בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 8462/15
ע"פ 8543/15
ע"פ 8607/15
לפני:
כבוד השופט ח' מלצר
כבוד השופט נ' הנדל
כבוד השופט א' שהם
המערער בע"פ 8462/15:
מוחמד אבו ראס
המערערת בע"פ 8543/15:
מדינת ישראל
המערערים בע"פ 8607/15:
1.מאג'ד אבו ראס
2.מוחמד בן חוסיין אבו ראס
3.מוחמד בן מאג'ד אבו ראס
נ
ג
ד
המשיבה בע"פ 8462/15 וב-ע"פ 8607/15:
מדינת ישראל
המשיבים בע"פ 8543/15:
1.מאג'ד אבו ראס
2.מוחמד בן חוסיין אבו ראס
3.מוחמד בן מאג'ד אבו ראס
4.מוחמד בן אחמד אבו ראס
ערעור וערעור שכנגד על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ת' כתילי), ב-ת"פ 24441-05-13 מתאריך 27.10.2015
בשם המערער בע"פ 8462/15 והמשיב 4 בע"פ 8543/15:
עו"ד לידאוי ויסאם
בשם המערערת בע"פ 8543/15 והמשיבה בע"פ 8462/15 וב-ע"פ 8607/15:
עו"ד שרית משגב
בשם המערערים 3-1 בע"פ 8607/15 והמשיבים 3-1 בע"פ 8543/15:
עו"ד אחמד מסאלחה
פסק-דין
השופט ח' מלצר:
1.
לפנינו ערעורים מקבילים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ת' כתילי ), ב-ת"פ 24441-05-12, במסגרתו הושתו על מאג'ד בן סלימא (להלן: המשיב 1 ), מוחמד בן חוסיין (להלן: המשיב 2 ), מוחמד בן מאג'ד (להלן: המשיב 3 ) ומוחמד בן אחמד (להלן: המשיב 4 ) (וארבעתם ביחד, להלן: המשיבים ) העונשים הבאים:
על המשיבים 1 ו-2 נגזרו 22 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרם); 18 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעברו במשך שלוש שנים מיום שחרורם ממאסר עבירת אלימות מסוג פשע; פסילה מלקבל, או להחזיק ברישיון נהיגה למשך 12 חודשים מיום שחרורם ממאסר, ופיצוי כספי לכל אחד מן המתלוננים בסך 5,000 ש"ח.
על המשיבים 3 ו-4 נגזרו 12 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרם); 18 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעברו במשך שלוש שנים מיום שחרורם ממאסר עבירת אלימות מסוג פשע; פסילה מלקבל, או להחזיק ברישיון נהיגה למשך 12 חודשים מיום שחרורם ממאסר; פיצוי כספי לכל אחד מן המתלוננים בסך 5,000 ש"ח, ופיצוי כספי לכל אחד מהשוטרים המעורבים בסך 500 ש"ח.
זה המקום לציין כי עונש המאסר בפועל שהושת על המשיבים 3 ו-4
עוכב עד להכרעה בערעורים ההדדיים.
2.
המדינה (להלן: המערערת ) והמשיבים לא השלימו עם העונש שהושת על המשיבים
בגזר דינו של בית משפט המשפט המחוזי הנכבד, ומכאן הערעורים שלפנינו.
להלן נפרט בקצרה את הנתונים הדרושים להכרעה במכלול.
רקע
3.
כנגד המשיבים , ושני נאשמים נוספים, הוגש כתב אישום מתוקן ברביעית, במסגרת הסדר טיעון, הכולל שלושה אישומים, אותם נפרט בקצרה מיד בסמוך (להלן: כתב האישום המתוקן ).
4.
על פי האמור ב אישום הראשון (המיוחס לכל ה משיבים ) – בסאם סלטי (להלן: בסאם ) וגסאן סלטי (להלן: גסאן ; וביחד: המתלוננים ) הינם אחים.
על פי האישום הראשון , בין המשיבים ומשפחתם, לבין משפחת המתלוננים בכלל, ו המתלוננים בפרט, קיים סכסוך בן מספר שנים, אשר במהלכו הוגשו תלונות הדדיות של הצדדים, כאשר חלקן אף הבשילו לכדי הליכים משפטיים.
