ע"פ 8914/11 חזי יצחק נ. מדינת ישראל

בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר בפועל שנגזר על המבקש על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ב' בר-זיו).

1.

המבקש הורשע בעקבות הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירה של שוד מזויין בחבורה. על פי עובדות כתב האישום המתוקן הגיע המבקש יחד עם שני נאשמים נוספים ואדם נוסף לבית עסק על מנת לשדוד אותו. אחד הנאשמים יחד עם המעורב הנוסף נכנסו לעסק כשהם חמושים בחפץ חד, צעקו שזה שוד ודרשו מעובד החנות להעביר להם את הכסף מהקופה. המבקש ונאשם נוסף המתינו בחוץ ברכב וכולם נמלטו יחד ברכב זה בעוד המבקש נוהג בו.

2.

ביום 13.11.11 גזר בית המשפט המחוזי על המבקש מאסר בפועל למשך 18 חודשים בניכוי ימי מעצרו; 24 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן בסך של 5,000 ש"ח. בית המשפט ציין את חומרתה של עבירת השוד שהפכה למכת מדינה המחייבת ענישה מרתיעה מאחורי סורג ובריח. כן קבע בית המשפט באשר למבקש כי חלקו בעבירה אינו מזערי כאשר הוא זה שנהג ברכב וחלקו היה מהותי להגשמת התוכנית המשותפת. מאידך הביא בית המשפט בחשבון את עברו הנקי של המבקש.

3.

הבקשה שבפניי הינה לעיכוב ביצוע רכיב המאסר בפועל שנגזר על המבקש. בא-כוח המבקש טען כי בית המשפט החמיר בעונשו של המבקש ולא התחשב בגילו הצעיר, עברו הנקי ויציבותו התעסוקתית עובר למעצרו. הסנגור הוסיף וטען כי המבקש אינו כופר בעובדות בהן הודה, אך הוא טוען כי האירוע התרחש ללא תכנון מראש בעת שהמעורבים היו שתויים ויצאו מפאב. חלקו באירוע הסתכם במילוט המעורבים מאזור העבירה. עוד הדגיש הסנגור את המלצת שירות המבחן שסבר כי מאסר בפועל עלול לגרום לנסיגה במצבו של המבקש. לפיכך סבור הסנגור כי סיכויי הערעור הם טובים. עוד טען הסנגור כי מדובר בתקופת מאסר קצרה אשר בניכוי ימי המעצר עומדת על כ-16 חודשים בלבד. במקרים כאלו נוטה בית המשפט, לטענת הסנגור, לעכב את ביצוע עונש המאסר. לבסוף ציין הסנגור כי המבקש היה משוחרר תקופה ארוכה במהלך המשפט ולא הפר ולו פעם אחת את תנאי השחרור. כן פירט הסנגור את נסיבות חייו של המבקש.

4.

באת-כוח המדינה טענה כי סיכויי הערעור קלושים, שכן לטענתה העונשים שהוטלו על המבקש ועל חבורתו הם מקלים יחסית לחומרת העבירה. הפרקליטה ציינה את תסקיר שירות המבחן שהביע ספק מיכולתו של המבקש להפיק תועלת מהליך טיפולי. בית המשפט גזר את העונש תוך התחשבות בשיקולי הרתעה והגנה על בתי עסק. לבסוף טענה כי הסיכוי שעונשו יומר לעבודות שירות הוא קלוש.

5.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי יש להיענות לבקשה, אך יחד עם זאת לקבוע את הדיון בערעורו של המבקש בהקדם. אכן, אין להמעיט בחומרתה של העבירה בא הורשע המבקש שעניינה בשוד שביצע בחבורה תוך איום על העובד בחנות בחפץ חד. יחד עם זאת, סבורני כי העובדה שזו מעידתו הראשונה של המבקש, יחד עם גילו הצעיר, נסיבות חייו והמלצתו של שירות המבחן שלא להטיל עליו מאסר בפועל מגלים סיכויי ערעור שאינם קלושים. כן יש לזקוף לזכותו את התייצבותו לדיונים ואת העובדה שלא הפר את תנאי השחרור, המצביעים על היכולת ליתן במבקש אמון. בהתחשב בכך שמדובר בתקופת מאסר בת 18 חודשים בלבד שיש עוד לנכות ממנה חודשיים בהם שהה המבקש במעצר, נראה כי יש מקום להיענות לבקשה לעיכוב ביצוע, ולתת למבקש הזדמנות לנסות ולשכנע את ערכאת הערעור להקל בעונשו. כל זאת מבלי שאביע עמדתי ולא אטע מסמרות בעניין. יחד עם זאת, מאחר שהאינטרס הציבורי הינו באכיפה מיידית של גזר דין (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(3) 769 (2000)), ובהתחשב בכך שמדובר בעבירה חמורה אשר ישנה חשיבות רבה בהעברת מסר מרתיע לגביה, אני מורה כי הדיון בערעורו של המבקש יתקיים בהקדם, בהתאם לאילוצי יומן בית המשפט.

הבקשה, אם כן, מתקבלת. תנאי השחרור ממעצר אשר נקבעו בנוגע למבקש יעמדו בעינם.