ע"פ 868/09 בילאל נעסי נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

שני המערערים הועמדו לדין בגין מעורבותם באירועים שונים שהתרחשו בתאריך 28.6.08, בשעת בוקר מוקדמת, בכבישים בצפון הארץ. אותה שעה נהג בילאל נעסי (המערער בע"פ 868/09, להלן: בילאל) ברכב מכיוון צומת צמח לטבריה, תוך שהוא עושה זאת במהירות מופרזת, עובר מנתיב לנתיב ומסכן רכבים אחרים ונהגיהם שנאלצו לסטות לשולי הדרך. שוטר שהבחין בו והחל נוסע אחריו סימן לו לעצור, אולם בילאל התעלם ממנו והוסיף להימלט בנסיעה פרועה. בשלב זה הצטרף למרדף זייד אמארה (המערער בע"פ 2174/09, להלן: זייד), שעם הרכב בו נהג עקף את הניידת בצורה מסוכנת, וגרם לה לרדת לשולי הכביש. בעקבות כל אלה הוצבו מחסומים בדרכים שונות, ובאחת מהן עלה בילאל על דוקרנים שגרמו לתקר ברכבו, והוא נאלץ לעצור ולברוח רגלית. מאידך, המשיך זייד בבריחה, פרץ מחסומים נוספים, חצה צמתים בהם דלק אור אדום, עד שלבסוף התנגש בניידת משטרה וכתוצאה מכך נפצעה שוטרת שישבה בה.

2.

המערערים הודו בעובדות שיוחסו להם, ובעקבות כך הורשעו בעבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, אי-ציות לאות שניתן על ידי שוטר ועקיפה כשהדרך לא פנויה. בנוסף, הורשע בילאל בעבירה של שיבוש מהלכי משפט, ואילו זייד הורשע בעבירות של פציעה בנסיבות מחמירות ואי ציות להוראת תמרור. לאחר שהצדדים טענו לעונש, נגזר דינם: בילאל נדון ל-42 חודשי מאסר, שתי תקופות של מאסר על-תנאי, 4 שנות פסילה מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה, ושנת פסילה על-תנאי; זייד נדון ל-48 חודשי מאסר, שתי תקופות של מאסר על תנאי, פסילה בפועל של 4.5 שנים ופסילה על-תנאי של 18 חודשים.

3.

שני המערערים סבורים כי בית המשפט המחוזי החמיר בעונשיהם, ולהלן מקצת מהטענות אותן העלו בפנינו: מדובר בנאשמים צעירים ונעדרי עבר פלילי; הם הודו בעובדותיו של כתב האישום וחסכו זמן שיפוטי; העונש חורג מרמת הענישה הנוהגת בעבירות מסוג זה; לא ניתן משקל הולם לשיקולי שיקום והועדפו על פניהם שיקולי גמול והרתעה.

4.

לא מצאנו בכל אלה עילה לשנות מן העונשים אותם גזר בית המשפט המחוזי. המערערים נהגו במהירות מופרזת בדרכים ציבוריות, תוך יצירתה של סכנה מוחשית למשתמשים אחרים בדרך, רק משום רצונם להימלט מאנשי החוק. יתרה מכך, נראה כי מדובר באנשים שיראת החוק היא מהם והלאה, ואחד מהם (זייד) אף לא היסס לגרום לניידת לסטות לשולי הדרך, ולבסוף פגע בניידת אחרת וגרם לפציעתה של שוטרת. על התנהגות מסוג זה, כך פסקנו בעבר, יש להגיב בהשתתם של עונשי מאסר ממושכים, ולא מצאנו כי בית המשפט המחוזי החמיר עם המערערים מעבר למתחייב.

אי-לכך, הערעורים נדחה.