ע"פ 88/09 באסם מניס נ. מדינת ישראל

1.

המערער הורשע בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. בית המשפט המחוזי בחיפה גזר עליו 4 שנות מאסר, מתוכן שנתיים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. המערער עותר, בגדר הערעור שהגיש, לעיכוב ביצועו של עונש המאסר.

2.

המערער הודה בכך שביום 11.1.01 היכה אדם אחר באמצעות קרש עץ וזאת על רקע סכסוך קודם בין השניים. השאלה אליה נדרש בית המשפט המחוזי בהכרעת הדין הייתה האם מדובר בהגנה עצמית, כטענת המערער. הטענה נדחתה ולפיכך הורשע המערער.

3.

הנתון הבולט לעין, ככל שמדובר בעניין עיכוב הביצוע, הוא משך הזמן שחלף מעת האירוע נשוא כתב האישום ועד להגשתו של כתב האישום. כאמור, המקרה אירע ביום 11.01.01. כתב האישום הוגש ביום 31.1.06. משמע, חלפו למעלה מחמש שנים מהמקרה ועד שהוגש כתב אישום. הכרעת הדין ניתנה ביום 26.5.08 ואילו גזר הדין ניתן ביום 1.12.08. נמצאים אנו יומיים לפני חלוף שמונה שנים מיום המקרה.

4.

תקופת מאסר לריצוי בפועל של שנתיים ימים אינה ניתנת לתיאור כתקופת מאסר ארוכה, אך בעת ובעונה אחת אין לומר ככלל, כי מדובר בתקופה קצרה אשר כשלעצמה תוביל לקבלת בקשה לעיכוב ביצוע. עם זאת, הנתון שצוין באשר לתקופה שחלפה מן המקרה ועד להגשתו של כתב האישום – למעלה מחמש שנים – הוא הוא שמצדיק כי ריצויו של עונש המאסר אכן יעוכב.

5.

אי לכך אני נעתר לבקשה ומורה על עיכוב ביצועו של עונש המאסר לריצוי בפועל עד להכרעה בערעור. תנאי לעיכוב הוא שהמערער יפקיד סכום של 10,000 ש"ח בקופת בית המשפט המחוזי בחיפה. ההפקדה תבוצע לא יאוחר מיום 31.1.09. היה והסכום לא יופקד כאמור תתבטל ההחלטה בדבר עיכוב ביצוע. צו עיכוב היציאה מן הארץ שניתן על ידי בית המשפט המחוזי יעמוד בעינו.