ע"פ 8855/11 שי אסרף נ. מדינת ישראל

בפניי בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת על המבקש שנדון בגין קשירת קשר לביצוע פשע לעונש של 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו (28.7.10 עד 15.12.10); 12 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו, עבירה לפי פקודת הסמים, למעט עבירה של החזקת סם לצריכה עצמית.

1.

המבקש, בן 23, הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בגדרו הוגש כתב אישום מתוקן המייחס לו קשירת קשר עם אחרים לייבא לישראל סמים מסוכנים באמצעות אחר. לצורך קידום הקשר טסו המבקש - נאשם 2 בכתב האישום – ונאשם 1 לברזיל, שם קיבל לידיו נאשם 1 תיקי עור ובהם הסליק סם מסוג קוקאין במשקל 4205.35 גרם . בהמשך, הסליק נאשם 1 את הסמים בדופן מתקן הג'קוזי במלון שבו שהו. המבקש ונאשם 1 צילמו את מקום המסתור של הסמים במצלמת וידאו ואחר כך שבו לישראל. נאשם 1 פנה לאדם נוסף, וזה על פי הנחייתו טס לברזיל, הוציא אותם ממקום המסתור במלון והביא אותם לישראל, שם נתפס על ידי משטרת הגבולות.

שותפו של המבקש הורשע ונדון ל-4 שנות מאסר ולקנס בסך 15,000 ש"ח. האדם ששימש בלדר ליבוא הסמים הורשע על פי הודאתו ונדון לתקופת מאסר בת 42 חודשים וקנס בסך 1,500 ש"ח.

2.

בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת ורדה מרוז) שאימץ את הסדר הטיעון, ציין את חומרת העבירה, נסיבות ביצועה וכמות הסם הגדולה נשוא הקשר; את חלקו של הנאשם בהפצת הסם והצורך להשית עונש חמור ומרתיע שיש בו תרומה למלחמה בנגע הסמים. בית המשפט פירט בהרחבה את נסיבותיו האישיות של המבקש; היותו בן למשפחה מרובת ילדים ששכלה את אחד מבניה בתאונת דרכים; את הגירושין של הוריו ומערכת היחסים הסבוכה במשפחה. המבקש צמח בדלות כלכלית אך עם זאת השכיל לסיים 12 שנות לימוד. כן צוין תסקיר שירות המבחן שנמנע מהמלצה טיפולית בשל העובדה שהמבקש לא נטל אחריות למעשיו בשל חוסר התאמה לטיפול ובהעדר תובנה לבעייתיות שבהתנהגותו. הוא מתקשה בהפעלת שיקול דעת ובעל יכולת מוגבלת לחשוב על השלכות מעשיו. כאמור, הטיל בית המשפט המחוזי על המבקש 18 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו וכן מאסר על תנאי.

3.

המבקש הגיש ערעור על גזר הדין ולצידו בקשה לעיכוב ביצוע המאסר בפועל. בא כוחו של המבקש תלה משקל רב בטיעונו בעובדה שכתב האישום תוקן כך שהוא מתאר את חלקו המינורי של המבקש בשרשרת הפצת הסם. הסנגור הדגיש כי המבקש הורשע בעבירה אחת בלבד של קשירת קשר לביצוע פשע, ואין טענה כלפיו שהפר תנאים. תקופת המאסר הקצרה שעליו לרצות תביאו להתייצב תוך זמן קצר בפני ועדת השחרורים. מאז שנת 2004 לא ביצע המבקש עבירות, לא היה לו קשר עם הבלדר והוא אף ניתק את הקשר עם האדם שאיתו נסע. הוא פתח פרק חיים חדש אשר קטיעתו עלולה לבלום את תהליך השיקום בו החל. לטעמו לא תיגרם כל פגיעה אם יעוכב ביצוע העונש עד להכרעה בערעור ועל פי מה שייקבע בערעור.

מנגד סבורה באת כוח המדינה כי הגם שתקופת המאסר שנותרה לריצוי הינה ל-13.5 חודשים, אין הצדקה לעכב ביצוע העונש שכן סיכויי הערעור קלושים. העבירה בה הורשע המבקש הינה חמורה שכן מדובר בקשירת קשר ליבוא סמים. במסגרת הקשר טס המבקש עם נאשם 1 לברזיל משם היה הסם אמור להגיע ארצה. עוד הוסיפה הפרקליטה כי התסקיר שהוגש בעניינו של המבקש אינו חיובי, שכן הוא נוטל אחריות חלקית בלבד למעשיו, בעברו הרשעות קודמות בהן עבירות אלימות ורכוש.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי ולאחר ששקלתי את הטיעונים שהביאו בפני הצדדים מצאתי כי אין מקום להיענות לבקשה, אך יחד עם זאת יש לקבוע כי הערעור יישמע בהקדם.

המבקש הורשע בעבירה שיוחסה לו על בסיס הודאתו, הורשע ונגזר דינו. לא עומדת לו עוד חזקת החפות שעמדה לו עד עתה. עם זאת, לבית המשפט קיים שיקול דעת להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע עד להכרעה בערעור לאחר בחינת שיקולים שונים ואיזונים זה מול זה. במסגרת זו על בית המשפט להעמיד לנגד עיניו בין היתר, את חומרת העבירה, נסיבות ביצועה, אורך תקופת המאסר שהושתה על המבקש, ונסיבותיו המיוחדות. כל זאת יש להזכיר, על רקע האינטרס הציבורי באכיפה אפקטיבית של החוק ובביצוע מיידי של עונשי מאסר (וראו: ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל פ"ד נד(2) 241, 277 – 282 (2000)).

5.

בנסיבות העניין, ומבלי לקבוע מסמרות, לא אוכל לומר כי סיכויי ערעורו על המבקש על גזר הדין הינם גבוהים, שכן העבירה בה הודה הינה חמורה בנסיבותיה ותוצאותיה עשויות לגרום נזק לציבור. מוכנותו של המבקש לנסוע עד לברזיל על מנת להשיג שם סם שיובא בסופו של יום לארץ, גם אם על ידי אחרים, מצביעה על מסוכנותו של המבקש ועל האינטרס הציבורי לאכיפה מיידית של גזר הדין. לצד זאת יש ליתן את הדעת לעברו הפלילי של המבקש שכולל עבירות רכוש ואלימות, וכן לתסקיר שירות המבחן שציין כי המבקש אינו נוטל אחריות מלאה על ביצוע העבירה וקבע כי הוא אינו מתאים לטיפול. אמנם המבקש טוען כי פתח דף חדש בחייו, ויש לקוות שאכן כך הדבר, אך ספק אם יהיה בכך כדי לבטל לחלוטין את עונש המאסר בפועל שהוטל עליו. עם זאת, על מנת לאפשר לערכאת הערעור לשקול התחשבות בשינוי נסיבות חייו של המבקש וביתר טיעוניו, ומאחר שמדובר בתקופת מאסר בת 13.5 חודשי מאסר לאחר ניכוי ימי המעצר, אני מורה כי הדיון בערעורו של המבקש יקבע לדיון בהקדם.