ע"פ 8870/10 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

מונחת לפניי בקשה לעיכוב ביצוע גזר-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (הרכב כב' השופטים: א' טל, י' אמסטרדם ור' לבהר שרון ) בתפח 1162-05 מיום 28.10.10, עד למתן פסק דין בערעור.

2.

המבקש הורשע בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בביצוע בצוותא עם אשתו עבירת התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי, לפי סעיף 368ג לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) ובביצוע מעשה מגונה בקטין בן משפחה בנסיבות אינוס, עבירה לפי סעיף 351 (ג)(2) לחוק העונשין. המעשים המתוארים בכתב האישום בהם הורשעו המבקש ואשתו חמורים עד מאוד המה ואף קשים לתיאור. על פי הנקבע, המבקש היה צופה מהצד במעשי אשתו עם הקטין בן השנה, כך למשל עת היא שוכבת במיטה כשפלג גופה התחתון חשוף והקטין שוכב לצדה, בעוד היא מסירה את חיתולו ומקרבת ומרחיקה לסירוגין את פיה לאיבר מינו מספר פעמים וכן במספר הזדמנויות אוננה כשהיא ערומה על גופו העירום של הקטין בווריאציות שונות. המבקש עמד מנגד ועודד את אשתו להמשיך במעשיה והכל לצורך גירוי מיני ובמטרה להגיע לסיפוקו.

בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו גזר על המבקש עונש של מאסר בפועל למשך 5 שנים ועונש של מאסר על תנאי למשך 18 חודשים, לבל יעבור במשך תקופה של 3 שנים כל עבירת מין המנויה בסימן ה' לפרק י' לחוק העונשין מסוג פשע או עבירה המנויה בסימן ו' 1 לחוק העונשין מסוג פשע ומאסר על תנאי למשך 6 חודשים לבל יעבור עבירת מין המנויה בסימן ה' לפרק י' לחוק העונשין מסוג עוון או עבירה המנויה בסימן ו' 1 לחוק העונשין מסוג עוון. זאת, במשך 3 שנים מיום שחרורו.

המבקש הגיש בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שהוטל עליו לבית המשפט המחוזי אשר עיכב את ביצוע העונש עד ליום 12.10.2010. על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי הגיש המבקש ערעור לבית-משפט זה ובמסגרתו הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע גזר-הדין עד למתן פסק דין בערעור - היא הבקשה שלפניי.

3.

עיקר טענת בא-כוח המבקש הוא, כי מרשו נפל קורבן למעשיה החמורים של אשתו וכי ייגרם לו נזק בלתי הפיך אם ריצוי עונשו לא יידחה. הוא מדגיש כי המבקש הקפיד על תנאי שחרורו בערבות ואף הותר לו לצאת מן הארץ 12 פעמים במהלך תקופה זו. המבקש מכחיש את קביעת בית המשפט המחוזי לפיה היה שותף למעשיה של אשתו ומתעקש על חפותו. הוא אף טוען שנגרם לו עוול משום שהוא העביר את החומר המצולם של האירועים המתוארים לגורמים רשמיים, לרבות המשטרה והרווחה. זאת, על מנת לתעד את מעשי אשתו ולהוכיחם. להשלמת התמונה, יצוין כי נגזר על אשת המערער עונש דומה של 5 שנות מאסר בפועל.

4.