על פי הנטען ב אישום הראשון , בתאריך 14.02.2013, בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת ע' הוד ) הורה על הוצאת צו הגנה הדדי לפיו לא יהיה כל קשר בכל דרך שהיא בין המשיבים 1 ו-3 , ובני משפחה נוספים, לבין המתלוננים
ובן משפחה נוסף (ראו: ה"ט 15160-02-13) (להלן: צו ההגנה ). בהחלטה הנ"ל, אשר ניתנה בנוכחות המשיבים 1 ו- 3 , נקבע כי צו ההגנה
יעמוד בתוקפו עד לתאריך 14.08.2013. באישום הראשון
נטען עוד כי בתאריך 24.04.2013, בשעות הערב, המתלוננים
ביקרו בבית אחותם הנמצא בשכונה מסוימת ב נצרת
(להן:
השכונה ). עוד נטען, כי בסמוך לאחר חצות – המתלוננים
עזבו את בית אחותם, והחלו לנסוע בכיוון היציאה מ השכונה , ברכב מסוים השייך לאביהם. על פי האישום הראשון , באותה השעה, המשיבים המתינו למתלוננים ביציאה מהשכונה , בשני רכבים, כשהם מצוידים במוטות ובקרשים. באישום הראשון נטען עוד, כי המתלוננים , בעת שהתקרבו ליציאה מהשכונה , הבחינו באחד הרכבים וחשדו כי מדובר במארב. בתגובה, כך נטען באישום הראשון , המתלוננים החלו לנסוע לאחור, אולם אחד הרכבים הגיח מאחוריהם, נצמד אליהם וחסם את דרכם. עוד נטען באישום הראשון , כי בה בעת הגיע רכב אחר השייך ל משיבים
וחסם את דרכם באופן שהמתלוננים
לא יכלו לברוח עם רכבם. בשלב זה, כך נטען, מש המתלוננים הבינו כי נקלעו למארב מתוכנן – הם יצאו מרכבם וניסו לברוח, אך ללא הועיל. על פי עובדות האישום הראשון – המשיב 1 ונאשם נוסף ניגשו אל בסאם , כשבידי כל אחד מהם מוט ואמרו לו: "אין לך לאן לברוח תפסנו אותך". בסאם הסתובב וניסה להימלט, אולם המשיב 2 , שהגיע מאחוריו, הכה אותו בפניו במוט והפיל אותו לרצפה. לאחר מכן החלו המשיבים 1 ו-2 והנאשם הנוסף, להכות בצוותא את בסאם
בכל חלקי גופו, בעודו מטושטש ושכוב על הקרקע. במקביל, כך נטען, המשיבים 3 ו- 4 ניגשו ל גסאן ו- המשיב 4 , שהחזיק בידו מוט כלשהו, הכה את גסאן
פעמיים בראשו, הפילו ארצה ושניהם הכוהו בכל חלקי גופו. באישום הראשון נטען עוד כי כתוצאה מתקיפתו של בסאם , נגרמו לו תמטים בבסיסי הריאות, קונטוזיות בטחול, שברים זיזיים רוחביים בחוליות, המטומה בראש ופצעים בכל חלקי הגוף, והוא אושפז למשך 5 ימים בבית חולים. עוד נטען, כי כתוצאה מתקיפתו של גסאן , נגרמו ל גסאן
שבר טמופרלי בראש משמאל עם המטומה אפידורלית קטנה, שברים בשתי צלעות, פניומוטורקס (חזה אוויר) קטן ופצעים בכל חלקי הגוף.
5.
על פי האמור באישום השני (המתייחס למשיב 2 בלבד) – המשיב 2 היה דרוש למשטרה, בעקבות האמור באישום הראשון , והוא ידע זאת. לפי הנטען, בתאריך 27.04.2013, שוטרים הגיעו לביתו של המשיב 2 במטרה לעצרו על פי צו שהיה ברשותם. המשיב 2 , כך נטען, התחבא וסיכל את המעצר. עוד נטען כי בתאריך 29.04.2013, שוטרים הגיעו פעם נוספת לביתו של המשיב 2
במטרה לעצור אותו על פי הצו שהיה בידיהם, אולם המשיב 2 שהיה באותה עת בסמוך לבית, הבחין בשוטרים והחל לברוח מהם במטרה למנוע את מעצרו ולהכשיל אותם במילוי תפקידם.
6.
על פי האמור באישום השלישי (המתייחס למשיבים 4-3 ולנאשם נוסף, אשר הינו אחיו של המשיב 4 )
– בעקבות המתואר באישום הראשון
שלעיל, המשיבים 3 ו- 4
היו דרושים למשטרה, והם ידעו זאת. בהקשר זה נטען כי משטרת ישראל ערכה מספר ביקורים בבתיהם של המשיבים 3 ו- 4 כדי לאתרם, אולם הדבר לא הועיל. לפי הנטען בתאריך 07.07.2013, בסמוך לשעה 18:05, המשיב 4 נהג ברכב מסוים ברחוב מסוים ב רמת גן , כשעמו המשיב 3
ונאשם נוסף. בסמוך לבית מסוים, כך על פי עובדות האישום השלישי ,
הרכב נעצר במחסום משטרתי אקראי על ידי שוטרים, אשר היו לבושים במדים, ובסמוך להם עמדה ניידת משטרתית. לפי הנטען, לאחר בירור במסוף המשטרתי הסתבר לשוטרים כי המשיבים 3 ו- 4 הינם חבי-מעצר בגין האישום הראשון הנ"ל ולפיכך הם התבקשו לחנות בצד הדרך. על פי הנטען ב אישום השלישי , המשיב 4
יצא מן הרכב, אך סירב להתלוות לאחד השוטרים ואף למסור לו את מפתחות הרכב. עוד נטען כי לאחר שאחד השוטרים הודיע למשיבים 3 ו-4 כי הינם עצורים, נאשם נוסף שידל את המשיב 4 לברוח בכך שצעק לעברו בקול רם ובאופן רציף, מספר פעמים בערבית, את המילה: "טיר", אשר משמעה בעברית הוא: "עוף". על פי הנטען, המשיב 4 החל לברוח מהשוטרים במטרה להימלט מהם והוא נעצר ברחוב מסוים על ידי אחד השוטרים. עוד נטען כי במהלך הובלתו של המשיב 4 חזרה לניידת המשטרה הוא קילל את אחד השוטרים באומרו, בין היתר: "בגלל שאתם משטרה חרא ואתם לא נותנים לי לעבוד בשביל להרוויח כסף למשפחה". הוא הוסיף כי השוטר שעצר אותו "ישלם" על זה. על פי הנטען ב אישום השלישי , במקביל לבריחתו של המשיב 4 ,
המשיב 3 החל להתקדם באותו הכיוון אליו ברח המשיב 4 , ולפיכך אחת השוטרות תפסה את ידו של המשיב 3 , תוך שהוא מנסה להשתחרר בכוח מאחיזתה. לפי הנטען, רק כי לאחר התערבותם של עוברי אורח, השוטרת הצליחה להשתלט על המשיב 3 , ולאזוק אותו.
