ע"פ 8809-22 ע"פ 8809-22

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 15.11.2022 שניתן במסגרת ת"פ 12543-04-20 (כב' השופטת מרים דיסקין) בעניינו של המערער, הכולל הן רכיב של מאסר בפועל למשך 26 חודשים והן רכיב של תשלום פיצויים בגובה 20,000 ש"ח למתלונן.

ככל שהדברים נוגעים לרכיב הפיצוי, הרי שמצאתי לנכון להורות כי הוא יעוכב בכפוף להפקדת הסכום האמור בקופת בית המשפט עד למועד שבו היה אמור להיות משולם, דהיינו עד ליום 13.1.2023. ויובהר, כי ככל שהסכום לא יופקד בקופת בית המשפט עד המועד האמור, תתבטל ההחלטה על עיכוב ביצוע רכיב הפיצוי לאלתר.

ככל שהדברים נוגעים לרכיב המאסר בפועל, הרי שהגעתי למסקנה כי יש להיענות לבקשה, מבלי להביע עמדה ביחס לסיכויי הערעור. זאת בהינתן השיקולים הבאים: ערעור המערער מתייחס הן להכרעת דין והן לגזר הדין; המערער משוחרר ללא תנאים מזה למעלה משנה; למערער אין עבר פלילי; האירוע שבו מדובר התרחש לפני כשנתיים וחצי, ומאז התרחשותו לא נפתחו תיקים פליליים נוספים בעניינו של המערער; תקופת המאסר היא של 26 חודשים, מהם ריצה המערער כבר חודש וחצי בתקופת המעצר; לא נראה כי נשקפת סכנה קונקרטית מהמערער לעת הזו, ואין חשש של ממש להימלטות.

בהינתן כל אלה, ובשים לב להחלטות קודמות הנוגעות לעיכוב ביצוע עונש מאסר במקרה של ערעור הכרעת דין כאשר המערער משוחרר ללא תנאים ואיננו בעל עבר פלילי (ראו, למשל: ע"פ 5660/19 פלוני נ' מדינת ישראל (10.10.2019; השופט יוסף אלרון); ע"פ 8120/19 וייספיש נ' מדינת ישראל (11.12.2019; השופט עופר גרוסקופף); ע"פ 2832/21 פלוני נ' מדינת ישראל (5.5.2021; השופט עוזי פוגלמן)), יעוכב ביצוע רכיב עונש המאסר בפועל שנגזר על הערער עד להכרעה בערעור.

למען הסר ספק, מובהר בזאת כי נאסר על המערער לצאת מהארץ.

ניתנת בזאת ארכה להגשת נימוקי הערעור המפורטים עד ליום 31.1.2023.