ע"פ 8585/04 אלברט פסחוב נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.בחודש אוגוסט 2003, במהלך בילוי במועדון באשדוד, פרצה קטטה בין מספר אנשים ובמהלכה הפיל המערער את המתלונן, ובעודו שוכב דקר אותו בירך, בשורש כף היד ובבית השחי. המערער הודה בעובדות שיוחסו לו, ובעקבות כך הורשע בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין.

לאחר שלבית המשפט הוגשו תסקירים של שירות המבחן, והצדדים טענו לעונש, נגזרו על המערער 10 חודשי מאסר בפועל ו-18 חודשים מאסר על-תנאי.

2.הערעור שבפנינו מופנה כנגד העונש, ובגדרו נטען כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל ראוי לגילו הצעיר של המערער, אישיותו ונסיבותיו. כן נטען, כי הסכין בה דקר המערער את יריבו, הגיעה לידיו באקראי, ולמעשה מדובר בסכינו של המתלונן.

3.כאשר החל הדיון בערעור בחודש שבט תשס"ה (ינואר 2005), החלטנו שלא להכריע בו עד אשר תתברר מידת הצלחתו של תהליך טיפולי בו שולב המערער. מאז חלפה כשנה, ומהתסקיר המונח בפנינו מצטיירת תמונה מעודדת לפיה עבר המערער תהליך משמעותי, ככל הנראה, בעקבות החלטה שגמלה בלבו לזנוח את הרגליו הישנים ולאמץ אורחות חיים של בני אדם מהוגנים. במסגרת זו החל המערער בלמודים אקדמיים משולבים בעבודה לפרנסתו, ועל רקע כל אלה המליץ שירות המבחן שלא לקטוע תהליך זה על ידי כליאתו של המערער.

4.את ההמלצה הזו החלטנו לאמץ לא בלי לבטים. המערער חטא בעבירה קשה, שככלל, דינו של מבצעה הוא מאסר ממש, ולתקופה ממושכת. אולם, נוכח השינוי המשמעותי שחל במערער, והאפשרות המסתמנת שהוא בעיצומו של תהליך שיקום, סברנו כי הנזק שעלול להיות כרוך בכליאתו, גדול במידה רבה מהתועלת שבו כגורם העשוי להרתיע את הרבים.

לפיכך, ובנסיבותיו החריגות של המקרה שבפנינו, אנו מחליטים לקבל את הערעור, ולהעמיד את עונש המאסר בפועל בו ישא המערער על 6 חודשים. נהיה מוכנים לבחון את האפשרות שהמערער ישא בעונש זה בדרך של עבודות שירות, ונעשה זאת לאחר שהממונה על העבודות יניח בפנינו את המלצתו, תוך 30 ימים מהיום. אנו מוסיפים ומורים כי המערער יהיה נתון בפיקוח שירות המבחן במשך שנה אחת מהיום. המאסר על-תנאי שנגזר בערכאה הראשונה, נותר על כנו.