7.
בגין האמור בכתב האישום המתוקן , יוחסו ל משיבים העבירות הבאות:
המשיב 1 הואשם בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיף 333 ביחד עם סעיף 335(א)(1) ו-(2) + סעיף 29 ל חוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן:
חוק העונשין ); הסתייעות ברכב לביצוע פשע – עבירה לפי סעיף 43 ל פקודת התעבורה (נוסח חדש), התשל"א – 1961 ( להלן: פקודת התעבורה ), והפרת הוראה חוקית (עבירה לפי סעיף 287(ב) ל חוק העונשין ) .
המשיב 2 הואשם בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיף 333 ביחד עם סעיף 335(א)(1) ו-(2) + סעיף 29 לחוק העונשין ) ;
הסתייעות ברכב לביצוע פשע (עבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה ), והפרעה לשוטר במילוי תפקידו (עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין
(שני מקרים).
המשיב 3 הואשם בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיף 333 ביחד עם סעיף 335(א)(1) ו-(2) + סעיף 29
לחוק העונשין ) ;
הסתייעות ברכב לביצוע פשע (עבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה ), והפרעה לשוטר במילוי תפקידו (עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין ).
המשיב 4 הואשם בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיף 333 ביחד עם סעיף 335(א)(1) ו-(2) + סעיף 29 לחוק העונשין ) ;
הסתייעות ברכב לביצוע פשע (עבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה ); הפרעה לשוטר במילוי תפקידו (עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין ); איומים (עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין ), והעלבת עובד ציבור (עבירה לפי סעיף 288 לחוק העונשין ).
פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד
8.
בתאריך 23.09.2014, המשיבים הורשעו בבית המשפט המחוזי הנכבד, על פי הודאתם בעבירות שיוחסו להם ב כתב האישום המתוקן , כמפורט לעיל – זאת במסגרת הסדר הטיעון, שנערך בין הצדדים, ובו גם הוסכם כי טרם שמיעת הטיעונים לעונש יוגש
תסקיר
שירות מבחן
בעניינם של המשיבים . פירוט התסקירים שהוגשו יובא להלן.
9.
התסקיר לגבי המשיב 1 – שירות המבחן ציין כי המשיב 1 ממעיט מחומרת מעשיו ומשליך את האחריות על המתלוננים , והעריך כי ללא טיפול נשקפת ממנו מסוכנות בינונית-גבוהה להישנות עבירות דומות בעתיד. לפיכך שירות המבחן המליץ להעמידו בצו מבחן למשך 18 חודשים, שבמהלכם ישולב בטיפול. בנוסף הומלץ לחייבו לשלם פיצוי כספי למתלוננים.
10.
התסקיר לגבי המשיב 2 – שירות המבחן ציין כי המשיב 2 מכיר בפגיעה ב מתלוננים , אך איננו לוקח אחריות אמיתית על מעשיו. שירות המבחן התרשם כי המשיב 2 מתקשה לווסת את דחפיו, ומשליך את מעורבותו בעבירות על גורמים חיצוניים. שירות המבחן העריך כי על אף נכונותו של המשיב 2 לקחת חלק בתהליך טיפולי – נשקף ממנו סיכון להתנהגות פורצת גבולות בעתיד. לפיכך שירות המבחן המליץ להשית על
המשיב 2 עונש מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, לצד הטלת צו מבחן.
11.
התסקיר לגבי המשיב 3 – שירות המבחן ציין כי המשיב 3 לקח אחריות חלקית בלבד למעשיו, והכחיש כי ניסה להשתחרר בכוח מאחיזתה של השוטרת שעצרה אותו, וזאת בניגוד לעובדות כתב האישום המתוקן
בהן הודה. שירות המבחן העריך עוד כי המשיב 3
לא הפגין כל אמפתיה כלפי המתלוננים . בצד זאת, שירות המבחן התרשם כי המשיב 3
איננו בעל מאפיינים אלימים ומושרשים וכי הינו בעל יכולת שליטה בדחפיו, הגם שפועל לעיתים מתוך פזיזות. שירות המבחן העריך כי קיים סיכון שהמשיב 3 יחזור ויבצע עבירות בעתיד, ונמנע מליתן המלצה טיפולית בעניינו, אך לצד זאת המליץ להימנע מהטלת עונש מאסר מאחורי סורח ובריח עליו לנוכח גילו הצעיר.
12.
התסקיר לגבי המשיב 4 – שירות המבחן ציין כי המשיב 4 מסרב לקחת אחריות על מעשיו ואיננו מגלה אמפתיה כלפי המתלוננים . שירות המבחן התרשם עוד כי המשיב 4
מאופיין בדפוסי התנהגות אלימים כדרך לפתרון המחלוקת עם המתלוננים , ונוטה להשליך את האחריות למעשיו על גורמים חיצוניים. לפיכך שירות המבחן העריך כי המשיב 4 לא יוכל להפיק תועלת מקשר טיפולי, ונמנע מלבוא בהמלצה טיפולית בעניינו.
13.
בתאריך 27.10.2015, בית המשפט המחוזי הנכבד גזר את דינם של המשיבים . לצורך קביעת מתחם הענישה ההולם בעניינם של המשיבים
– בית המשפט המחוזי הנכבד עמד בהרחבה על הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות, על מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות דומות, ועל הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות.
באשר לערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות , נקבע כי מעשיהם של המשיבים
פגעו בערכים המוגנים הקשורים בקדושת החיים; שלמות הגוף; שמירה על הסדר הציבורי ושלטון החוק, ושמירת שלוות נפשם של האזרחים ושל עובדי ציבורי.
