ע"פ 8375/08 עמוס טואיל נ. מדינת ישראל

בפני בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין שניתן ביום 21.9.2008. ביום 3.3.2008 הורשע המבקש בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט י' צלקובניק) בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), ובעבירה של נהיגה ברכב שאינו מורשה לנסיעה לפי סעיף 2 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה"). המבקש הגיש ערעור על פסק הדין לבית משפט זה המופנה כנגד חומרת העונש.

כתב האישום

1.

עובדות כתב האישום, אשר תוקן לצורך הסדר טיעון, הן כדלקמן. ביום 21.8.2007 סמוך לשעה 22:50, נהג עמוס טואיל (להלן: "המבקש") ברכב שאינו מורשה בנסיעה מיום 13.12.2006 (להלן: "הרכב"). באותה עת הקימו שוטרים משתי ניידות משטרה גלויות מחסום חלקי בדרך הטייסים באשקלון. השוטרים הפעילו את האורות המהבהבים של הניידות ועמדו מחוץ לניידות באפודים זוהרים ובמדי משטרה ועצרו כלי רכב לבדיקת רישיונות. המבקש נסע במהירות גבוהה לעבר המחסום והשוטר רובי פרג' סימן לו באמצעות הבהוב בפנס לעצור, ומשהבחין כי המבקש אינו מאט את נסיעתו, סימן לו שוב. המבקש חלף על פני המחסום המשטרתי במהירות והמשיך בנסיעה לכיוון דרום. רכב משטרתי נוסף, שנסע באותה עת בדרך הטייסים לכיוון דרום, קיבל הודעה בקשר על האירוע ולכן כאשר זיהו השוטרים את רכבו של המבקש מאחוריהם, הם האטו והורו לו לעצור. המבקש שהבחין בשוטרים, עקף את הניידת תוך חציית קו הפרדה רצוף והמשיך בנסיעה. השוטרים החלו במרדף אחרי המבקש תוך שהם מפעילים את אורות הניידת ואת צופר החירום (סירנה) וקוראים למערער במערכת הכריזה לעצור. המבקש בתגובה האיץ את מהירות נסיעתו והמשיך בנסיעה לתוך שדרות בן-גוריון שבהן שני נתיבי תנועה לכל כיוון וכלי רכב רבים נוסעים בהם כדין באותה עת. בעקבותיו של המבקש דלקו בשלב זה שלוש ניידות משטרה. המבקש הוסיף לנהוג במהירות גבוהה ולעקוף מכוניות מימין ומשמאל כשהוא מאלץ נהגים אחרים בכביש לסטות לשוליים או לבלום בפתאומיות על מנת למנוע התנגשות. במהלך המרדף, העמידה המשטרה ניידת משטרתית לרוחבו של רחוב הבעל שם טוב והפעילו את אורות הניידת. המבקש הגיע אל אותו הרחוב במהירות גבוהה ועקף את הניידת החוסמת. המבקש המשיך בנהיגה במהירות גבוהה ונעצר לבסוף, רק לאחר שנאלץ לפנות לרחוב ללא מוצא בשל חסימת רחוב לכל רוחבו על ידי שתי ניידות משטרה. בשל מעשים אלו, הואשם המבקש בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין ובעבירה של נהיגה ברכב שאינו מורשה לפי סעיף 2 לפקודת התעבורה.

ההליכים בבית המשפט המחוזי

2.

בהתאם להסדר הטיעון הודה המבקש בעובדות כתב האישום והורשע בעבירות שיוחסו לו. במתן גזר הדין ציין בית המשפט את חומרת מעשיו של המבקש שהחל בנהיגה פרועה בשל עבירת רישוי וסיכן חיי שוטרים ואזרחים תמימים שנקלעו לדרכו, בנוסף ציין בית המשפט את מגמת ההחמרה בענישה שנועדה למגר את התופעה של נהיגה פרועה. עם זאת התייחס בית המשפט גם לנסיבות האישיות החיוביות של המבקש. בית המשפט השתכנע מעדות המבקש ומתסקיר המבחן, כי מדובר באירוע חריג וכי המהפך שחל בחייו לאחר האירוע נשוא האישום, קרי המעצר והליכי המשפט מהווים גורמים מרתיעים שהמבקש יילמד מהם לקח. בית המשפט התרשם לחיוב גם מהודאתו של המבקש בכתב האישום ומכך שהביע חרטה. בית המשפט ציין שיקול נוסף לקולא, והוא העובדה שהנהיגה הפרועה של המבקש הסתיימה ללא פגיעות בגוף או ברכוש. לאחר ששקל בית המשפט את השיקולים לחומרא ולקולא, גזר על המבקש 36 חודשי מאסר, מתוכם 24 חודשים לריצוי בפועל ו-12 חודשים כמאסר מותנה למשך 3 שנים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה שבה הורשע. בנוסף, המבקש נפסל מלקבל או מלחזיק רישיון נהיגה למשך 3 שנים מתום מאסרו.

