ע"פ 8343/98 אלכסנדר רובנצ'ין נ. מדינת ישראל

המתלונן עבד כנהג במכון ליווי בשירות המערער. הוא הודיע למערער על רצונו לעזוב את העבודה. על רקע זה הזמין אותו המערער למכון וכשהגיע לשם המתלונן הוכה על ידי אחרים בנוכחות המערער, בנסיבות מהן עולה שהמערער היה שותף למעשה כמבצע בצוותא. במהלך התקיפה, בה איבד המתלונן את הכרתו, נלקח ממנו טלפון סלולרי והוחזר לו ללא סוללה.

בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בעבירת שוד בנסיבות מחמירות וגזר עליו 15 חודשי מאסר בפועל ו15- חודשי מאסר על תנאי בתנאים אותם קבע בית המשפט.

ערעור המערער הוא על ההרשעה ועל חומרת העונש.

נראה לנו, שאין להתערב, כבקשת הסניגורית של המערער, באמון שנתן בית המשפט בעדות המתלונן, על פיה קבע את עובדות המקרה.

עם זאת, ספק בעיננו אם הוכחה בנסיבות המקרה עבירת השוד כהגדרתה בסעיף 402(א) לחוק העונשין. ספק אם תקיפת המתלונן היתה כדי להשיג את הדבר הנגנב-בטריה של פלפון סלולרי. באת כוח המדינה הסכימה גם היא לכך שמעבירה זו יש לזכות את המערער; וכי היה מקום להרשעתו בעבירה לפי סעיפים 333 + 335 לחוק העונשין וכן בעבירה של גניבה. לכך הסכימה גם סניגוריתו של המערער, אם אמנם תמצא גירסת המתלונן מהימנה. אנו מקבלים אפוא את הערעור במובן זה שבמקום ההרשעה בשוד, תבוא, הרשעה בחבלה חמורה בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיפים 333 + 335 לחוק העונשין וכן בעבירה של גניבה.

העונש אשר הוטל על המערער אינו חמור לכאורה. המדובר במעשה בריונות של הזמנת אחרים לתקוף את המתלונן רק משום שהוא ביקש לעזוב את עבודתו אצל המערער. המתלונן גם הוכה קשות, עד כדי איבוד הכרתו.

עם זאת, המערער זוכה מעבירת השוד. כדי לתת לכך ביטוי בעונש נראה לנו שיש להקל עליו במידה כלשהי. בהתחשב בכל הנסיבות, לרבות נסיבותיו האישיות של המערער, להן טענה סניגוריתו, מתקבל הערעור על גובה העונש, ובמקום עונש של 15 חודשי מאסר בפועל יבוא עונש של 12 חודשי מאסר בפועל. המאסר על תנאי שהוטל על המערער בבית המשפט המחוזי ישאר בעינו.

ימי מעצרו של המערער ינוכו ממאסרו כאמור.