לעניין מדיניות הענישה הנהוגה
– בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי מסתמנת מגמה ברורה של החמרה בענישה במקרים בהם מדובר בתקיפה אלימה בחבורה בה נעשה שימוש בנשק קר, או חם. באשר לעבירת ההפרעה לשוטר בשל מילוי תפקידו – בית המשפט המחוזי הנכבד הדגיש כי לצד העבירה קבוע עונש מאסר מינימאלי (בן שבועיים ימים), המבטא את התייחסותו המחמירה של המחוקק לעבירה זו.
במסגרת הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה
– בית משפט המחוזי הנכבד הטעים כי המשיבים
ביקשו ליישב סכסוך עם המתלוננים
בדרך אלימה, לאחר תכנון מוקדם וביצוע מארב, תוך גרימת חבלות קשות ביותר ל מתלוננים על-ידי שימוש בכלי נשק קר מאולתרים (מוטות וקרשים). בית המשפט המחוזי ציין עוד כי למעשיהם של המשיבים 1 ו-3 נלווית חומרה נוספת, וזאת שכן מעשיהם נעשו תוך הפרת צו הגנה
שהוצא על-ידי בית המשפט, ואגב פגיעה בעיקרון שלטון החוק. באשר לעבירת ההפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, בה הורשע המשיב 2 , עת ניסה לסכל חיפוש משטרתי אחריו, ולחמוק ממעצר חוקי – בית המשפט המחוזי הנכבד הדגיש כי עבירות אלה פוגעות בתפקוד רשויות האכיפה, ובעקרונות של שלטון החוק ושמירת הסדר הציבורי. באשר למשיבים 3 ו-4 ,
אשר הורשעו גם הם בעבירה זו, נקבע כי בעניינם נוספת פגיעה גם בשלום הציבור בשל הנסיבות החמורות יותר של ביצוע העבירה.
14.
לנוכח כל האמור לעיל – בית המשפט המחוזי הנכבד קבע את מתחמי הענישה ההולמים הבאים:
בגין האישום הראשון , בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי מתחם הענישה בעניינם של המשיבים
נע בין 12 ל-30 חודשי מאסר בפועל, לצד עונש של פסילת רישיון נהיגה, תוך שהוא מדגיש כי נוכח חלקם הדומה של המשיבים
בביצוע העבירות, אין כל מקום לאבחנה במתחמי הענישה ההולמים בעניינם.
בגין האירוע בו הורשע ה משיב 2 בלבד בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, , מושא האישום השני (שנ י מקרים) – בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי מתחם הענישה ההולם נע בין מאסר מותנה לבין שני חודשי מאסר בפועל, שיכול וירוצו בדרך של עבודות שירות.
בגין האירועים מושא האישום השלישי – בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי מתחם הענישה בעניינם של המשיב 3 נע בין מאסר מותנה לבין ארבעה חודשי עבודות שירות, ובעניינו של המשיב 4 , אשר הורשע כאמור גם בעבירות של איומים והעלבת עובד ציבור, מתחם הענישה נע בין חודשיים לשישה חודשי מאסר בפועל, שיכול וירוצו בדרך של עבודות שירות.
15.
בבואו לקבוע את עונשיהם של המשיבים
בתוך מתחם הענישה – בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי במסגרת הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה
יש לזקוף לקולת המשיבים : את הודאת ם ב כתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון, אשר תרמה תרומה ניכרת לחיסכון בזמן שיפוטי; את נכונותם של המשיבים לכרות סולחה עם המתלוננים , ולפצותם על נזקיהם בהתאם להצעת ועדת הסולחה (ניסיון שכשל בשל סירוב משפחת המתלוננים להצעה), ואת החרטה שהביעו על מעשיהם.
16.
לנוכח כל האמור לעיל, ולאחר שאיזן בין כל השיקולים שנזכרו – בית המשפט המחוזי הנכבד השית על המשיבים את העונשים המפורטים בפיסקה 1 שלעיל.
תסקירי מבחן עדכניים בעניינם של המשיבים
17.
לקראת הדיון בערעורים הוגשו לעיוננו תסקירי מבחן מעודכנים לגבי המשיבים , אשר יפורטו בתמצית להלן:
בתסקיר המעודכן לגבי המשיב 1 – שירות המבחן העריך כי עדיין ניכרת מידה פורמאלית בלבד של אמפתיה מצידו של המשיב 1 כלפי המתלוננים , תוך שהוא נוטה להשליך את האחריות למעשיו ואת תוצאות האירוע על המתלוננים . שירות המבחן התרשם כי המשיב 1
מפחית מחומרת מעשיו וממידת אחריותו, ובעל נטייה להתנהגות אימפולסיבית. לפיכך שירות המבחן לא בא בהמלצה בעניינו.
בתסקיר המעודכן לגבי המשיב 2
– שירות המבחן מסר כי המשיב 2
מצוי בתהליך טיפולי משמעותי, וניכר כי הוא מכיר ומבין שדפוסי התנהגותו האלימים פגעו בו לאורך השנים. שירות המבחן התרשם כי המשיב 2 הצליח למתן ולייצב את התנהגותו, אך עם זאת הוא זקוק עדיין לכלים וסיוע.
בתסקיר המעודכן לגבי המשיב 3 – שירות המבחן התרשם כי
המשיב 3 איננו מביע חרטה אמיתית למעשיו, ומרוכז בהשלכות מעשיו על מצבו האישי והעיכוב בהתפתחותו האישית והמקצועית. שירות המבחן התרשם כי המשיב 3 , הגם שאיננו מאופיין בקווי אישיות עברייניים, מתקשה לבחון את התנהלותו באופן ביקורתי, וכי היענותו לטיפול נובעת מתוך חששו מהעונש.
