ע"פ 8871/14 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט נ' הנדל:

1.

מונח בפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בת"פ 47633-03-14 (כבוד השופט צ' גורפינקל ), בו הורשע המערער, על פי הודאתו, בעבירה של מעשה מגונה באחייניתו הקטינה שלא מלאו לה 16 שנים, עבירה לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. העונשים שהוטלו על המערער הם: מאסר בפועל לתקופה של 15 חודשים, מאסר של שנה על תנאי למשך 3 שנים כאשר התנאי הוא שלא יעבור עבירת מין, ופיצוי בסך 20,000 ש"ח למתלוננת.

על פי עובדות כתב האישום בעת ששהו יחד המערער, יליד 1948, והמתלוננת בהיותה בת 14 וחצי בכפר נופש במסגרת נופש משפחתי, התיישבה המתלוננת על מיטת המערער ושוחחה עם בני המשפחה. לאחר שבני המשפחה עזבו את החדר ביקש המערער מהמתלוננת לשכב, עיסה את גבה מעל חולצתה, נשק לה בגבה והכניס ידו מתחת לתחתוניה, תוך נגיעה בישבנה, והכל ללא הסכמתה החופשית. לאחר זמן קצר נכנסה לחדר ביתו של המערער אשר הביאה לכך שהמערער חדל ממעשיו, והמתלוננת עזבה את החדר.

1.

בערעור שבפנינו משיג המערער על חומרת עונש המאסר בפועל. לטענתו בית המשפט המחוזי חרג מרף הענישה המקובל בעבירות מסוג זה, ולא נתן ביטוי ראוי להיות המערער בטיפול, לרמת מסוכנותו הנמוכה, לעובדה שהודה ולקח אחריות על מעשיו, חסך מהנפגעת את הצורך להעיד והביע חרטה. התביעה מנגד תומכת בגזר הדין כפי שנגזר בבית המשפט המחוזי.

2.

עבירות מין הן עבירות בעלות חומרה רבה, וביתר שאת בהתקיים השילוב של נפגע שהוא קטין וגם בן משפחה. מחובתו של בית משפט זה להגן על בניה ובנותיה של החברה, ולבטא את סלידתה של החברה ממעשים מסוג זה (ראו למשל: ע"פ 10632/06 מדינת ישראל נ' פלוני (8.5.2007); ע"פ 9286/06 פלוני נ' מדינת ישראל (29.11.2007)). חשיבותם של שיקולים אלה מובילה לכך כי, ככלל, משקל הנסיבות האישיות של עבריין המין מאבד מעוצמתו במתן גזר הדין (ראו למשל: ע"פ 2661/12 פלוני נ' מדינת ישראל (12.11.2012)).

חומרת המעשה משתקפת לא רק בנקודת הזמן בה בוצע, אלא גם במהלך הזמן שלפני המקרה ולאחריו. באשר לרקע טרם ביצוע המעשה, המערער, דודה של המתלוננת הגדול ממנה בקרוב ל-50 שנים, ניצל את הקשר המשפחתי ואת קשרי האמון שנוצרו ביניהם. מהחומר עולה כי לאחר שנפטר אביה של המתלוננת דודה שימש עבורה דמות אב. באשר לנקודת הזמן שלאחר המקרה, מסתבר כי המערער הביע חרטה פורמאלית במסגרת ההודאה במעשה, אך בפועל לא גילה אמפתיה כלפי אחייניתו ולא הפנים את הנזקים הנפשיים המשמעותיים שנגרמו לה, כפי שפורט בתסקיר נפגעת העבירה. בהקשר זה יצוין כי גם נגרם נזק לקשריה של המתלוננת עם משפחתה המורחבת שתמכה במערער והותירה אותה לבדה. לו המערער היה לוקח אחריות באופן מלא על מעשיו, הן בתוך כותלי בית המשפט והן מחוצה לו, לא היה נוצר מצב בו נפגעת בת כ-15 מוכתמת כאשמה וכגורם שערער את ההרמוניה המשפחתית.

שיקולים אלה עומדים מול הנסיבות לקולא, שהן הודאתו של המערער שחסכה את עדותה של הנפגעת, העדר עבר פלילי, הקביעה כי מסוכנותו המינית ברמה נמוכה, שיתוף פעולתו בהליך טיפולי מתמשך, וכי מעשה העבירה אינו עומד ברף הגבוה של עבירות המין.

נדמה כי התוצאה העונשית אליה הגיע בית המשפט קמא מאזנת בצורה ראויה את השיקולים לקולא ולחומרא. גם אם ניתן היה להגיע לתוצאה עונשית מקלה מזו שנקבעה, אין מדובר בחומרה המצדיקה התערבות על ידי ערכאת הערעור. תקופת המאסר שנקבעה בפועל מתחשבת בשני המעורבים בסיפור המעשה – המערער והמתלוננת – ואף באינטרס הציבורי הכללי להילחם בעבריינות מסוג זה.

3.

הערעור נדחה.

המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום 7.10.2015, עד לשעה 10:00, בימ"ר ניצן או על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות או דרכון ועותק מהחלטה זו. על המערער לתאם את הכניסה למאסר, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 08-9787377 או 08-9787336.