ע"פ 8560/99 דוד אוחיון נ. מדינת ישראל

הרשעת המערער בשתי פרשיות האישום מעוגנת בממצאים עובדתיים חד-משמעיים שנקבעו על-ידי בית המשפט המחוזי על יסוד התרשמותו הבלתי אמצעית מעדויות המעורבים והתמיכה שנמצאה לו לגירסת המתלוננת בראיות ובעדויות אחרות. טענות הסניגור לא שיכנעונו כי יש יסוד להתערב באיזה מן הממצאים הללו ובמסקנות שבית המשפט המחוזי הסיק מהם. שקלנו את בקשת הסניגור להתיר לו להגיש ראיות נוספות בשלב הערעור. אין גם אחת בראיות הנוספות, שלא היה בידי מי שייצג את המערער לפני הערכאה הראשונה להגישה בגדר פרשת הראיות לפני בית המשפט המחוזי. חרף טענות הסניגור לא שוכנענו, כי הסניגור שייצג את המערער במשפטו לא היה רשאי, משיקולים סניגוריאליים לגיטימיים, להימנע מהגשת הראיות הללו. לא מצאנו מקום לבקש מן המדינה להשיב על הערעור נגד ההרשעה.

בשל הרשעתו בשתי הפרשיות נגזרו על המערער חמש-עשרה שנות מאסר, שתים-עשרה מתוכן לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו. בית המשפט המחוזי לא פירש איזה חלק מתקופת המאסר הוטלה על המערער בגין כל אחת מן הפרשיות, אך דומה כי בקביעת תקופת המאסר על שתי הפרשיות כמכלול החמיר בית המשפט המחוזי עם המערער יתר על המידה. בעונש זה רואים אנו מקום להתערב, תוך שהננו מתחשבים בין היתר בעברו הפלילי וכן בגילו הצעיר של המערער.

הערעור על הכרעת הדין נדחה. הערעור על חומרת העונש מתקבל ועונשו של המערער מועמד בזה על עשר שנות מאסר, שמונה שנים מתוכן מאסר ממש ויתרת התקופה מאסר על-תנאי, כשהתנאי הוא כקבוע בגזר-דינו של בית המשפט המחוזי. מתקופת המאסר בפועל ינוכו ימי מעצרו של המערער.