בתסקיר המעודכן לגבי המשיב 4 – שירות המבחן מסר כי המשיב 4 איננו לוקח אחריות למעשיו, ואף ציין בפני שירות המבחן כי הודאתו במיוחס לו נבעה רק מתוך הרצון לסיים את התיק. שירות המבחן התרשם כי המשיב 4
מונע מתוך תחושת קורבנות וממוקד בתוצאות האירוע ולא בנסיבותיו. שירות המבחן ציין עוד כי המשיב 4
איננו מבין את חומרת מעשיו, ואיננו מעוניין להשתלב בטיפול. לפיכך שירות המבחן נמנע מהמלצה בעניינו.
ערעור המשיבים על חומרת עונשם
18.
המשיבים 3-1 משיגים על חומרת העונש שהושת עליהם בגזר הדין. לטענת המשיבים 3-1 – העונש שהושת עליהם חורג לחומרא באופן קיצוני ממדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים. המשיבים 3-1 טוענים עוד כי גזר הדין איננו נותן משקל ראוי לנסיבותיהם האישיות שפורטו בתסקירים בעניינם; להיסטורית הסכסוך הממושכת בין הצדדים, ולכך שהמתלוננים
הורשעו בעבר בגין ביצוע עבירות אלימות כלפי חלק מהמשיבים .
19.
בדיון שנערך בפנינו, בא-כוח המשיבים 3-1 חזר על נימוקי הערעור, והדגיש כי יש ליתן משקל רב יותר לכך ש המשיבים ביצעו את העבירות בהן הורשעו עקב סכסוך מתמשך עם המתלוננים . עוד נטען כי יש בניסיון הסולחה מצד המשיבים 3-1 , הגם שלא צלח, משום נסיבה לקולא, לה יש ליתן משקל משמעותי בגזירת עונשם.
20.
בהודעת הערעור המקורית –
המשיב 4 הלין על חומרת העונש שהושת עליו, אשר לשיטתו, חורג לחומרא ממדיניות הענישה הנהוגה והמקובלת במקרים כגון אלה . בתוך כך המשיב 4 טען כי בית המשפט המחוזי הנכבד שגה משלא נתן את המשקל הראוי להודאתו, ולהיותו נעדר עבר פלילי במועד ביצוע העבירות.
21.
בדיון שנערך בפנינו, בא-כוחו של המשיב 4
ביקש להגיש הודעת ערעור מתוקנת – בגדרה נתבקשנו לאפשר למשיב 4 לחזור בו מהודאתו. הוא נימק את הבקשה בטענה שמרשו הודה במיוחס לו נוכח: "לחצים מצד בני המשפחה", ולאור התניה מצד התביעה לעריכת הסדר טיעון קולקטיבי. דברים אלו נכונים ביתר שאת, לשיטתו, לאור העובדה ש המשיב 4 שולל את האחריות למעשים בהם הודה, כעולה מתסקירי שירות המבחן שהוגשו בעניינו. לחילופין, המשיב 4 ביקש להקל בעונשו, על ידי הטלת עונש שירוצה בדרך של עבודות שירות.
ערעור המדינה על קולת העונש
22.
לטענת המערערת , יש לדחות את ערעורם של
המשיבים ולקבל את ערעורה, כך שעונשם של המשיבים
יוחמר באופן משמעותי. המערערת
טוענת כי נסיבות ביצוע העבירות והאינטרסים החברתיים שנפגעו – מחייבים, בנסיבות, קביעת מתחם ענישה גבוה יותר. לטענת המערערת ,
מעשיהם של המשיבים
ממוקמים ברף החומרה הגבוה ביותר בתחום של עבירות האלימות והפרת הסדר הציבורי . לשיטת המערערת , המתחם שקבע בית המשפט המחוזי מעביר מסר מקל ביחס לשימוש בכוח הזרוע לשם פתרון סכסוכים, תוך נטילת החוק לידיים. עוד נטען, כי בית המשפט המחוזי הנכבד לא נתן את המשקל הראוי לנסיבות ביצוע העבירה, לרבות אלמנט התכנון שקדם לביצועה, השימוש בנשק קר והאלימות החמורה שהופעלה במהלך האירועים. בנוסף נטען, כי המשיבים לא גילו אמפתיה כלפי המתלוננים , וכי אין במקרה דנן נסיבות מיוחדות שיש בהן כדי להצדיק את העונש המקל, לשיטתה, שנגזר על המשיבים .
23.
בדיון שנערך בפנינו, באת-כוח המערערת
חזרה על נימוקי הערעור, והדגישה כי מדיניות הענישה הנוהגת בפסיקתו של בית משפט זה מחייבת קביעת מתחם ענישה גבוה יותר בעניינם של המשיבים , וכי בנסיבות העניין אין הצדקה לסטות ממתחם העונש ההולם משיקולי שיקום, ובהתאם לכך יש מקום להתערבות בגזר דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד .
התפתחויות נוספות
24.
בתום הדיון שנערך בפנינו, ולאור טענות שהשמיע בא-כוח המשיב 4
באשר לרצונו של מרשו לחזור בו מהודאתו – הורינו כי המערערת תגיש לבית המשפט הודעה מעדכנת ביחס לשאלה האם היתה התניה מצד התביעה לעריכת הסדר טיעון קולקטיבי, ובאילו נסיבות הוחלט שלא לעמוד על התניה כזו, אם היתה כזו, לגבי נאשם נוסף ב כתב האישום .
25.