3.

בית המשפט המחוזי החליט, בניגוד לעמדת המשיבה, להיענות לבקשת המבקש ולהורות על דחיית ביצוע המאסר עד ליום 12.10.2008.

נימוקי הערעור

4.

המבקש הגיש ערעור על חומרת גזר הדין המתייחס לעונש המאסר לריצוי בפועל. בא כוח המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר לא נתן ביטוי בגזר הדין לכך שהמבקש הורשע בכתב אישום אשר תוקן באופן משמעותי ונמחקו ממנו העבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והסתייעות ברכב לביצוע פשע. עוד טוען בא כוח המבקש כי בית המשפט שגה בכך שהחמיר בגזר דינו מכיוון שלמאסר ארוך בפועל עלולות להיות השלכות שליליות כבדות על מצבו הנפשי ועל עתידו של המבקש. לטענתו צריך היה בית המשפט לשקול את נסיבותיו האישיות של המבקש, את גילו הצעיר בעת ביצוע העבירה, את היותו צעיר נורמטיבי ששירת בצה"ל ואת העובדה שאין לו כל עבר פלילי. בנוסף טוען בא כוח המבקש כי בית המשפט צריך היה לשקול לחיוב את הודאתו של המבקש, אשר הביאה לחיסכון בזמן שיפוטי ואת הבעת החרטה של המבקש. לסיום, טוען בא כוח המבקש כי העונש שהוטל על המבקש הינו חריג ביחס לענישה הנהוגה, וכחיזוק לטענתו הוא מציג פסקי דין שבהם ניתנו, לטענתו, עונשים קלים יותר בנסיבות דומות. בשל נימוקים אלה מבקש בא הכוח מבית המשפט להורות על הקלה בעונש המאסר בפועל שהוטל על המבקש.

נימוקי הבקשה לעיכוב ביצוע

5.

המבקש הגיש לבית משפט זה בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין. בא כוח המבקש מנמק את בקשתו בכך שעל המבקש נגזר עונש מאסר של שנתיים לריצוי בפועל. על עונש זה הוגש ערעור שבא כוח המבקש מעריך כי סיכוייו לזכות בו טובים: מדובר בעבירה ראשונה עליה לקח המבקש אחריות. דחיית הבקשה, כך נטען, תסכל לחלוטין את האפשרות שערכאת הערעור תשקול להקל בעונשו. בא כוח המבקש מציין כי בית המשפט המחוזי נעתר מלכתחילה לבקשת עיכוב הביצוע ודחה את תחילת עונש המאסר עד ליום 12.10.2008 כנגד הפקדת ערבות כספית על סך 20,000 ש"ח. בנוסף מציין בא כוח המבקש כי המבקש היה משוחרר כל תקופת משפטו בתנאים מגבילים והתייצב לכל דיוניו, וכי שליחת המבקש למאסר תגרום נזק בלתי הפיך לו ולבני משפחתו.

6.

המדינה מתנגדת לבקשה. לדברי ב"כ המדינה בית המשפט המחוזי הביא בחשבון את כל השיקולים שיש להביא בחשבון לקולא וגזר על המבקש עונש קל מרף הענישה המקובל. לטענתה, הסיכוי להתערבות ערכאת הערעור במקרה זה – נמוך.

ההכרעה

7.

שקלתי את טענות הצדדים ונראה לי כי על פי הכללים המקובלים עלינו ובשים לב לאורך תקופת המאסר – אין מקום לעיכוב ביצוע. אכן, תקופת המאסר היא חריגה לקולא, ולכאורה הביא בית המשפט בחשבון בגזר דינו את כל הנסיבות לקולא. עם זאת, בשים לב לתקופת המאסר, וכדי שתהיה משמעות לערעור, יש לקבוע את הערעור לשמיעה בהקדם.

הבקשה נדחית. המבקש יתייצב לריצוי עונשו כפי שקבע בית המשפט המחוזי.