ע"פ 8720/08 תמיר דגן נ. מדינת ישראל

1.

בפני בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת על המבקש בבית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (כב' השופט כבוב חאלד ) בתאריך 23.9.08 (ת.פ 40364/05).

העובדות הצריכות לעניין

2.

בתאריך 27.3.08 הרשיע בית המשפט קמא את המבקש בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, בעבירה של הצתה, ובעבירה של קבלת דבר במרמה. על פי העובדות שנקבעו בהכרעת הדין, המבקש ושניים אחרים (להלן: יעקב ואסליזאדה ) קשרו קשר לבצע מעשה הצתה של חנות לצרכי צילום אשר שכר יעקב בכפר סבא, על מנת לקבל במרמה כספים מחברת הביטוח. בתאריך 15.8.02, בשעת לילה, הגיע המבקש לחנות והצית אותה. כתוצאה מן ההצתה החנות ניזוקה והושמדה כל תכולתה. בתמורה למעשיו של המבקש שילם לו יעקב סכום של 4500 ש"ח. לאחר ההצתה תבע יעקב את חברת הביטוח, תוך הצגת מצג שווא לפיו אין מדובר בהצתה. בעקבות תביעה זאת שילמה חברת הביטוח ליעקב סכום של כ-248,000 ש"ח.

בתאריך 23.9.08 נגזר דינו של המבקש והושתו עליו 20 חודשי מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי, קנס כספי של 3000 ש"ח. או חודשיים מאסר מותנה תחתיו, ותשלום פיצוי למתלונן בסך 3000 ש"ח.

בתאריך 17.10.08 הגיש המבקש ערעור על פסק הדין בעניינו, והפנה את ערעורו הן כלפי הכרעת הדין והן כלפי גזר הדין. כמו כן הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת עליו – עד להכרעה בערעורו. בקשה זו היא המונחת לפני. על פי החלטתי מתאריך 19.10.08, ובהסכמת המדינה, עוכב ביצוע עונש המאסר של המבקש עד למתן החלטה סופית בבקשה זו.

טענות המבקש

3.

לטענת המבקש, לאור משכו של עונש המאסר שהוטל עליו, קיים חשש שאם לא יעוכב ביצוע עונש המאסר, ירצה המבקש את עונשו או חלק גדול ממנו, טרם שישמע ערעורו. כמו כן, מציין המבקש כי הוא היה משוחרר משך כל משפטו ללא כל ערבויות או הגבלות, והתייצב באופן מסודר לכל הדיונים. כן מדגיש המבקש כי הוא אב לקטין בן 3, אשר רק לפני זמן קצר נודע לו על דבר קיומו, והוא החל באחרונה להיפגש עימו במסגרת 'מרכז הקשר' בהרצליה. לטענתו ריצוי עונש המאסר בפועל בתקופת זמן זו, יגרום לסיום המפגשים ועלול לגרום נזק בלתי הפיך לבנו הקטין. כמו כן מציין המבקש כי מופקדות בתיק ערבויות גבוהות לצורך עיכוב הביצוע.

תגובת המדינה

4.

המדינה מתנגדת לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקש. לטענת המדינה, סיכויי הערעור נמוכים, הן לעניין ההרשעה והן לעניין העונש. הרשעתו של המבקש מבוססת בעיקרה על גרסתו של העד אסליזאדה במשטרה, גרסה אותה בחר בית המשפט קמא להעדיף על פני גרסת העד האמור בבית המשפט (שהוכרז כעד עוין). לאור ההלכה לפיה ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בממצאי מהימנות שנקבעו בערכאה הדיונית אשר התרשמה ישירות מן העדים – טוענת המדינה כי הסיכויים שבית משפט שלערעור יתערב בהרשעתו של המבקש ויבטל אותה נמוכים. לעניין העונש שהושת על המבקש סבורה המדינה כי מדובר בעונש ראוי, ההולם את חומרת המעשים שבהם הורשע. המדינה מוסיפה כי אף אם ימצא בית המשפט שלערעור להקל בעונשו של המבקש, הרי שההקלה בוודאי לא תהיה במידה כזאת שבסופו של יום ירצה המבקש עונש חמור מן העונש שיספיק לרצות.

