ע"פ 7618/17 יוסף אבו קטיפאן נ. מדינת ישראל

1.

לא מצאתי כל עילה להיענות לבקשה להימנעות מלשבת בהרכב הצפוי לדון בערעורו של המערער.

2.

אכן, כאשר שופט דן בבקשה לעיכוב ביצוע עונש הדבר מחייב התייחסות לטענת המבקש בדבר "סיכויי הערעור", דבר המעורר לכאורה קושי מסוים. ואולם כבר נקבע לא פעם כי בכוחו של שופט מקצועי "להפריד בין התרשמות לכאורית לבין הכרעה לאחר שמיעת ראיות או טיעונים לגופו של הליך" ( ע"פ

8295/09 יורובסקי נ' מדינת ישראל

(26.10.2009), וכי רק נקיטת "עמדה ברורה לגופה של השאלה שאמורה להידון בפניו" עשויה להצדיק פסילה (שם).

3.

ואלה הדברים בחלק האופרטיבי בהחלטתי, בה דחיתי את בקשת המבקש לעיכוב ביצוע:

" יישום אמות המידה והשיקולים האמורים לעיל על הענין הנדון, מוביל

למסקנה כי האינטרס הציבורי בביצוע מיידי של גזר הדין גובר בנסיבות דנן על האינטרס של המבקש לעכב את מאסרו.

המערער אינו מערער על הרשעתו אלא רק על גזר הדין. העונש שהושת על המערער הוא עונש מתון יחסית בהשוואה לענישה הנוהגת בעבירות בהן הורשע, ובהתחשב במגמת החמרת הענישה בפסיקתו של בית משפט זה בעבירות נשק (ראו למשל: ע"פ 1397/16 מדינת ישראל נ' חמאיל , פסקה 12 (12.9.2016); ע"פ 4154/16 דהוד נ' מדינת ישראל , פסקה 11

(19.1.2017)).

נוכח האמור, ומבלי צורך לקבוע מסמרות לעניין סיכויי הערעור, הרי שגם אם תתגשם תקוותו של המערער ועונשו יוקל בכל זאת במידת מה, קשה להלום כי יהיה באי עיכוב תחילת ריצוי עונש המאסר כדי לסכל את הערעור" (ע"פ 7618/17 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקאות 12-11 (16.10.2017).

איני סבור כי בדברים אלה יש משום נקיטת "עמדה ברורה" באשר לערעור המבקש לגופו; אדרבא, נאמר במפורש כי דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע אינה מצריכה " לקבוע מסמרות לעניין סיכויי הערעור ".

4.

הבקשה נדחית אפוא.