בהודעת המערערת שהוגשה בתגובה לאמור בפיסקה 24 שלעיל – נמסר כי אין בתרשומות שנערכו בתיק כדי להבהיר האם היתה התניה מצד המערערת לעריכת הסדר טיעון קולקטיבי עם המשיבים , אם לאו. יחד עם זאת נטען, כי גם אם היתה התניה שכזו – הרי שמרגע שהמערערת הסכימה כי נאשם נוסף בכתב האישום המתוקן יחזור בו מן ההסדר לבדו, גם המשיב 4 , אשר ראה כי המערערת איננה עומדת על ההתניה הנטענת, יכול היה לעשות כן, אך בחר שלא לחזור בו מהודאתו.
26.
בא-כוח המשיב 4 הגיב להודעה המעדכנת מטעם המערערת , וטען, בין היתר, כי בנסיבות העניין יש לאפשר למשיב 4 לחזור בו מהודאתו לנוכח אי הבהירות בדבר אופן עריכת הסדר הטיעון. לטענת בא-כוח המשיב
4 , דברים אלו נכונים ביתר שאת, נוכח הדברים שהמשיב 4
מסר לשירות המבחן בתסקירים באשר למעורבותו באירועים, מושאי כתב האישום .
דיון והכרעה
27.
טרם שנדרש לערעור המשיבים כנגד חומרת העונש, נתייחס תחילה לבקשת המשיב 4
כי נאפשר לו לחזור מהודאתו.
בקשת החזרה מהודיה
28.
סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] – התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ ), קובע כדלקמן:
"הודה הנאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו".
29.
כפי שנקבע בפסיקתו של בית משפט זה, חזרה מהודיה תאושר מקום בו מתקיים חשש ממשי כי הושגה שלא כדין באופן המצדיק את פסילתה; וכך נפסק, למשל, בהקשר זה באחת הפרשות:
" ההשקפה המקובלת היא כי חזרה מהודיה תתאפשר בנסיבות חריגות ורק מקום בו משקלם של "הנימוקים המיוחדים" הנדרשים מכוחו של סעיף 153 לחסד"פ הוא משמעותי. נימוקים כאלה עשויים להתקיים מקום בו מתעורר חשש ממשי כי חרף העובדה שההודיה נמסרה בין כותלי בית המשפט, ועל אף ההנחה הרגילה לפיה הודיה כזו ניתנה באופן חופשי ומרצון, נפל בה פסול הנובע מפגם ברצונו החופשי של הנאשם או בהבנתו את משמעות ההודיה, או מכך שהיא הושגה שלא כדין באופן המצדיק את פסילתה" (ראו: ע"פ 5583/08 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (13.4.2010), (להלן: עניין פלוני )).
30.
זה המקום להוסיף ולציין כי על אף שסעיף 153(א)
לחסד"פ הנ"ל מתייחס לחזרה מהודיה במהלך המשפט המתנהל בפני הערכאה המבררת, נקבע לא אחת כי לבית המשפט נתונה הסמכות לאפשר חזרה מהודיה גם בשלב הערעור (ראו: ע"פ 10478/09 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה ח (24.6.2010)). יחד עם זאת, למועד העלאת הבקשה – לפני הכרעת הדין, לאחר הכרעת הדין אך לפני מתן גזר הדין, או בערכאת הערעור – קיימת חשיבות רבה, וכבר נפסק:
"בעוד שברובם המכריע של פסקי הדין שיישמו את הגישה המחמירה מדובר היה בנאשמים אשר ביקשו לראשונה לחזור בהם מהודיותיהם לאחר שנגזר דינם ובמסגרת ערעור שהגישו; הרי שבעניין סמחאת דובר בנאשם שביקש לחזור בו מהודייתו עובר לגזירת הדין ... אכן, סמכותו של בית המשפט לאפשר חזרה מהודיה משתרעת על כל שלביו של ההליך הפלילי, לרבות שלב הערעור ... אולם, לעיתוי העלאת הבקשה – עובר למתן הכרעת הדין ולגזירת העונש או לאחריה – נודעת חשיבות מכרעת מבחינת הנטייה להיעתר לה ... אכן, בנסיבות בהן מועלית הבקשה לאחר מתן הכרעת הדין וגזר הדין או בשלב הערעור 'החשש מניצול ההליך הפלילי כאמצעי תימרון בידי נאשם, המבקש לבחון את תוצאות ההליך ועל-פיהן להחליט אם לדבוק בהודייתו או לחזור בו ממנה ולחדש את המשפט, אינו חשש סרק' (ראו: רע"פ 2292/08 אמסלם נ' מדינת ישראל , פסקה 5 לפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה (30.3.2009)) ( עניין פלוני , פסקה 5); ההדגשה שלי – ח"מ ).
אשר על כן, ככל שהבקשה לחזרה מהודיה מוגשת לבית המשפט בשלב מתקדם יותר של ההליך, ובוודאי כאשר הטענה מתעוררת רק בשלב הערעור, כך ידרשו נימוקים מיוחדים חזקים יותר לשם קבלתה, ואולם – שיקול העיתוי איננו בגדר שיקול בודד.
31.
זאת ועוד: בית המשפט המוצא כי בתסקיר שירות המבחן עולה הכחשה לגבי האחריות לעבירה, אשר עומדת בניגוד להסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים – ראוי כי ידרש לכך, ויעמיד את הנאשם המודה,
או המבקש לחזור בו על נפקות הדברים לכאן, או לכאן. ואולם לא בכל מקרה בו נמנע בית המשפט מעשות כן – יגרום הדבר לביטול ההודיה. הדבר תלוי בנסיבות, ובהן במיוחד לוח הזמנים וההתרחשויות הקונקרטיות (ראו: ע"פ 3011/13 קאסם נ' מדינת ישראל , פסקה כד (05.02.2015 ).