השתלשלות העניינים בעיכוב הביצוע

5.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון שנערך בפני בתאריך 26.10.08, הוריתי למבקש להגיש, בתוך שבוע, אישורים ממרכז הקשר, לגבי הצורך של בנו במפגשים עמו. אישורים אלו הגיעו בתאריך 2.11.08, ופירטו כי המבקש הוא אב לקטין בן שלוש, אשר נודע לו על על קיום בנו – רק בעת האחרונה. כפי שעולה מן הדו"ח, אשר הוצג לי על-ידי אגף החינוך והרווחה בעיריית הרצליה, הקשר בין המבקש לבנו הקטין, החל בחודש יולי 2008. מאז החל תהליך הדרגתי של היכרות בין האב לבנו: החל מפגישה אחת בשבוע בנוכחות האם, בהמשך – שתי פגישות שבועיות בנות שעתיים וחצי בנוכחות האם, ולאחר מכן, פגישה אחת בשבוע ללא האם. מאז נוצר הקשר, נערכו יותר מארבע-עשרה פגישות והדרכות בהרכבים שונים, במסגרת השירות לטיפול זוגי ומשפחתי בעיריית הרצליה. הדו"ח מתאר את הקשר שנוצר בין המבקש לבנו וקובע במסקנתנו כי קיימת חשיבות רבה ליצירת רצף וקביעות של הקשר בין האב לבן.

למשיבים ניתנה הזכות להגיב על אישורים אלו, ותגובה זו אכן הגיעה בתאריך 4.11.08. המשיבים גרסו בתגובתם כי הקשר של המבקש עם בנו החל לאחר הרשעתו בדין, כאשר הוא צפוי לעונש מאסר בפועל (אשר ממילא היה גודע את הקשר עם בנו). לפיכך, לטענת המשיבים, כאשר הליך ההתקשרות של המבקש עם בנו, נוצר מלכתחילה תוך צפי לקטיעתו עקב מאסר – אין מקום לאפשר למבקש להיתלות בנימוק של "טובת הילד" – כשיקול לעיכוב ביצוע. עוד טענו המשיבים, כי בנסיבות המתוארות, בהן הקשר בין המבקש לבין בבנו החל רק שלושה חודשים לפני הבקשה לעיכוב ביצוע ומתמצה במספר שעות שבועיות, אין לקבל את הטענה בדבר מרכזיותו של המבקש בחיי הילד. לבסוף טוענים המשיבים כי המבקש לא טרח להזכיר את נתוני התקשרותו עם הילד בפני שירות המבחן, האמון על נתונים מהסוג האמור, על אף שהתסקיר בעניינו של המבקש נערך בתאריך 18.8.08 – לאחר תחילת ההתקשרות בין המבקש לבנו.

5.

לאחר שעיינתי במכתב מטעם 'השירות לטיפול זוגי ומשפחתי' בעיריית הרצליה וכן בתגובת המשיבים, אשר פורטה לעיל, הוריתי לשירות המבחן להגיש לי תסקיר משלים בעניינו של המבקש, תוך שימת דגש על הקשר שנוצר בין המבקש לבנו והשלכותיו האפשריות על הבקשה שבפנינו. תסקיר משלים זה הגיע בתאריך 8.1.09, וממנו עולה כי המבקש מתייחס ברצינות רבה לפגישות השבועיות עם המטפלת, וכי הוא מקדיש מאמצים רבים על-מנת לבסס ולקדם את הקשר עם בנו. עוד קבע התסקיר כי ישנו חשש כי באם ינותק הקשר בין המבקש לבנו – בעיתוי הנוכחי, הדבר יפגע בצורה משמעותית בילד ובתהליך התפתחותו. לפיכך המליץ התסקיר לשקול בחיוב את עיכוב ביצוע עונש המאסר, אשר עומד כנגד המשיב.

6.

עמדת המדינה נוכח התסקיר המשלים – לא השתנתה. על-פי טענתה, אין בנתונים המפורטים בתסקיר כדי להצדיק את עיכוב ביצוע עונש המאסר של המבקש. בתגובתה הדגישה המדינה את חומרת המעשים בהם הורשע המבקש, ואף ציינה כי מדובר במבקש, אשר לו עבר פלילי עשיר. באשר לנסיבותיו האישיות של המבקש, השיבה המדינה, כי ריצוי מאסר על-ידי עבריין שהינו הורה לילדים, טומן בחובו פגיעה אינהרנטית בילדים – ועניינו של המבקש איננו חריג בהקשר זה.

דיון והכרעה

7.

הכלל הוא שעונש מאסר יש לבצע בעיקרון באופן מיידי – ואין מעכבים ביצוע עונש מאסר, אלא בנסיבות יוצאות מגדר הרגיל, או אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות דחייה. כלל זה מעוגן בתפיסה כי עם תום המשפט בערכאה הדיונית, משנקבע כי האשמה הוכחה מעבר לספק סביר, נשללת חזקת החפות מן המורשע.

8.

אכן הפעלת שיקול הדעת לצורך ההכרעה בשאלת עיכוב ביצוע עונש מאסר כרוכה באיזון בין שיקולים שונים הנוגעים, מחד גיסא, לאינטרס הציבורי, ומאידך גיסא, לאינטרסים של הפרט הנדון ( ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד (2) 241, 267 (2000) (להלן: עניין שוורץ )). על בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו באופן המביא בחשבון את האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של המאסר, עוד בטרם בירור הערעור, אך עם זאת, עליו להקפיד כי מימוש אינטרס זה איננו פוגע בזכויותיו של המבקש את עיכוב ביצוע המאסר – במידה העולה על הנדרש. הנטל על המבקש את עיכוב ביצוע המאסר, לשכנע את בית המשפט שבנסיבות המקרה, נסוג האינטרס הציבורי בביצוע מיידי של המאסר מפני האינטרסים הנוספים המעורבים בסוגיה (שם, בעמ' 277).

