על פני ריצוי מאסר בפועל, וכי דעתו ננעלה כך שאין עוד לצפות כי יוכל לדון בעניין שלפניו כשהוא שוקל את טענות הצדדים ללא דעה מוקדמת. לעניין זה ציינו בעבר כי: "החלטת שופט בהליך נפרד באותו עניין שעליו להכריע בהליך העיקרי, מעלה אפשרות ממשית כי השופט גמר בדעתו בדבר ההחלטה הראויה ולא יוכל, על כן, להכריע בלב פתוח ובאובייקטיביות בשאלה שכבר חיווה דעתו לגביה" (ע"פ 1791/95 ג'ברין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.4.95), פיסקה 5; וראו גם: ע"פ 6448/95 ליבקינד נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(4) 173 (1995)).

בנסיבות העניין שלפניי ניכר מההחלטה בהליך של עיכוב הביצוע (להלן: ההחלטה ) כי דעתו של השופט נעולה וכי אין לערעור בפניו סיכוי ממשי. וכך אמר בית המשפט לעניין העבירה:

"העבירות שביצע המבקש ביחד עם שותפיו הנאשמים מס' 1 ומס' 2 הינן עבירות חמורות ביותר, ועמד על כך בית המשפט קמא בגזר דינו, שציין את התכנון, התחכום והתעוזה שאפיינו התפרצות זו שהתבצעה בצוותא על ידי שלושה אנשים, ובכלל זה התצפיתן, רכב המילוט, שבירת הדלת המוליכה לגג, הירידה מן הגג בחבלים, וכן עמד על הנזק הרב שנגרם לבעלי הדירה, כשחלק מן הרכוש טרם הוחזר עד היום, והפגיעה בתחושת הביטחון של מי שפורצים לדירתו" (עמ' 10 להחלטה).

לעניין תסקירי המבחן בהם הומלץ על מבחן של"צ ועונש מותנה הוסיף השופט:

"לא למותר לציין שהמלצת שירות המבחן כשמה כן היא, דהיינו, המלצה, כשמטבע הדברים שירות המבחן מתמקד באינטרס האישי של הנאשם בעוד שחובתו של בית המשפט ליתן דעתו בין יתר הדברים גם לחומרת העבירה ולאינטרס הציבורי, והצורך בהרתעת הנאשם וזולתו" (עמ' 11 להחלטה).

בין היתר, נאמר בהחלטה "עצם העובדה שהמבקש עובר תהליך לטיפול ביחידה להתמכרויות, אין בה כדי להביא לכך שביצועו של עונש המאסר בפועל יעוכב".

הסנגור אף ציין כי בעת הדיון בבקשת עיכוב הביצוע נטענו הטענות הנוגעות לרמת הענישה הראויה. נוכח כל אלה ומבלי לנקוט כל עמדה ביחס לנימוקי החלטת סגן הנשיא גריל , עולה מהחלטתו כי אין היא מתייחסת לעמדה לכאורית בלבד.

אשר על כן, נוכח העמדה הנחרצת כאמור, ראוי ורצוי גם מטעמי מראית פני הצדק כי השופט אשר החליט כאמור, בשלב עיכוב הביצוע, ימנע מלדון בערעור לגופו.