הלכה היא, כי אין בעצם הגשת ערעור כדי להצדיק עיכוב ביצוע גזר-הדין. עונש מאסר יש לבצע באופן מיידי לאחר מתן גזר הדין. כלל זה נשען על האינטרס הציבורי באכיפה אפקטיבית של הדין, שמירת אמון הציבור במערכת אכיפת החוק ואף דרישת הצדק. עיכוב ביצוע עונש מאסר יינתן רק במקרים שנתקיימו בהם נסיבות אשר משקלן עולה על משקלו של האינטרס הציבורי המתבטא באכיפה מיידית של הענישה (ראו ע"פ 111/99 ארנולד שוורץ נ' מדינת ישראל , נד (3) 769). בבוא בית המשפט לאזן בין האינטרס הציבורי לבין זכויותיו של הנאשם הכוללות מיצוי ההליך המשפטי לרבות פנייה לערכאת הערעור, שומה עליו לשוות לנגד עיניו שיקולים כגון חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; אורך תקופת המאסר שנגזרה על הנאשם; סיכויי ערעורו; קיומו או העדרו של עבר פלילי לנאשם; אופן התנהגותו במהלך המשפט; ומגוון נסיבותיו האישיות הייחודיות לו ועשויות להיות רלוונטיות בבחינת עניינו (ראו ע"פ 7389/01 דוד וייס נ' מדינת ישראל , פ"ד נו (5) 183).

עיקר טענות המערער נשען על הפרשנות שניתנה לעובדות אשר נקבעו על ידי בית המשפט המחוזי. עובדות אלה קיבלו ביטוי בצילומים ובעדויות אשר נשמעו בפני הערכאה הדיונית שלה היתרון בבחינת מהימנותם ולו מכוח התרשמותה הישירה מהמבקש, מאשתו וממומחים שונים אשר העידו. בית המשפט המחוזי היה מודע היטב לטענת המבקש לפיה עמד בצד של המתריע נגד ולא בצד של המתעלל. במובן זה הקביעות הינן עובדתיות על כל המשתמע מכך בדבר סיכויי הערעור. טענה נוספת של המבקש מצויה ברובד המשפטי. על פי קו זה, טעה בית המשפט בכך שסיווג אותו כמבצע בצוותא עם אשתו של מעשי ההתעללות המינית בקטין. הסניגור סבור כי חלקו של המבקש, על פי העובדות שנקבעו, עשוי להתאים למסייע או משדל אך לא מבצע בצוותא. אין צורך במסגרת בקשה זו להביע עמדה ביחס לטענה האמורה. יצוין שהכרעת דינו של בית המשפט המחוזי ארוכה ומנומקת, אולם בנקודה המשפטית האמורה- דהיינו אם מעשיו של המבקש מהווים חלק "פנימי" של העשייה- אין דיון נרחב. ברם, אין בכך להשפיע על תוצאות הבקשה לנוכח חומרת המעשה. זאת גם על פי החלופות המשפטיות שהוצעו על ידי הסניגור, היה והקביעות העובדתיות תשארנה על כנן. כפי שיובהר, ערעור זה יישמע בהקדם. המשמעות היא שמבלי לקבוע מסמרות באשר לטענה המשפטית, היה ויורשע המבקש בקונסטרוקציה משפטית זו או אחרת, לכאורה קשה לצפות שירצה עונש מאסר לשווא, תהיינה תוצאות הערעור אשר תהיינה.

נתון נוסף אשר רלוונטי להכרעה בבקשה זו נוגע לבקשת אשתו לעכב את ביצוע העונש אשר נגזר עליה. בנסיבות העניין, מצאתי לנכון לעכב מתן החלטה זו עד קבלת ההחלטה בעניינה, שמא תשוחרר ותעלה טענת אפליה. בימים האחרונים, הוחלט על דחיית בקשת אשת המבקש לעכב את ביצוע העונש, תוך קביעה שהערעור יישמע בתוך 3 חודשים לכל היותר (ע"פ 8653/10, מיום 12.12.2010, שניתן על ידי חברתי

השופטת ע' ארבל ).

5.

מקרה זה, על נסיבותיו, מגלם בתוכו את הרציונאל בדבר אכיפה מיידית של עונש המאסר בפועל. דין הבקשה להדחות. על המזכירות לקבוע תיק זה תוך 3 חודשים ביחד עם ערעורה של אשת המבקש. על המבקש להתייצב לריצוי עונשו ביום 19.12.2010 בשעה 12:00 במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו.