ע"פ 8444/07 ש.אסטליין בע"מ נ. tesa AG

זוהי בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופט י' זפט) בה נקבע כי המבקשים לא פעלו בהתאם להוראות הסכם פשרה שניתן לו תוקף של החלטה, וכי אם לא יעשו כן עד ליום 19.9.2007 יישא כל אחד מהם בקנס בסך 1,000 ₪ בגין כל יום איחור.

5129371

1.

על פי המתואר בבקשה שלפניי, מזה כשלושה עשורים ועד שנת 2005 שימשה המבקשת 1 סוכנת ומפיצה בלעדית בישראל של סרטי הדבקה מתוצרת המשיבות. במהלך תקופה זו סיפקו המשיבות למבקשת 1 מוצרים משני סוגים, האחד סרטי הדבקה מוכנים ("מוגמרים") והשני סרטי הדבקה "חצי מוגמרים" שהיו נמכרים תחת סימני המסחר של המשיבות לאחר השלמת ייצורם. ביום 13.2.2007 הגישו המשיבות תביעה כנגד המבקשים בגדרה התבקשו צווים זמניים שיאסרו עליהם לייצר או לשווק מוצרים הנושאים את סימני המסחר של המשיבות. הצדדים ניהלו משא ומתן לסיום הליכים זמניים אלה וביום 1.4.2007 נתן בית המשפט המחוזי תוקף של החלטה להסכם פשרה אליו הגיעו (להלן: הסכם הפשרה ). בהסכם הפשרה נאסר על המבקשים לעשות שימוש בסימני המסחר של המשיבות למעט מכירת סרטי הדבקה שנקנו כמוצרים מוגמרים ונותרו ברשותם, וזאת למשך תקופה של 18 חודשים. לשם אכיפת הסכמה זו נקבע כי על המבקשים להגיש דו"ח מאושר על ידי המבקש 2 ומאומת על ידי רואה חשבון המפרט את מלאי המוצרים המוגמרים שנותר ברשותם, וכן דו"ח דומה ביחס לחומרי הגלם והמוצרים החצי מוגמרים (להלן: הדוחות ).

2.

ביום 6.6.2007 הגישו המשיבות לבית המשפט המחוזי בקשה על פי פקודת בזיון בית משפט בטענה כי המבקשים מפרים את הסכם הפשרה ואת הוראות בית המשפט שנתן לו תוקף של החלטה. זאת, בעיקר משום שלדוחות שמסרו המבקשים צורף מכתב בו ציינו רואי החשבון מטעמם כי הבדיקה שערכו לדוחות "אינה מהווה ביקורת עפ"י תקני ביקורת מקובלים". ביום 5.9.2007 קיבל בית המשפט המחוזי את טענת המשיבות (להלן: ההחלטה ) וקבע כי הוראות הסכם הפשרה מחייבות את המבקשים באימות הדוחות על פי תקני הביקורת והתקנות החלים על פעולתו של כל רואה חשבון, ולפיכך עליהם להגיש דוחות מתוקנים עד ליום 19.9.2007. כמו כן, גזר בית המשפט קנס בסך 1,000 ₪ על כל אחד מן המבקשים בגין כל יום איחור במסירת הדוחות המתוקנים וחייבם בהוצאות משפט בסך 10,000 ₪.

3.

המבקשים מיאנו להשלים עם ההחלטה וביום 9.10.2007 ערערו עליה לבית משפט זה. עוד קודם לכן פנו המבקשים לבית המשפט המחוזי בבקשה לעכב את ביצוע החלטתו עד להכרעה בערעור וביום 15.10.2007 הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב ביצוע ההחלטה, ככל שמדובר בגביית הקנס, לתקופה של 15 ימים. מכאן הבקשה שלפניי בה עותרים המבקשים לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי עד להכרעה בערעור (להלן: הבקשה ).

עמדת המבקשים היא כי טובים סיכויי הערעור להתקבל ובין היתר הם טוענים בהקשר זה כי שגה בית משפט קמא משקבע שהדוחות שהוגשו לא אומתו כנדרש בהסכם הפשרה. בתמצית ייאמר, כי לטענת המבקשים לא ניתן לבדוק דוחות הסוקרים מלאי, כמו הדוחות נשוא ענייננו, על פי תקני ביקורת מקובלים שכן בדיקה מסוג זה מתאימה לדוחות כספיים בלבד. אשר על כן, כך מוסיפים המבקשים וטוענים, לא ניתן לבצע את הוראות בית המשפט המחוזי לעניין הגשת הדוחות המתוקנים ודחיית הבקשה לעיכוב ביצוע תוביל בהכרח לתפיחת הקנס שהושת עליהם ולקריסתם הכלכלית.

4.

המשיבות מצידן טוענות כי על המבקשים היה למסור דוחות אמינים ומאומתים

כבר בחודש מאי 2007 וכי מטרת ההליך דנא הינה להוסיף ולהשהות את מסירתם. המשיבות סבורות כי החלטתו של בית המשפט המחוזי נבעה מהתרשמותו כי הדוחות שהוגשו על ידי המבקשים לא אומתו באופן מספק וכי טענתם לפיה הוראותיו של בית המשפט אינן ניתנות לביצוע נובעת מהבנה שגויה של החלטה זו. לשיטתן, הוראותיו של בית המשפט המחוזי, כמו גם הוראות הסכם הפשרה, אינן מחייבות את המבקשים בהגשת דוחות העוקבים באופן דווקני אחר תקני ביקורת מקובלים. די בכך כי המבקשים יגישו דוחות מתוקנים הכוללים אישור בלתי מסויג מצידו של רואה חשבון באשר למהימנות הנתונים המופיעים בהם, וזאת לאחר שנערכה על ידו ביקורת בהתאם לכללי חשבונאות מקובלים. עוד טוענות המשיבות כי המבקשים לא הראו שדחיית בקשתם עשויה לגרום לנזק בלתי הפיך וגם מטעם זה דין הבקשה להידחות.

5.

השאלה המרכזית העולה בערעור דנן היא שאלה מקצועית - חשבונאית ועיקרה האם האופן שבו אומתו הדוחות שהגישו המבקשים עולה בקנה אחד עם כללי חשבונאות מקובלים הנקוטים בבדיקת דוחות מלאי. המבקשים תומכים את בקשתם לעיכוב ביצוע בתצהיר מטעם רואה החשבון זרח נתיב (להלן: נתיב ) אשר ערך מלכתחילה את בדיקת הדוחות שהוגשו על ידי המבקשים. בתצהירו מדגיש נתיב כי חלק מן הבדיקות הנדרשות לשם עמידה בתקני ביקורת מקובלים ניתנות לביצוע רק כאשר מושא הבדיקה הינו דו"ח כספי ולכן לא ניתן לאמת את דוחות המלאי בהם עסקינן באופן זה, אך אין ללמוד מכך שדוחות המבקשים לא אומתו כיאות. המשיבות מצידן לא הציגו חוות דעת נוגדת לזו של נתיב ואף העלו טענת-סף בה הלינו על השלב המאוחר בדיון שבו הוגש תצהירו של נתיב. בשים לב לאופי המקצועי של המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים נראה כי ניתן להעריך בשלב זה ובזהירות הראויה כי אין מדובר בערעור שהוא חסר סיכוי. אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל ובהתאם אני מורה על עיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 5.9.2007 כמבוקש.

הוצאות בקשה זו בסך 7,500 ₪ לפי התוצאות בערעור.