32.
נוכח העקרונות הכלליים הנ"ל, יש לדחות , בנסיבות העניין, את בקשתו של
המשיב 4
לחזור בו מהודיתו, ממספר טעמים:
ראשית , המשיב 4 הצהיר במסגרת הכרעת הדין כי הוא מודע לפרטי הסדר הטיעון; כי הוא מבקש לחזור בו מכפירתו ולהודות בעובדות כתב האישום המתוקן , וכי ההסדר נעשה מרצונו הטוב והחופשי (שם, עמ' 19).
שנית, המשיב 4 לא הצביע על טעמים מיוחדים, המצדיקים את קבלת בקשתו לחזור בו מן ההודיה בשלב הערעור. זאת ועוד: בהודעת הערעור המקורית שהגיש המשיב 4
כנגד חומרת העונש – הוא ביקש כי בית המשפט יתחשב בהודאתו בכתב האישום המתוקן כנסיבה לקולא.
שלישית ,
וזה העיקר לענייננו, נאשם נוסף בפרשה ביקש לחזור בו מהודיתו ועניינו נקבע להוכחות.
המשיב 4 , אשר נכח בדיון זה, והיה מיוצג – לא העלה במועד זה כל טענה לעניין רצונו לחזור בו מהדברים בהם הודה, ואף לא העלה השגה בפני בית המשפט המחוזי הנכבד המלמדת כי הודאתו לא ניתנה באופן חופשי ומרצון.
די בטעמים אלו על מנת לדחות את טענותיו של המשיב 4
בעניין זה.
33.
למעלה מן הצורך, יש לציין כי יתכן והיה מקום לשקול ביתר אהדה את בקשת המשיב 4
להתיר לו לחזור בו מהודיתו – לוּ היינו משתכנעים כי יש ממש בטענותיו בדבר ה"לחץ" בו היה נתון ואי-הבנתו את מהות ההודיה. ואולם בענייננו נראה כי החלטתו של המשיב 4
לבקש לחזור בו מהודיתו מקורה בכך שלאחר מעשה סבר כי עשה מקח טעות, ומכאן שרצונו לשוב ולפתוח את עניינו מחדש – איננו אפשרי בנסיבות שלפנינו (השוו: ע "פ 2094/11 ציון בן עמי נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (11.10.2011)).
הכרעה לעניין הערעורים על גזר הדין
34.
לאחר שבחנו את מכלול החומר שבתיק ושמענו את טענות באי-כוח הצדדים במהלך הדיון – הגענו למסקנה כי העונשים שהושתו על המשיבים אכן סוטים לקולא ממדיניות הענישה הנהוגה, ולפיכך יש לדחות את ערעוריהם של המשיבים ולקבל את ערעורה של המערערת. הנימוקים למסקנתנו זו יובאו בקצרה מיד בסמוך .
35.
הלכה
היא, כי ערכאת הערעור תתערב בעונש שהוטל על-ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה, או כשנפלה טעות מהותית בגזר הדין ( ראו : ע"פ 8344/14 אסור נ' מדינת ישראל (15.03.2015);
ע"פ 1630/15 גיליון נ' מדינת ישראל (13.03.2016); ע"פ 7760/15 מדינת ישראל נ' הייב
(10.05.2016)). בנסיבות העניין – העונש שנגזר על המשיבים אכן איננו משקף כדבעי את חומרת מעשיהם, ומהווה סטייה ממשית מן הענישה הראויה במקרים כגון דא באופן המחייב את התערבותה של ערכאת הערעור.
36.
המשיבים
הורשעו בעבירות אלימות חמורות לאחר תכנון מוקדם, ועריכת מארב לשם תפיסת המתלוננים , והכל תוך שימוש בכלי נשק קר מאולתרים (מוטות וקרשים) ובכלי רכב. מעשי המשיבים גרמו לנזקים גופניים חמורים ל בסאם ו- לגסאן , אשר הצריכו טיפול רפואי וימי אשפוז. האלימות הקשה שננקטה על-ידי המשיבים העמידה את המתלוננים בסיכון חמור, עד כדי סכנת חיים, ודומה כי רק בנס –האירוע לא נסתיים בנזק חמור יותר. בית משפט זה עמד לא אחת על החומרה היתרה הגלומה בעבירות אלימות המבוצעות על רקע של ויכוח, ועל הצורך להרתיע מפני יישוב סכסוכים בכוח הזרוע, וחברתנו השופטת
ע' ארבל , ציינה ב-ע"פ 4173/07
פלוני נ' מדינת ישראל
(16.8.2007) בהקשר זה כך:
"רבות נאמר בבתי המשפט על תופעת האלימות הפושה בחברה הישראלית ועל הצורך של איחוד כוחות של כל הרשויות לצורך מלחמה בתופעה זו. תפקידו של בית המשפט במאבק הוא הטלת עונשים מרתיעים ומשמעותיים על הנוקטים באלימות לפתרון סכסוכים, על מנת להעביר מסר, הן לעבריין האינדיווידואלי, והן לעבריינים הפוטנציאלים ולחברה כולה, כי אין החברה טולרנטית להתנהגויות מעין אלה" (ראו גם:
ע"פ 4631/13
מדינת ישראל נ' כרים ,
פיסקה 23 (25.2.2014);
ע"פ 8568/14
אבו גאבר נ' מדינת ישראל ,
פיסקה ל' (19.5.2015);
ע"פ 8993/14
מדינת ישראל נ' פלוני ואח '
(09.08.2015)).