בעניין

שוורץ

הותוו השיקולים העיקריים שאותם על בית המשפט לשקול בדונו בבקשה לעכב ביצוע עונש מאסר עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק הדין. בין שאר השיקולים מוזכרים: חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; אורך תקופת המאסר שהושתה על הנידון; טיב הערעור וסיכויי הצלחתו; עברו הפלילי של הנידון והתנהגותו במהלך המשפט; נסיבותיו האישיות של הנידון והאם הוגש ערעור על חומרת העונש בלבד, או גם על הכרעת הדין.

9.

אקדים ואומר כי לתפיסתי, המקרה דנן הוא מסוג המקרים בהם ישנה הצדקה לחרוג מן העיקרון שהוזכר לעיל, לפיו יש לרצות עונש מאסר מיד בסמוך לאחר הנתן גזר הדין. אמנם, אין מחלוקת כי העבירות בהן הורשע המבקש חמורות הן ומצדיקות, ככלל, הטלת עונש מאסר. עם זאת, בשלב זה, בו ערעורו של המבקש תלוי ועומד, סבורני כי נסיבותיו האישיות המיוחדות (הכרוכות בטובת בנו הקטין) מצדיקות עיכוב ביצוע עונש המאסר.

השיקול של נסיבותיו האישיות של הנידון, הוזכר כאמור כאחד מהשיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו לדון בבקשה לעיכוב ביצוע – בפרשת שוורץ , שם נאמר בהקשר של 'נסיבות אישיות' כדלקמן:

"... במסגרת בחינת הבקשה לעיכוב ביצוע מאסר ניתן לבחון, במקרים מתאימים, אף את נסיבותיו האישיות של הנידון. החלטה שיפוטית, שמשמעותה המיידית היא כליאתו של אדם, בין שמדובר בשלב גזירת הדין ובין שמדובר בשלב הערעור, איננה צריכה להתעלם לחלוטין מכל טענה בדבר מצבו האישי של האדם ובדבר ההשלכות הצפויות לו מכליאתו. בהתאם לכך, נסיבות אישיות מהוות שיקול לדחיית מועד ביצוע עונש המאסר לאו דווקא בנסיבות של הגשת ערעור. זאת ועוד, קיומן של נסיבות אישיות מיוחדות עשוי להשפיע גם על משקלו של האינטרס הציבורי

בביצוע מיידי של המאסר..." (שם, בעמ' 281; עיינו גם: ע"פ 5417/08

קורמן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.08); ע"פ 735/08 אסלם נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.2.08)).

10.

לגישתי, במכלול שלפנינו, נסיבותיו האישיות של המבקש המבוארות לעיל, בכל הקשור לבנו הקטין ולקשר אשר החל להירקם ביניהם – מהוות נסיבות אישיות מיוחדות וחריגות, אשר מטות את הכף לטובת האינטרסים של הפרט הנידון. הקשר בין האב לבנו, שהחל להיווצר מיד כאשר נודע למבקש על עובדת קיומו של בנו – נמצא בראשיתו, וכפי שעולה מהדו"ח שנמסר לי מהאגף לחינוך ורווחה – המחלקה לשירותי רווחה וקהילה – השירות לטיפול זוגי ומשפחתי בעיריית הרצליה, מדובר בקשר, אשר קיימת חשיבות רבה ליצירת רציפות וקביעות בו. גדיעת הקשר עתה עלול להביא לפגיעה ארוכת-טווח ובלתי הדירה – בקטין, אשר זכה להכיר את אביו רק לפני מספר חודשים וכבר ייאלץ לסבול מנטישתו הפתאומית.

11.

סוף דבר, בשל הנסיבות האישיות המיוחדות של המבקש המבוארות לעיל, בצירוף העובדה

שחלף זמן רב מאז ביצוע העבירות, והעובדה כי המבקש לא שהה במעצר במהלך המשפט בבית המשפט הנכבד קמא, מצאתי לנכון להיעתר לבקשה וכך אני מורה. עיכוב ביצוע עונש המאסר עליו הורה בית המשפט המחוזי, בתנאים שקבע, יישאר איפוא בתוקפו עד להכרעה בערעור.

12.

בשולי הדברים אסב את תשומת לב המזכירות כי ערעורו של שותפו של המבקש (ע"פ 8699/08) קבוע לעת הזו לשמיעה בתאריך 22.7.2009 וראוי לקבוע את ערעורו של המבקש כאן לדיון יחד עם הערעור הנ"ל.