ע"פ 882/07 עמנואל פלד נ. מדינת ישראל

לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב (השופטת ד' רייך-שפירא ) מיום 23.10.06 שלא לפסול עצמו מלדון בת.פ 3448/05.

המערער העלה בערעורו טענות שונות, אשר נוגעות, ברובן, לגופו של ההליך המתנהל נגדו בבית משפט השלום, אך אינן עילה לפסלות. טענתו העיקרית של המערער, עליה הוא מבסס את בקשת הפסלות, מועלית כנגד החלטתה של השופטת מיום 5.9.06, בה קבעה כי אין מקום לזמן לעדות פרקליטה במחוז תל אביב, אותה ביקש המערער להעיד. יצויין כי ביום 12.1.06 נעתרה השופטת לבקשת המערער לזמן את הפרקליטה לעדות, אך לאחר שהוגשה לה בקשה מטעם פרקליטת מחוז תל-אביב, בה הובהר כי לעדותה של הפרקליטה אין רלוונטיות לבירור המחלוקת בתיק, וכן הודגש הצורך העקרוני להימנע, ככל האפשר, מהעדת פרקליטים בקשר לעבודתם, ביטלה השופטת את הזימון. במסגרת החלטתה אפשרה השופטת למערער, טרם תחליט סופית בשאלת עדותה של הפרקליטה, להבהיר לבית המשפט לשם מה הוא דורש את העדה לחקירה, ואיזו רלוונטיות הוא צופה שתהיה לדבריה במחלוקת הספציפית.

החלטתה של השופטת בדבר אי זימון הפרקליטה לעדות אינה מעוררת כל חשש למשוא פנים, וכולה מצויה בתחום שיקול דעתה ביחס לניהול המשפט. החלטתה האמורה של השופטת הינה החלטה דיונית, מסוג ההחלטות שבנסיבות מסוימות עשויה להוות טעם לערעור, אך אין היא יכולה לשמש עילה לפסילתה של השופטת. יפים לעניין זה דבריו של הנשיא שמגר בע"פ 699/84 מרום נ' מדינת ישראל , פ"ד לח(3) 528, 529:

"עניין הזמנתם של עדים נתון לביקורתו ולפיקוחו של בית המשפט הדן בעניין, ובית המשפט מוסמך, בהתאם לכללים המקובלים עלינו מאז ומתמיד, שלא להתיר הזמנתו של עד, אם הוא סבור, כי העדות איננה דרושה לצורך בירור העניין שלפניו (סעיף 106 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982). אך מובן, כי החלטתו של בית המשפט הדן בעניין איננה בגדר סוף פסוק, וכי מי שרואה עצמו נפגע על-ידי החלטה כאמור יכול להעלות את העניין מחדש בשלב הערעור, אם יתקיים ערעור...

החלטתו של שופט שלא להתיר הזמנתו של עד, הניתנת במסגרת שיקול-דעתו על יסוד התייחסות עניינית לנושא, אשר עליו סבה המחלוקת אשר בה דן בית המשפט, איננה יכולה לשמש עילה לפסילתו של השופט".

אשר על כן, הערעור נדחה.