ב-ע"פ 3573/08 עוודרה נ' מדינת ישראל (13.04.2010) חברנו, השופט י' דנציגר, הוסיף וקבע כדלקמן :
"...קיים אינטרס ציבורי מובהק וחד משמעי בהרתעת היחיד והרתעת הרבים מפני נקיטה בדרך של כוח ואלימות ליישוב מחלוקות וסכסוכים תוך שימוש בנשק קר. המסר שצריך לצאת מבית משפט זה הוא שחברה מתוקנת אינה יכולה להשלים עם שימוש בסכין לשם פתרון מחלוקות וסכסוכים. יש לשוב ולהדגיש כי זכותו של כל אדם לחיים ולשלמות הגוף היא זכות יסוד מקודשת ואין להתיר לאיש לפגוע בזכות זו. יש להלחם באלימות שפשטה בחברה הישראלית על כל צורותיה וגווניה, אם בתוך המשפחה ואם מחוצה לה, אם בקרב בני נוער ואם בקרב מבוגרים. נגע האלימות הינו רעה חולה שיש לבערה מן היסוד, ומן הראוי שידע כל איש ותדע כל אישה כי אם יבחרו בדרך האלימות ייטו בתי המשפט להשית עליהם עונשי מאסר משמעותיים ומרתיעים מאחורי סורג ובריח" (שם, בפסקה 45, וראו גם ע"פ 3863/09 מדינת ישראל נ' חסן
(10.11.2009); ע"פ 302/04 ארונוב נ' מדינת ישראל (25.5.2004); ע"פ 3562/05 פלוני נ' מדינת ישראל (20.7.2005); ע"פ 4257/07 פלוני נ' מדינת ישראל (5.3.2008); ע"פ 3220/09 מוחמד נ' מדינת ישראל (11.10.2009)).
37.
בענייננו החומרה אותה יש לייחס למעשיהם של המשיבים
אף גוברת בשים לב לנתונים הנוספים הבאים: למעשי האלימות של המשיבים 1 ו-3 נלוותה עבירה של הפרת הוראה חוקית בגין הפרת צו הגנה ;
המשיב 2 ניסה לסכל חיפוש משטרתי אחריו, ולחמוק ממעצר חוקי; המשיבים 4-3 ניסו להימלט ממעצר שעה שנעצרו במחסום משטרתי אקראי, תוך שהמשיב 4
סירב לשתף פעולה עם הנחיות השוטרים, ובהמשך נמלט בריצה מן השוטרים, והמשיב 3 ניסה להימלט, ומשתפסה אותו שוטרת בזרועו ניסה להשתחרר בכוח מאחיזתה, ו המשיב 4 השמיע בפני השוטר שעצר אותו איומים וקללות.
לפיכך, ולנוכח חומרת העבירות בהן הורשעו המשיבים
וריבויין, והתוצאות הקשות שהיו מנת חלקם של המתלוננים – מתחם הענישה, אותו קבע בית המשפט המחוזי הנכבד בגין
האישום הראשון הינו שגוי , ויש לקבוע כי בנסיבות העניין מתחם הענישה ינוע בין 24 ל-48 חודשי מאסר לריצוי בפועל (ראו והשוו, פסק דינו של השופט א' שהם ב- ע"פ 4225/16
מדינת ישראל נ' קדאח (13.10.2016) (להלן: עניין קפאח )) .
38.
לנוכח האמור לעיל, ובהמשך לאמור בתסקירים העדכניים שהוגשו בעניינם של המשיבים – הגענו לכלל מסקנה כי העונש שהושת על המשיבים
אמנם סוטה מהותית לקולא ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות כגון דא, ומן הראוי לקבל את ערעור המדינה ולהחמיר במידת-מה בעונשם של המשיבים (ראו: ע"פ 7878/09 מדינת ישראל נ' פלוני (3.8.2010);
ע"פ 4631/13 מדינת ישראל נ' כרים
(25.02.2014); עניין קדאח
(13.10.2016). עם זאת, אנו רואים להתחשב בנסיבות המקלות שפורטו על-ידי בית המשפט המחוזי הנכבד, וביניהן: הודאתם של המשיבים
במיוחס להם; נכונותם של המשיבים
לכרות "סולחה" עם המתלוננים
(אף שהסכם הסולחה לא הסתייע), והחרטה שהביעו.
39.
לנוכח מכלול הנסיבות, ובשים לב לכך שערכאת הערעור איננה נוהגת למצות את מלוא חומרת הדין – החלטנו לקבל את ערעורה של המדינה ולהעמיד את עונשם של המשיבים 2-1 על 30 חודשי מאסר לריצוי בפועל (בניכוי ימי מעצרם), ואת עונשם של המשיבים 4-3 על 17 חודשי מאסר לריצוי בפועל (בניכוי ימי מעצרם). מאחר שלא מצאנו כי נפל פגם ביתר רכיבי גזר הדין, לרבות בעונשי הפסילה ש המשיבים
ביקשו להשיג עליהם – מרכיבי הענישה הנוספים יוותרו על כנם, ללא שינוי .
40.
המשיבים 3 ו-4 יתייצבו לריצוי עונש המאסר שנגזר עליהם – בתאריך 02.01.2017 עד לשעה 10:00 (ארכה זו ניתנת להם לצרכי התארגנות, ובמועד זה יפקעו צווי עיכוב הביצוע על התנאים שנכרכו בהם). ההתייצבות תהיה בבימ"ר קישון, או במקום אחר על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותם תעודת זהות, או דרכון. על המשיבים 4-3 לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, טלפונים: 08-9787377 או 08-9787336.
ניתן היום, כ"ט
בחשון התשע"ז (30.11.2016).
ש ו פ ט
ש
ו פ ט
ש
ו פ ט